משביתי שמחות: מומנטום ההחתמות זלג מהידיים של מכבי חיפה

לפני מספר שבועות, כשבמכבי חיפה הבינו שיהיה קשה בחלון הקרוב להנחית בישראל זרים לאור הסיטואציה הבעייתית במדינה, הם החליטו ללכת בכל הכוח על רכש ישראלי מהגולה. תחילה היה זה קני סייף ואחריו הדובדבן שבקצפת - גדי קינדה. הפער ממכבי תל אביב עמד על שש נקודות והחזרה למאבק האליפות נראתה מוחשית. כשקינדה נחת בישראל הוא עמד על שמונה. לאחר הבדיקות הרפואיות פתאום ההפרש כבר דו-ספרתי.

ההחתמה של קינדה וסייף לא נועדה, כמובן, רק לעונה הנוכחית. מסורתית מכבי חיפה נוהגת להחתים בינואר ישראלים ברמה גבוהה (שועה, אצילי, סבע והרשימה עוד ארוכה) לטווח ארוך כדי לבנות איתם את השלד לעונה הבאה, אבל כמובן שלא תמצאו אחד במועדון, מההנהלה עד אחרון השחקנים, שחושב עכשיו על אוגוסט. הרי אלה מהלכים של כאן ועכשיו, כדי להעניק זריקת מרץ מקצועית ומוראלית לעונה ופיצוי לאוהדים, במיוחד אחרי הפגרה הכי כואבת של הכדורגל הישראלי ב-50 השנים האחרונות.

זריקת מרץ? פיצוי? לך תעשה את זה עכשיו, כשאתה במינוס 10 נקודות מהמקום הראשון.

אצטדיון שלמה ביטוח הפך לתיאטרון הסיוטים של מכבי חיפה. הפסד ותיקו הם המאזן שלה שם העונה, דימום נקודות שקבוצה שרוצה תואר לא יכולה להרשות לעצמה. במשחק בפתח תקווה נחשפו כל החולשות שלה - הגנה בינונית שרגע אחרי עזיבתו של עבדולאיי סק כבר סובלת, כצפוי, מחסרונו, חוסר פוקוס התקפי ובעיקר עצבים. צ'ארון שרי ממש לא נראה כמו המנהיג של שלוש האליפויות ומסאי דגו עומד בידיים שלובות ובפרצוף מכורכם. רק לחשוב כמה שונה הכול נראה לפני שבוע בדיוק, וכמה מהלך העניינים של כל קבוצה דינמי, אלא אם אתה מכבי תל אביב.

באופן אירוני, מי שלקח לאלופה שתי נקודות היה שחקן שעליו ויתרה זמנית רק בעונה הנוכחית. רועי אלימלך חתם והיה אמור להיות המחליף של דניאל סונדגרן. בסופו של דבר הגיע מאור קנדיל, אלימלך יצא להשאלה ולבסוף הצטרף גם עילאי פיינגולד לסגל. מבחינת אלימלך, זה מהלך נכון. כמו מאור בוזגלו בשעתו, שהושאל ממכבי חיפה להפועל פתח תקווה ונסק לקריירה גדולה, לכישרון כמו אלימלך בריא לצבור דקות במקום להיות מחליף ראשון, שני ואפילו שלישי בקבוצה בסיטואציה בעייתית שבה יש לו הרבה להפסיד.

אלימלך נראה כמו מגן התקפי מצוין שיתרום למכבי חיפה בשנים הבאות. והנה, שוב אנחנו מוצאים את עצמנו חושבים על השנים הבאות, אבל מה יציל את העונה הנוכחית?

כמו החשש של מכבי חיפה מחסרונו של סק, כך הייתה מכבי תל אביב מודאגת מעזיבתו של מילסון. האנגולי השלים את החלק הכי משמעותי בפאזל של רובי קין - שחקן כנף מהיר ויצירתי שיכול לפרוץ הגנות. המשחק הראשון בלעדיו היה מבחן משמעותי עבור המוליכה. מה קרה בסוף? היא סיימה עם רביעייה, משהו שלא עשתה מאז הדרבי בספטמבר.

הניצחון באשדוד הושג על אחת הקבוצות החלשות בליגה, אבל אין להמעיט בערכו, ולו משום שהוא הכניס לעניינים כל אחד מארבעת הכובשים שבו - דן ביטון, שזקוק לשערי קלאץ' כדי לשנות סטטוס לאחד שמכריע משחקים, קיקו בונדוסו, שבמיוחד בהיעדרו של מילסון חייב להפוך למנוע באמצע ואם יישאר בריא סביר שיספק את הסחורה, דור תורג'מן, שמול הפועל חיפה החטיא ממצב יותר קל מזה שבו כבש אמש, וגבי קניקובסקי, שחווה טראומה אישית לאחר שאיבד שניים מחבריו ברצועה, ובאופן כללי היה בשבוע האחרון הפרזנטור של המציאות המוזרה שמלווה בתקופה הזאת את ליגת העל.

מכבי תל אביב סובלת מעומס בלתי נסבל והוא גובה מחיר. בכל משחק נופל שחקן אחר קורבן לפציעות. ועדיין, היא מכריעה את היריבות באמצעות חוסן מנטאלי וכושר גופני עדיף. אמש היה המשחק השלישי ברציפות שבו היא כובשת בתוספת הזמן (פעם אחת לפני סיום המשחק, פעמיים לפני הירידה להפסקה). פעמיים בארבעת המשחקים האחרונים - נגד מכבי פתח תקווה ואמש - הבקיעה עם פתיחת המחצית השנייה. לא די להיות מאמן טוב, צריך גם לדעת להגיב וקין הוכיח שהוא יודע לעשות את ההתאמות.

