עוד לפני המשחק של קבוצתו מול בית"ר ירושלים ביום שני, כשעדיין עסק במה שיהיה ולא במה שיהיה, אמר לי אוהד הפועל תל אביב בציניות השמורה לאנשי שער 5: "אני רואה שמכבי ניצחה משחק אחד מחמשת האחרונים וזה עושה לי טוב, עד שאני נזכר את מי היא ניצחה".
קשה להבין כיצד דעכה מכבי תל אביב בזמן כל כך קצר. זאת אומרת, מקצועית לא באמת קשה, הרי דווקא בדרבי הזה, שעליו מדבר אותו אוהד אדום, התוודענו לכל החוליים של המוליכה - הגנה לא יציבה, קבוצה שמאבדת משלוותה כשהיא סופגת, שוער סביר, שכמו האיש שהוא חולק עמו את התפקיד לא תמיד חד, וסגל עייף ושחוק. הקהות שממנה סובל בחודש האחרון ערן זהבי נעלמה באותו משחק, עד שהפציעה שוב במלוא עוזה בפתח תקווה.
מעל כל אלה מרחפת עננה כבדה אחת: היעדר אנרגיה. איך מודדים בכלל רמת אנרגיה? את זה נשאיר לכל מיני גורואים רוחניים, אבל ניכר שמכבי תל אביב כבויה, מרוקנת, חסרת חדווה, גם ביציעים. יש תחושה של דכדוך והשלמה, קצת מוזר לקבוצה שעד לפני שבועות לא רבים הוליכה בהפרש של 10 נקודות בטבלה.
הערב כל זה יכול להעמיק - או להשתנות.
השינוי והצפיפות בלוח המשחקים סידרו למכבי תל אביב ולמכבי חיפה שלושה מפגשי מפתח בתוך כחודש. בפרק הראשון בטרילוגיה ניצחה חיפה, השני מגיע בעיתוי חם במיוחד - שלושה ימים אחרי צמצום הפער לנקודה (והפחתת נקודה פוטנציאלית שיכולה להעלות את הירוקים לראש הטבלה) ויממה לאחר החתמת ליאור קאסה. מבחינת האלופה, גמר גביע הטוטו יכול להיות ה-מהלך שמקרב אותה למט על העונה, רגע לפני המפגש ביניהן בחיפה.
מכבי תל אביב תצטרך למצוא מהר את המוג'ו שאבד לה. אם בסיבוב הראשון היא עשתה טעויות בהגנה ולא שילמה מחיר, כעת האנמיה ההתקפית הורגת אותה. החשש מהיעדרותו הממושכת של מילסון התברר כמוצדק, לקבוצה הזאת יש כעת פחות מהירות ומעט דמיון, אבל זו לא הסיבה היחידה. באופן מסורתי יש לה קושי פסיכולוגי לדרוס. היא לא יודעת להרוג משחקים וככל שנוקפות הדקות רק נלחצת יותר ונוטה לאבד נקודות.
ניצחון בגמר גביע הטוטו יכול לעשות למכבי תל אביב מה שעשה לה הניצחון הראשון העונה באותו מפעל, ה-1:6 המפורסם על הפועל באר שבע - להקנות ביטחון, לספק הצהרה, לשנות בחזרה את המומנטום. הפסד עלול להגדיל את כדור השלג, שצבר אתמול תאוצה בעקבות ההחלטה של קאסה להצטרף למכבי חיפה.
קאסה לא ישחק יותר מדי במכבי חיפה העונה. הוא יבלה על הספסל, ישהה לעתים מחוץ לסגל, בסוף העונה אולי ישאל כדי לצבור ניסיון. הוא נרכש כפרוספקט בכיר, ככישרון שיכול להפוך לכוכב-על. ימים יגידו אם הוא יהיה חסן אבו זייד או איגביני יעקובו. משחקן בגיל כזה, שלא היה במועדון גדול, קשה לדעת מה ייצא. מכבי חיפה שמה כסף על פוטנציאל שעלול להתפוצץ לה בפנים ובוודאי לא אחד כזה שיניב דיבידנדים מיידיים, ובכל זאת הפך לסמל הגדול של המאבק בחלון ההעברות הנוכחי.
לעתים קרובות כששחקן מועמד למכבי חיפה נזרק לאוויר גם השם "מכבי תל אביב". לפעמים, כמו במקרה ליאור רפאלוב, מדובר במשחקי סוכנים כדי להעלות את המחיר. במקרה של גדי קינדה מכבי תל אביב התעניינה רק לאחר שכבר היה סגור בחיפה. על קאסה היא הלכה חזק, ראש בראש. הפעם זה לא היה קרב-דמה, הצהובים רצו באמת ובתמים את השחקן. אם יזכו בו, על הדרך יגיע ניצחון מוראלי.
