1. ג'ייק כהן נקרא לצאת מהפריזר. בפעם ה-7,238
החזאים הזהירו מפני מזג האוויר הסוער. לא, לא מדובר בגשם שמתדפק על חלונכם בשעה שאתם קוראים את הטקסט הזה. גם לא על התראות ההצפה שצצו או עוד יצוצו. לסופה הזאת היה יותר משם אחד; קראו לה פרטיזן בלגרד. ואולימפיאקוס. והפועל תל אביב. ועירוני קריית אתא. והפרקים הבאים בישרו על חורף קודר ומאיים במיוחד שמתקרב בצעדי ענק.
מכבי תל אביב תתארח בשבוע הבא במדריד ובוויטוריה, ולפני היציאה לפגרת הגביעים והנבחרות מצפה לה גם מפגש בריגה עם אנאדולו אפס. וכשלתרשים הזרימה מוסיפים מטען חורג של שני הפסדים רצופים ביורוליג, ואווירת נכאים שפרצה בעקבות ההפסד הכפול בליגת העל, הכותרות על משבר לא מיאנו להגיע. ובצדק. הצהובים ידעו שאת כדור השלג הזה הם יצטרכו לעצור עכשיו. ואם לא עכשיו, אז אתמול (חמישי), לפני שימשיך להתגלגל וייצא משליטה. דווקא אתמול, ודווקא מול פנאתינייקוס, הקבוצה הלוהטת באירופה.
בעיתות משבר, מאמני כדורסל - ולא רק הם - נוטים לחזור לפעולות הפשוטות, הבסיסיות והיסודיות, ומתוך הנוחות הזו מנסים לבנות בחזרה את הביטחון של שחקניהם, וגם של עצמם. והרי אין דבר יותר פשוט, בסיסי ויסודי מהוצאתו מהפריזר והפשרתו בפעם ה-7,238 (בערך) של ג'ייק כהן.
"אחרי ההפסד בגמר גביע המדינה הייתה לי שיחה עם ג'ייק", סיפר עודד קטש בשלהי העונה שעברה. "אני מתחרט שלא קיימנו אותה לפני כן, וזה הפספוס הכי גדול שלי איתו. היו רגעים שבהם ידעתי שאני יכול לקבל ממנו יותר, אבל חלק מהתהליך להכניס שחקנים פחות מנוסים בא על חשבונו. נעשה לו סוג של עוול לפעמים. היה חסר משהו בתקשורת בינינו בשבוע שקדם לגמר. ישבנו אחר כך בארבע עיניים, והוא יוצא דופן באופי שלו".
כהן. שוב ג'ייק כהן. ניצחונות באים והפסדים הולכים, שחקנים מגיעים ושחקנים עוזבים, והוא שם. לעיתים ידיו על ההגה, לפעמים הוא ממתין בטרמפיאדה. אשתקד, לאחר אותו הפסד להפועל ירושלים, כהן הוצב בחמישייה הפותחת - והאיזון שהכניס למשחק ההתקפה הטיס את מכבי לשיא פריחתה בשנים האחרונות. עונה חדשה הגיעה, עוד זרים כושלים הוחתמו במשבצת שלו, ושוב הוא מצא את עצמו בחמישייה. עד שהסו-קולד גימיק מיצה את עצמו, והוא שוב שילם את המחיר.
מספר 15 לא שותף כלל בשלושת משחקי היורוליג הקודמים. גם במשחקי הליגה האחרונים הוא נמחק משום מה מהרוטציה, וקיבל נתח דקות חד-ספרתי בהפסדים לקריית אתא ובדרבי. והנה, דווקא מול דינוס מיטוגלו (הפאוור פורוורד הטוב ביותר כיום ביורוליג? לא נכחיש) חזר עוף החול. בתוך פחות מדקה הוא קלע שלשה ראשונה אחרי חודשיים. עוד שלוש דקות נקפו, והגיעה השלשה השנייה. שני סלים במשחק אירופי אחד? גם זה לא קרה לו מאז המפגש עם אלבה ברלין בסוף נובמבר. וכשהשלשה השלישית נחתה, הוא כבר הגיע לנקודת ציון שאותה לא פגש ארבע שנים. וכמובן, גם אז, בינואר 2020, זה קרה לו מול הברלינאים.
