שון דייויס, באדיבילדר בריטי לשעבר שזכה בתחרות "מר עולם" בשנת 1996, הלך לעולמו בגיל 57 בלבד. עדיין לא פורסמה סיבת המוות של השרירן, שסבל בעבר מבעיות בכליות. הוא עבר השתלת כליה ב-2009 אחרי שלוש שנות המתנה, ועבר דיאליזות באופן קבוע.
דייויס נחשב לדמות אהובה במיוחד בענף בגלל קסמו האישי. בצעירותו הוא היה כדורגלן, אבל נאלץ לפרוש בגלל פציעה. "כמה חברים קראו לי להצטרף אליהם לאימון בחדר כושר, והם נראו טוב, אז נכנסתי לזה", אמר על תחילת דרכו בפיתוח גוף.
מהר מאוד הפך למקצוען, וזכה לכינוי "דינזואור", בין השאר כי חבריו נהגו להגיד עליו ש"יש לו גוף מושלם ומוח קטנטן". הוא סיפר ש"הכינוי הזה נתקע, וכל החיים כינו אותי 'דינוזאור'". עם זאת, כידוע, אורך החיים של באדיבילדרים עלול להיות מסוכן, בגלל תזונה לא מאוזנת עם כמויות גדולות של קלוריות, כשרבים מהם גם משתמשים בסטרואידים מסוכנים.
לדבריו, התחרויות של פעם היו שונות מאוד משל היום. "אני רואה כיום את הצעירים אומרים 'אנחנו עובדים קשה, מתאמנים המון', אבל הם לא מכירים את התשוקה האמיתית, את הרצון לנצח, את התחרותיות". ואכן, בעבר תחרויות "מר עולם" היו מפורסמות ויוקרתיות הרבה יותר, על אף שפרסי הזכייה בהם היו קטנים הרבה יותר.
וכמו הרבה ספורטאים, גם דייויס אומר שהיה לו קשה להסתגל לחיים שאחרי הפרישה, שבהם איבד לא רק את התהילה, אלא גם את שמחת החיים, וכמובן את החזות החיצונית. "הייתי באדיבילדר מקצועןף מטייל בכל העולם, נוסע בכל שבוע למקום אחר, הולך לתחרויות, סמינרים, מתארח... ומזה הפכתי לאלמוני, לשום דבר...
"כשאתה מאבד את הזהות שלך, הטלפון שלך מפסיק לעבוד, לא פונים אליך... אנשים היו רגילים לראות אותי בתור חיה ששוקל 160 ק"ג, פריק ענקי שמקפץ על המבמה ומציג שרירים אדירים, מניף ידיים מעוררות אימה... לקח לי הרבה זמן להתרגל לזה, להתמודד עם זה. כבר לא רציתי לצאת מהבית, ככל שהתחלתי לאבד ממשקלי".