אבל זה לא קרה. גם קאסה, כמו רבים אחרים, בחר בחיפה. האם ראה שם אופק מקצועי טוב יותר? כנראה. האם התרשם שהרצון של שחר גדול יותר? ייתכן. האם האנרגיות של סמי עופר משפיעות על ההחלטה? יש סיכוי. תהא הסיבה אשר תהא, הוא קיבל את ההחלטה שניתן לנחש ששחקנים רבים בגילו היו עושים. בסוף, הכול מתנקז למקום אחד: מוניטין.
לפני הכול, צריך לומר שהחזרה של בן מנספורד למכבי תל אביב הייתה הכרחית. המועדון הזה היה תקוע בשנים האחרונות ללא שדרה ניהולית ראויה, מה שהשפיע על המהלכים ועל כל העונה. בלי מנספורד אין רובי קין, שסימני שאלה מקצועיים אמנם מרחפים מעליו, אבל במיוחד בהתחשב בסיטואציה הפוליטית הלא פשוטה שבה הוא נמצא מגלה לויאליות ראויה לציון למועדון, וככלל, מכבי תל אביב משדרת היום שהיא מועדון בריא ומאורגן יותר.
ועדיין, מנספורד לא הצליח לפתור את התקיעות הקבועה שבולמת את הקבוצה בכל פעם מחדש בינואר. גם אם פה ושם מגיע רכש, גם אם עכשיו התעוררו לגבי אלעד מדמון, המועדון אף פעם לא משדר שהוא הולך עד הסוף. עדן קארצב רכש טוב, אבל הוא היה בגדר הזדמנות מקרית ומגיע בהשאלה, האופציה המועדפת תמיד שם. הפסדתם את קאסה - מדוע לא ללכת בכל הכוח על איינאו פרדה? למה לא להסתער על עדי יונה האיכותי? ואם צריך כנף ימין, איך טימותי מוזי לא על הפרק?
מכבי חיפה, לעומת זאת, לא רואה בעיניים. זה מסר שמועבר במשך שנים. פעם שועה, פעם אצילי, פעם סבע, פעם סייף וקינדה. בכל שנה מגיע שם גדול. לפעמים זה מצליח יותר, לעתים פחות, אבל התמונה ברורה: כשיש תחרות - מכבי חיפה מנצחת, ובדרך כלל הרכש הזה משתלב היטב, תשאלו את גוני נאור.
אז שחקן צעיר כמו קאסה וסביבתו בוחנים את שתי האפשרויות. מדוע שיבחרו ללכת דווקא לקרית שלום?
הגיע הזמן לדבר קצת על הפועל ירושלים. מה שהחל כמיזם אוהדים חולמני משהו, הפך ברבות השנים לאחת מהחממות הטובות בישראל. מחלקת הנוער של הפועל ירושלים היא ספינת הדגל של המועדון, לפחות 10% מהתקציב מופנה אליה וכספים נוספים שנכנסים מושקעים בה, כמו שני מיליון השקלים ששילמה מכבי חיפה על גוני נאור ובכל מועדון אחר היו מופנים לרכש.
הפועל ירושלים "ניצלה" את פשיטת הרגל של היריבה העירונית במחלקת הנוער, התפשטה בשכונות ובטורנירים לזיהוי כישרונות, התחברה לקהילות והצליחה לגרום לילדים להעדיף להגיע אליה על אף האהדה הכמעט חד צדדית בעיר לטובת בית"ר. בתוך שש שנים גדלה מחלקת הנוער האדומה מ-4 ל-12 קבוצות. המחלקה עובדת עם ד"ר לספורט, מערך כושר ופיזיות, יועצת חינוכית ואפילו ד"ר למתמטיקה.
המכירות של נאור וקאסה הן הבולטות, אבל עוד ניצנים מתחילים להפציע. שחקנים כמו פרדה וכארם זועבי צפויים להכניס למועדון לא מעט כסף בהמשך, במיוחד כשכל איש מקצוע מגדיר אותם כבעלי פוטנציאל הרכב בנבחרת הבוגרת בעתיד. לא פחות חשוב - העסקאות הללו הן גם הכרה במעמד המועדון, קבוצת פיתוח בליגת העל שמנסה לשבור תקרות זכוכית. לעתים זה נגמר בפלייאוף עליון ולפעמים במאבקי ירידה, אך כל עוד נעשית עבודה כל כך טובה במחלקה הצעירה, יש על מי לסמוך.