קטש ידע שהוא עלול לשלם מחיר על הצבתו של כהן. ננסח מחדש: קטש ידע שהוא *ישלם* מחיר על הצבתו של כהן. פאו קלעה הרבה פחות מהרגיל ומהמקובל עבורה, אבל החלה לנצח את מכבי במגרש שלה - ריבאונד ההתקפה. כשלירוקים היו 16 החטאות, 11 מהכדורים החוזרים נחתו אצלם (כשהמצטיין בתחום הוא בכלל הרכז ג'ריאן גרנט, עם חמישה בטור האופנסיב) ורק חמישה הגיעו לידיים צהובות.
2. כל העונה: 31% ב-Mid-range. אתמול: 6 מ-6
אבל בערב שבו החליטה מכבי לחזור ליסודות, היא הצליחה להתגבר על המכשול הזה. ומה יותר יסודי מלהישען על הצמד Air B&B, שכל כך חסר לה. 36 נקודות, 15 אסיסטים ורק שלושה איבודים חיברו ווייד בולדווין ולורנזו בראון, בדרך למדד משותף של 52 - הגבוה ביותר שהיה להם יחד העונה; זה קרה דווקא מול אחת הקבוצות ששומרות הכי טוב על גארדים (והנה עוד סוגריים שנועדו כדי להזכיר את גרנט, מועמד מתבקש לתואר שחקן ההגנה של העונה ביורוליג).
ואם מדברים על יסודות ועל בולדווין, אז אי אפשר שלא להתייחס לאלמנט מהותי במשחקו: הזריקות מחצי מרחק. ב-NBA מתייחסים אליהן כאל סוג של פשע נגד הכדורסל, והאנליסטים הוכיחו כבר לא פעם שמדובר בפעולה שנידונה מראש להחטאות מרובות ולאחוזים נמוכים. רק שהקליעות האלה הפכו למומחיות של הכוכב בצהוב. כשהוא חודר לסל, ובאמצע התנועה פנימה נעצר ועולה לפול-אפ ג'אמפר, אי אפשר לבלום אותו. כל עוד הוא קולע, כן?
הנתונים שמציג כאן דור לבנת מפודקאסט "מכביבול" ממחישים בצורה מושלמת מה מנע עד כה מבולדווין להיות בולדווין. בימיו בבאיירן מינכן ובבאסקוניה הוא לא ירד מ-40% ב-Mid-range shots, וכשהגיע אשתקד לתל אביב העלה האיש את הזריקה הזו לדרגת אמנות, כשכבר דיגדג את ה-50%. אבל העונה, אולי בגלל הפציעות שהאטו והוציאו אותו מהקצב, הוא צנח ל-31%. זה בילגן את משחק ההתקפה שלו, ושיבש תוכניות לקבוצה כולה. אמש, בהאלה פיוניר אשר בבלגרד, לקח הווייד שש זריקות כאלה. הוא קלע את כולן. 6 מ-6, 100% - אחרי 20 מ-63 בכל הופעותיו הקודמות. וכשהכדורים האלה צוללים פנימה, הכל נראה לפתע שוטף, קל ויעיל הרבה יותר.
3. קליבלנד נמחק, ג'ונדי נשכח
קטש בא למשחק אתמול בהחלטה מודעת לקצר את הרוטציה. ארבעה שחקנים קיבלו יותר מ-30 דקות, אנטוניוס קליבלנד נמחק לחלוטין, רפי מנקו קיבל דקות מוגבלות, ומי שלא הצליח להיכנס לעניינים (רומן סורקין וחסיאל ריברו) נשלח לספסל בשלב מוקדם יחסית. ציוות הגארדים הבעייתי של תמיר בלאט עם ג'ון דיברתולומיאו נזנח, והשניים לא דרכו יחד על הפרקט.