המוליכה סובלת מפציעות רבות, אבל לשמחתה הן מגיעות ברוטציה. להוציא את ניר ביטון, כל הפצועים לא מושבתים לטווח ארוך וצפויים לחזור לשחק בקרוב. ועדיין, בן מנספורד וקין מודעים לכך שלמרות הפער בטבלה, שעוד עשוי לגדול במהלך השבוע, הם חייבים להתחזק בחלון הנוכחי. גם אם האליפות נראית מוחשית כבר בתחילת ינואר, אי אפשר לסמוך לנצח על מרכז הגנה שהמרכיבים בו כל כך שבירים.

במהלך ה"עשור השחור" של מכבי חיפה, ולפניו גם אחד דומה של מכבי תל אביב, לשתי הקבוצות היה בדרך כלל נתיב דומה: פתיחת עונה מהוססת, אם נאמר זאת בעדינות, רצף ניצחונות לא מחייב, תחושה שדברים טובים מתחילים לקרות כשמאבק האליפות כבר לא בהישג יד - וצניחה מחודשת לקרקע לאחר מפגש עם קבוצות שבאמת יודעות לשחק כדורגל.

הפועל באר שבע עברה העונה את כל השלבים הראשונים. לגבי האחרון - עוד נראה. היא פתחה רע, דשדשה, יצאה סופית ממאבק האליפות עם הפסד ביתי למכבי תל אביב - ואז נפתחו ארובות השמיים, מבול השערים החל ועימו הגיעו גם הניצחונות. 13 גולים בארבעה משחקים (או, אם תרצו - 17 בשישה, כשבתווך ה-1:0 למכבי תל אביב), שלושה ניצחונות רצופים והנה, באר שבע במקום השלישי.

נתחיל בחלק הטוב: הפועל באר שבע הייתה כפסע ממשבר עצום. תוצאה לא טובה בבית מול הפועל חיפה הייתה מייצרת דינמיקה שקשה לצאת ממנה. אנטוניו ספר נכנס לעניינים ונראה כמו פגיעה בול, סופסוף, רותם חטואל חזר למצוא את הרשת וככלל, אליניב ברדה הצליח לשפר מאוד את הקבוצה ואת מצב הרוח. העסק נראה טוב יותר.

אז מה רע פה? התחושה שזה בסדר, שהעז המכבידה שנכנסה ביולי עם מטח של שישה שערים ממכבי תל אביב ולא עזבה מאז, הואילה בטובה לצאת. הנראטיב לפיו מקום שלישי זה סבבה, הרי זהו קצה גבול היכולת ממילא. אבל רגע, ארבעה ניצחונות בחמישה משחקים? זה גם המאזן של הפועל ירושלים (עליה - בהמשך). ניצחון על הפועל חדרה לא יכול להפוך למדד להצלחה. אפילו מכבי חיפה הבינה את זה.

עם חומר השחקנים הזה, לעומת ההשקעה הגדולה של מכבי תל אביב ומכבי חיפה, כנראה שבאר שבע לא מסוגלת להרבה יותר. מצד שני, במיוחד אחרי שהתרגלה להיות במאבק לפחות שני סיבובים, להתגאות בסדרת ניצחונות באמצע העונה מול יריבות בינוניות עד חלשות זה משהו שמתאים למכבי נתניה או להפועל תל אביב, שפעם היו במעמד של באר שבע כשושלות צמרת, ירדו מנכסיהן והיום השאיפות שלהן מסתכמות בהעפלה לפלייאוף העליון עם חלום רחוק על כרטיס לאירופה.

להפועל באר שבע 2024 אסור להיכנס למחוזות האלה. גם אם היא לא מועמדת אמיתית לזכייה בתואר, היא יצרה בשנים האחרונות מראית עין שהיא כזאת, ולמראית עין יש חשיבות עצומה בליגת העל. מראית עין יכולה ליצור ניצחונות. עם מראית עין קבוצות אורחות משאירות נקודות כבר בחיבור לכביש 6. זה, לפחות, מה שהיה בעבר. הרושם של הפועל באר שבע היום הוא של עוד קבוצת צמרת בליגת העל. במעמד שצברה בעשר השנים האחרונות זהו שנמוך רציני.

לכן כדאי לקחת את ההישגים האחרונים בפרופורציה הנכונה. זה נכון, יכול היה להיות הרבה יותר גרוע וברדה ייצב את הספינה. הבעיה טמונה בכך שהיא עדיין מנווטת לאמצע שום מקום.

אם הזכרנו את הפועל ירושלים, אי אפשר שלא לחלוק מחמאות לזיו אריה. אני חושב שהשטיק התקשורתי של אריה מיצה את עצמו, אבל לאמן הוא לא שכח. הריצה המוטרפת של ירושלים, שהייתה קבורה בתחתית עם שתי נקודות מ-27 אפשריות וזינקה למקום התשיעי, מוכיחה שלפחות לקבוצות בדרג שלה הסבלנות משתלמת. הריצה של ירושלים לא תימשך לנצח, אבל הביטחון חזר ומרגישים שם שיש עם מה לעבוד. ניצחון של מכבי חיפה ביום ראשון פתאום לא נראה כמו באנקר.

• על איזה שיפוט עוין מתלונן בדיוק אלי לוי?
• האם גיא צרפתי יעזור למכבי נתניה לנער את הנמסיס שלה הפועל תל אביב?
• מה הקטע של רועי ריינשרייבר ושערוריות פנדלים?