אלה ימים שבהם הרגשות גואים, ימים שבהם הסנטימנט דרוך וימים שבהם החיים מקבלים פרופורציות שונות. לא תמיד בריאות, אבל שונות. או בשתי מילים: ימי מלחמה. ולכן, הטקסט שייכתב כאן מיד יכול להיראות מוגזם בעיני חלק מכם. ולא בטוח שתטעו. ובכל זאת.
איזו תשובה ציונית הולמת ניתנה כאן בתוך 24 שעות. כלומר, שם. בבאניה לוקה. בבלגרד. והכי חשוב - באיסטנבול. הפועל תל אביב מנצחת את בשיקטאש; הפועל חולון מביסה את בורסאספור; הפועל ירושלים משלימה דאבל על גלאטסראיי. שלושה מפגשים ישירים מול יריבות טורקיות - שלושה ניצחונות לישראל. כן, דווקא מול הטורקיות. והיה גם ניצחון טורקי אחד, מרשים, דרמטי ויוקרתי במיוחד, ומי הביא אותו? ים מדר.
ישראלי רגיל שייקלע לאיסטנבול, והסביבה תדע שהוא ישראלי, לא ייתקל ככל הנראה בתגובות נעימות. העיר מלאה בדגלי פלסטין, אזהרת המסע החמורה לא ניתנה מתוך ואקום (כך משתמשים נכון במונח, אדון מזכ"ל האו"ם החוטא לתפקידו), ובמילים פשוטות: רבים לא ממש אוהבים אותנו שם כרגע. מדר חי כבר כמעט חודשיים בעיר הזאת בווליום גבוה. כולם יודעים מי הוא; אוהדי גלא, יריבתו העירונית, גידפו אותו בקללות נוראיות בדרבי - אז הוא ניצח אותם; קבוצתו, פנרבחצ'ה, מחבקת אותו ומגוננת עליו - ועדיין, בוודאי לא קל לו, גם אם אינו מדבר על כך.
כשמתבלים את התבשיל הזה ברצף של ארבעה הפסדים, קבוצה לחוצה שסובלת ממכת פציעות, מאמן מלחיץ ותובעני, ושחקן ישראלי צעיר יחסית שבא בהרבה כסף ועובר תהליך לא פשוט - הסיטואציה הופכת מסובכת עוד יותר. אבל אתמול (חמישי), דווקא במשחק הכי קשה של העונה, רשם מדר את אחת מהופעותיו הטובות בקריירה.
7:47 דקות לסיום הרבע הרביעי הוא סופסל, ולא חזר. לא בלי צדק, יש להודות: כשירד מהמגרש, פנר פיגרה 74:61 מול ריאל מדריד, ששייטה כבר למאזן 0:11. וזה אפילו לא היה הפרש השיא של הבלאנקוס. הרכז שמנגד, פקונדו קמפאסו - אחד שלא קל לשבור את שיאי הקריירה שלו - שבר אותם בזה אחר זה עם 33 נקודות ו-11 מ-11 לשתיים. זהו שיא שאין אפילו לאדי טבארס.
אבל הטורקים חזרו. וכפו הארכה בחסות סקוטי ווילבקין. ואז שוב מצאו עצמם בעמדת הפסד. 6.9 שניות לסיום תוספת הזמן, בפיגור 99:96, נעמד מרקו גודוריץ' על קו העונשין. "תן לי להיכנס!", צעק מדר ממעמקי הספסל לסטפנוס דדאס. עוזר המאמן היווני, ממובילי המהלך להבאת הרכז מפרטיזן בלגרד, מכיר היטב את אופיו ואת חוסר הפחד שבו מהמפגשים בין הפועל חולון להפועל תל אביב. לא היה לו הרבה מה לעשות. "תגיד לדימיטריס", הוא ענה.
אז הוא הלך להגיד. מדר קם ולחש משהו בקול רם (כן, זה אפשרי) לדימיטריס איטודיס. המאמן הינהן בהסכמה. ואחרי שגודוריץ' קלע פעמיים, מדר נכנס. קמפאסו, דווקא הוא, ודווקא בערב הזה, נקלע למלכודת של נייג'ל הייז-דייויס וניק קלאתיס בפינת המגרש ואיבד את הכדור. גודוריץ' השתלט, שלח לישראלי, ו-2, 3, ש-גר. סל ניצחון בחדירה, ועוד על הראש של אלוף סלי הניצחון סרחיו יוי, 0.6 שניות לסיום. 99:100. איסטנבול עפה באוויר, צורחת באושר ובהתרגשות, ומניפה על הכתפיים בחור ישראלי מבית דגן, שהופך לגיבור שלה.
מדר הצליח לעשות את מה שכל אירופה ניסתה ונכשלה בו בשבעת החודשים האחרונים. ריאל הפסידה לראשונה כאלופה, אחרי 15 ניצחונות רצופים ביורוליג. גם בהפסד הקודם שלה, אגב, מדר היה בצד המנצח - במשחק המכות ההוא בפלייאוף של העונה שעברה. הקליעה האחרונה סידרה לרכז הישראלי שיא קריירה חדש של 17 נקודות, והכניסה אותו למועדון ייחודי ומפואר: הוא השחקן החמישי בחמש השנים האחרונות שקולע סל ניצחון על האימפריה ממדריד.
לקרוא ולא להאמין: קווין פאנטר. קוסטאס סלוקאס. אלכסי שבד. ג'יג'י דאטומה. ים מדר. איזו רשימה; הארבעה שהרכיבו אותה לפניו, הגיעו לרגע המיוחד הזה בשיאן ובעיצומן של קריירות מדהימות. אצל ים זו רק ההתחלה.
במרחק של כ-800 ק"מ מערבה, בהאלה פיוניר השומם, נעשתה עוד מיני-היסטוריה. השלשה של עומר מאייר מול אלבה ברלין, בגיל 17 ו-53 ימים, הכניסה גם אותו לספרים; הוא הפך לשחקן הצעיר ביותר שקלע סל למכבי תל אביב בגביעי אירופה, ושבר בכך את שיאו של עומרי כספי שנקבע ב-2006 - עוד לפני שהוא עצמו נולד.
הצהובים לובשי השחור סיימו יומיים מטלטלים משהו בבלגרד, עם שני משחקים בהפרש מצטבר של 50 נקודות, שאפשר להגדיר כל אחד מהם בשתי מילים (אבל הפוכות): לא כוחות.
ווייד בולדווין לקח זריקת שדה ראשונה בדקה ה-19, וזה לא הפריע לו לסיים כקלע המוביל בקבוצה עם 18 נקודות; רפי מנקו, שקלע 13 נקודות ב-14 הופעותיו האחרונות ביורוליג, קלע 13 בערב אחד; הקבוצה כולה ירתה 15 שלשות ב-60% (כפול מהכמות וכפול מהאחוזים הרגילים שלה); ואלבה? היא סיימה עם 45 החטאות ו-20 איבודים על 30 סלי שדה.
אז מכבי, בניגוד לשותפותיה/יריבותיה, אמנם לא ניצחה טורקים אתמול או שלשום - היא עשתה זאת כבר בשבוע שעבר - אבל לפחות התגברה על ת'ימן. יוהאנס ת'ימן. הוא לא חות'י, נכון?