ומבין שניהם? העדפתו של בלאט טבעית ומתבקשת, לאור העובדה שהוא תופס את משבצת הרכז המחליף. אבל בערב שבו סיים ללא אסיסט (בפעם השלישית ב-81 הופעות ביורוליג, ותודה לדובי יעקובוביץ') - דווקא הקפטן הוא זה שסידר את מקדם הביטחון הנדרש לניצחון, והיה ראוי להזדמנות נרחבת יותר.
ב-4:34 דקות של דיברתולומיאו על המגרש, ניצחה מכבי 1:14. כלומר, 13 נקודות הפרש הושגו איתו, במשחק שהסתיים ב-15. בזמן שבו פאו נגסה בהפרש, מחקה אותו ואיימה לחולל מהפך, היה מקום להרכב הדינמיט מהעונה שעברה (עם בראון, בולדווין, דיברתולומיאו, בונזי קולסון וג'וש ניבו) על חשבון הרכות שהציג ג'יימס ווב.
4. "כן, אבל", הגירסה הצהובה
בשבוע שעבר הצגנו כאן את משוואת ה"כן, אבל" של אולימפיאקוס, והפעם היא הייתה נכונה למכבי תל אביב: כן, היא במשבר. כן, היא סובלת מחוסר איזון. כן, הרכישות שביצעה בקיץ זועקות לשמיים את המילה "כישלון". כן, המאמן שלה קפא מול ריצות מהירות בהפרשים מופרזים. אבל - בדיוק כמו היוונים באדום במחזור הקודם - היא פשוט לא הייתה יכולה להרשות לעצמה להפסיד.
את המשפט הזה אי אפשר להגיד על היוונים בירוק. אחרי ארבעה ניצחונות ברציפות, ושמונה ניצחונות בתשעת המחזורים האחרונים - בתוספת בונוס בדמות ניצחון מתיש בדרבי הגורלי השבוע בליגה - תחושת הדחיפות של פאו הייתה פחותה.
בארבעה משחקי בית בתוך שבועיים משכו הירוקים יותר מ-72 אלף צופים לאואקה, ולפתע הם נדרשו לגייס את האנרגיות מול יציעים ריקים, מיותמים ודוממים. מכבי, לצערה, כבר התרגלה לשחק ב"אווירה" הזאת. ואם דיברנו על הרוטציה הקצרה של קטש, מה יגיד עתמאן, ששחקני החמישייה שלו חיברו 154 דקות מול אולימפיאקוס ביום שני? מתיאס לסור ומיטוגלו נשמו מחורים בגוף שהם לא ידעו על קיומם, שני הרכזים המושבתים (קוסטאס סלוקאס ולוקה וילדוסה) הותירו את גרנט בודד בעמדה הזו, וכשהוא הסתבך בעבירות, גם קנדריק נאן כבר נטש בגלל פציעה. "את הכדורסל שלי קשה לשחק בלי פוינט גארד", הסביר/תירץ המאמן הטורקי.
זה היה אחד מערבי היורוליג האלה, שהבלתי צפוי הוא הצפוי בהם. למעט המשחק במדריד (כבר התרגלנו שאת ריאל לא שופטים במונחים אנושיים), בכל אחד מהמפגשים האחרים ניצחה הקבוצה שדורגה במקום נמוך יותר. באיירן מינכן אירחה את וילרבאן למשחק מאסט מבחינתה, והפסידה; הכוכב האדום בלגרד הייתה חייבת ניצחון בברלין כדי להיכנס לתמונת הפלייאין, אבל נכנעה לאלבה; והצניחה של וירטוס בולוניה הזקנה והחבולה נמשכה באיסטנבול מול פנרבחצ'ה החבולה לא פחות.
טוב, אז אולי בעצם הניצחון של מכבי לא היה כל כך מפתיע. שלא תגידו שלא אמרנו.