כשמדברים על תהליכים בכדורגל הישראלי מתכוונים, בדרך כלל, לבעלים שמגיע, מזרים כסף, קונה שחקנים, בוחר את המאמן הנכון והופ - עוד באותה עונה יש קבוצה. "תהליך" היא מילה כל כך מחוץ לקונטקסט בספורט הישראלי התובעני, שכל מי שמשתמש בה הופך מיד ללעג ולקלס. פה רוצים תוצאות, ועכשיו. לא סיפקת אותן? לך הביתה.
כשנקודת ההתחלה כל כך נמוכה, לתהליך דווקא יש סיכוי אמיתי. תגיד לאוהד מכבי תל אביב או מכבי חיפה שהקבוצה "בתהליך" ותקבל מבט עוין. הפועל באר שבע ב-2007 הייתה בשלה לתהליך. זה היה מועדון מאובק בליגה הלאומית. כשאלונה ברקת רכשה אותו המטרה הייתה לייצב את הספינה, ואחרי העפלה ומספר שנים בינוניות בליגת העל, באר שבע שרדה בשיניים עם ניצחון 0:3 בנתניה. שם, בסיום עונת 2012/13, הייתה הנקודה שממנה צמח המועדון למקומות אחרים. אליניב ברדה חזר, אלישע לוי סיפק את המצרכים עם שלד בריא וזרים אדירים, ברק בכר בישל והוציא מהתנור תבשיל איכותי במיוחד. הפועל באר שבע נבנתה לעילא ולעילא והפכה לאחד הפרויקטים המרשימים בתולדות הכדורגל הישראלי.
עשר שנים וחצי חלפו מאז. באר שבע הגיעה לשיאים ואז החלה הדעיכה, איטית וכואבת. אתמול בנתניה, באותה נקודה ארכימדית שבה החלה הדרך למעלה, היא חתמה סופית על חזרה לבינוניות, לקבוצה שפעם הייתה חברה בתופעה המוזרה שנקראה "הפלייאוף האמצעי". ברדה היה הלבנה העיקרית בחומת ההצלחות שנבנתה ב-2013, היום הוא האיש שחתום על הפירוק הסופי שלה.
הפעם האחרונה שבה נחלה באר שבע שלושה הפסדים רצופים הייתה בעונת 2018/19. אז זה היה בפלייאוף העליון, משחקים חסרי משמעות בעונת שובע שלאחר שלוש זכיות באליפות. מה שקרה בשמונת הימים האחרונים הוא כבר סיפור אחר. שני הפסדי חוץ עמוק בתוספת הזמן פלוס איבוד יתרון ביתי לסכנין הם סיוט. אלה תוצאות ששוברות כל פיסת אמון בין הקבוצה לאוהדיה. גם אחרוני האופטימיים שבהם לא מסוגלים יותר.
העניין הוא שכל ה"טוב" הזה לא מגיע יש מאין. הווייב סביב הקבוצה הקיץ היה שלילי במיוחד. השחרור (ההגיוני) של רמזי ספורי ו(הפחות הגיוני) של שגיב יחזקאל פגע אנושות בסגל. גיא בדש ואילון אלמוג הם שחקנים משלימים סבירים, הם בטח לא יכולים לסחוב את הקבוצה קדימה. זרים באים והולכים בלי להותיר חותם משמעותי, מיגל ויטור עדיין טוב, אבל הוא לא מה שהיה ויש גבול לקסמים שהוא יכול לעשות ולתלות בו. הלימון הזה נסחט מכל כיוון. מהנוער לא צומחת בשורה. זה פשוט מועדון שעשה את כל הטעויות האפשריות, ספג נוק אאוט ב-6:1 ההוא ונשאר לשכב על הקנבס הרבה לאחר הספירה של השופט.
הבעיה של באר שבע היא ההתאהבות שלה בשיטה של ללכת בלי ולהרגיש עם. לברקת, כך נראה, היה נוח עם מאבקי הדמה על האליפות. שתי עונות של סגנות למרות קהות התקפית מובהקת הובילו אותה למחשבה שזה יעבוד גם הפעם. אין לזלזל בהתמודדות הקבועה של באר שבע בצמרת, אבל נראה שהמועדון הלך השנה צעד אחד רחוק מדי עם הציפיות לבנות משהו מסגל חסר מדי ומאותגר גולים.
המלכוד של הפועל באר שבע טמון בהגדרת המטרות. היא נמצאת בצמרת יותר מדי שנים מכדי לראות את עצמה כמועמדת לפלייאוף העליון, אבל זה היעד העיקרי כעת ולך תודה בזה. באר שבע היא אחת הקבוצות הגרועות בליגה. מישהו פשוט צריך לספר לה את זה.
משהו קצת מוזר קורה בצמרת. סביר להניח שמכבי תל אביב פחות מוטרדת בשלב זה מהפועל חיפה (עם כל הכבוד לעבודה הנפלאה של רוני לוי) ומתרכזת במכבי חיפה. הפרש שש הנקודות מהאלופה מתחיל להזכיר את העונה הראשונה של ולאדן איביץ'. אז, ב-2018/19, היא פתחה מוקדם פער מהפועל באר שבע, אלופת שלוש השנים הקודמות, ורק הגדילה אותו בדרך לאחת העונות הדומיננטיות בהיסטוריה. הסיפור כרגע נראה דומה. מכבי חיפה עייפה ועמוסה בבעיות, ומכבי תל אביב מנצלת את הסיטואציה.
ההבדל בין אז להיום הוא שכעת הכול נראה יותר שברירי. למכבי תל אביב יש הגנה מגומגמת ומבוהלת ובכל זאת הקבוצה מצליחה פעם אחר פעם לחמוק מעונש. המוליכה יצרה מודל מוזר שבו היא הופכת יתרון 0:3 לניצחון דחוק 2:3. זה קרה לה כבר שלוש פעמים העונה, פעמיים בקונפרנס ופעם אחת מול סכנין בליגה ביום ראשון. מתישהו היא תשלם על המחדלים האלה. השאלה, בהתאם להפרש בטבלה, היא מה יהיה המחיר.
ועדיין, למרות הביקורת על ההגנה, אי אפשר להתעלם מהמספרים. יחס השערים הוא 5:20, שישה ניצחונות ותיקו אחד. מכבי תל אביב כרגע היא הקבוצה הכי דומיננטית בליגה. עם היעדר יריבה אמיתית, לפחות כרגע, נראה שהיא בכיוון הנכון.
ואם כבר 2018/19, העונה שאחרי של מכבי חיפה מזכירה כרגע את זו של באר שבע. יצירת שושלת של שלוש זכיות באליפות דורשת מאמץ עילאי שאחריו לא נשאר יותר אוויר. אם לא די בכך, את מכבי חיפה רודפות צרות, מקצועיות ולא מקצועיות, מהרגע שבכר המריא לבלגרד. המלחמה בעזה הכניסה דווקא את אחד המועדונים הכי סובלניים בליגת העל לפינות שאינו מורגל להן.
לדרבי ביום ראשון מכבי חיפה תגיע אחרי פנאתינייקוס, משחק שאם לא תנצח בו ינעל קמפיין חלש מאוד בליגה האירופית. למרות ההתרפסות הכמעט קבועה של הפועל במשחקים האלה, קשה הפעם לסמן את האלופה כפייבוריטית. אם היא לא תנצח ומכבי תל אביב תברח, גם שם יתחילו לעשות תוכניות מסוג אחר לעונה הנוכחית. קולות ראשונים בכיוון כבר נשמעים.