"אברבוך נפל קורבן לשינוי הטכני במקצוע המוט" זעקו כותרות בעיתון (ושר האוצר נתן במבט ראיון). השינוי הוא שעכשיו קוצרו תומכות הרף בקפיצה לגובה והוא נופל יותר בקלות. מסכן אברבוך הקורבן, אם זה לא מספיק, כמו שקיטר המאמן שלו אחרי התחרות, גם העירו אותו מוקדם לקפוץ בשעה 11:00 בבוקר, בזמן שהחבר'ה שקפצו בצהריים כבר ידעו כמה הם צריכים לקפוץ כדי לעלות לגמר. שלא לדבר על זה שהם גם ישנו עוד קצת.
אנחנו בשנת 2003 ובכל הקשור להתייחסות סביב הספורט האולימפי , אנחנו תקועים בימים קדומים. כולם רוצים לדפוק את היהודים. אנחנו המסכנים, המקופחים, נפלנו גם הפעם קורבן, למוט רגיש שנופל מכל נגיעה. הגרמנים, האמריקאים, הצרפתים (טפו, אנטישמים) כולם לא נפלו קורבן, אלא פשוט עברו את הגובה הדרוש. כולם קופצים מעל אותו המוט, חלק מפילים אותו, חלק עוברים (כולל כאלה שקפצו בבוקר).
הבעיה מתחילה בכך שרוב הספורט האולימפי נכנס פה אוטומטית לבועת האיזוטריה התקשורתית. וכדי לצאת מהאיזוטריה צריכים להביא פיקנטריה. פה אגודה מרמה בחשבוניות, שם מתלכלכים בעיתון ולפעמים אפילו הולכים מכות. הכל כדי לזכות בעוד שני ס"מ רבועים בעמודים האחוריים של מדורי הספורט ולזכות לקצת יחס גם בשנים לא אולימפיות.
ולרי קוגן, מאמנו של אברבוך, דיבר על זהב לפני התחרות העלובה של החניך שלו. אם לא היה מדבר על זהב, לא היינו נעלבים כל כך. אבל אם קוגן לא היה מדבר על זהב , אף אחד לא היה שם ציטוט שלו בעמוד האחרון או בכלל מתייחס. במלכוד הזה, אתם, חובבי הספורט, מפסידים כל השנה, אבל ההפסד של קוגן, אברבוך ושות' אם לא ייזהרו בלשונם וגישתם, יכול להיות כואב הרבה יותר.
גילי לוסטיג מהיחידה לספורט הישגי ואפרים זינגר מהוועד האולימפי, עושים הכל כדי להכניס לראש של ספורטאינו המובחרים שזהב זו לא מילה גסה, שמצויינות זה לזכות ולא להסתפק בהשתתפות. אברבוך, ודי בצדק, הוא אחד מאלה שבונים עליו לשחק אותה באתונה. העניין הוא שעד שאותם ספורטאים, מאמנים ועסקנים לא יוציאו לעצמם מהראש כל מיני שטויות על שופטים אנטישמיים או לחילופין ידברו על זהב בזמן שהם לא מסוגלים לעבור את המוקדמות, כולנו נקבל פה את התחושה ששום דבר לא משתנה, שהספורט האולימפי הוא בעיקר מחוז טוב להסתלבטויות מצד אחד ולזיקפה לאומית מהצד השני. שום דבר באמצע.
מתן וילנאי סיפר שפעם, כשעוד היה השר האחראי לספורט, הוא היה פוגש הרבה עסקנים מקומיים בכל מיני נסיעות בחו"ל. בשלבים מסוימים, הודה וילנאי, הם והוא התחילו להזכיר את מנשה נוי ושי אביבי במערכונים של החמישיה הקאמרית, שם שיחקו נציגים "פרום דה ישראלי דליגישן", שמבקשים "פייף מור מיטרס". בוא נקווה שבשנת 2004 אי שם באתונה החמה, לא ניפול עוד פעם קורבן ל'שינוי טכני'.
אל תפספס
אז מה היה לנו השבוע?
גם בלי האכזבה מאברבוך, שכאמור לא ממש עברבוך את ה-5.40 , היה זה שבוע חלש לספורטאים שלנו.
יואל רזברזוב וגל יקותיאלי איכזבו בג'ודו בתחרות מדרג A בפולין. יקותיאלי היה יחסית טוב וסיים במקום השביעי, שלא יספיק לו כקרטריון אולימפי ורצוי שבתחרויות הקרובות השניים ישתפרו.
עוד משהו חשוב קרה השבוע. לא תחרותי, אבל בהחלט חשוב. נועם צבי, יו"ר איגוד השחייה, יצא לאוסטרליה כדי לבדוק את ההתקדמות של ורד בורכובסקי שמתאמנת שם לקראת אליפות העולם שתיערך בקיץ. בורכובסקי עובדת קשה ועל פי הדיווחים מאוסטרליה הרחוקה גם טוב, אבל אף אחד בישראל לא יודע ממש עד כמה הבחורה התקדמה ועד כמה היא באמת רוצה להישאר שם. במקרה הזה, הכרטיס שווה את הכסף.
לאן השבוע
לא הרבה למען האמת, האקשן האמיתי יתחיל כנראה בחודש הבא. עד אז, כפי שכבר סיפרנו לכם, נמצאים השייטים במסע של שלושה שבועות ברחבי הריבירות באירופה (קאן, ברצלונה וכו').
עוד ספורטאים שבורחים מהמלחמה לטובת מקומות יפים יותר, הם לוחמי מזרן הג'ודו, שנעים לכיוון רומא לעוד תחרות מסוג A , אולי שם יעשו משהו. התחרות תתקיים בשבת-ראשון הקרובים (22/23).
גיא סטריק ואלכס דנילוב, יוצאים לתחרות בגרמניה שתחל בסוף השבוע הזה.