וואלה
וואלה
וואלה
וואלה

וואלה האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

הכיסאות שתמיד יישארו מיותמים: החזרה המשמחת והעצובה של ליגת העל

הכדורגל חוזר בינתיים בלי קהל וזה עדיף מאשר דחייה נוספת. גם כשהאוהדים יחזרו למגרשים, רבים מהחברים ליציע כבר לא יהיו שם

מאמן הפועל באר שבע אליניב ברדה והספורטאים האולימפיים מברכים את אוהד מונדר שיחגוג יום הולדת 9 בשבי החמאס/הוועד האולימפי בישראל

מנת הפתיחה הוגשה בשבוע שעבר עם חזרת הליגה הלאומית, והשבוע תשוב ליגת העל, גם אם לא במתכונת הטבעית והמלאה שאוהדי הכדורגל בארץ כל כך מחכים לה. כדורגל בלי קהל הוא מוצר פגום ולא רלוונטי, הוא בוודאי גם לא הדבר הכי חשוב כרגע עבור הישראלים, אבל הצימאון למעט אסקפיזם בכל זאת קיים. אמנם ערוצי החדשות עדיין ישדרו ברקע, אבל לשעתיים בודדות בשבוע (וכנראה שגם יותר), יזכו אוהדי הכדורגל גם לראות את הקבוצה שלהם משחקת לפחות דרך מסכי הטלוויזיה. עם זרים בסגל או בלי זרים, זה לא ממש משנה - הכדורגל חוזר.

אז נכון, זה מזכיר את תקופת הקורונה, רק שהפעם בכל העולם עסקים כרגיל ורק אצלנו אין קהל. אבל חזרת ליגות הכדורגל לפעילות מהווה נדבך חשוב בתהליך הנורמליזציה שאנו נדרשים לשוב אליה כחברה וכמדינה (במידה וניתן לקרוא לחיים השגרתיים שלנו בארץ נורמליים). מדובר גם בגלגל מגלגלי המשק ואותו צריך להניע ולדחוף קדימה. אין ברירה, חייבים להמשיך.

אוהדי הפועל תל אביב בהלוויית עידן רז. אלי אשכנזי
מי חשב על מציאות כזאת? אוהדי הפועל תל אביב בהלוויית עידן רז ז"ל ב-11 באוקטובר/אלי אשכנזי

אולי בכלל זה עדיף שהליגה חוזרת בצורה הדרגתית ולא עם כל הקהל ביחד. שכן כמעט ואין קבוצה בארץ שלא איבדה אוהדים רבים באותה השבת השחורה ולאורך כל תקופת הלחימה שעודנה נמשכת. הרבה מאוד חיילים אוהדי כדורגל נלחמים.

מספיק להציץ בעמודי הרשתות החברתיות של המועדונים השונים כדי להבין את סדר גודל השבר שפקד אותנו, אלו הפכו דומים יותר לעמודי זיכרון מאשר עמודים של קבוצות כדורגל ספורטיביות. זה לא נתפס, והשאלה היא - האם אנחנו כבר בכלל מוכנים לחזור בעצמנו גם אם היה ניתן? חלקנו יגידו שכן אחרים בטח יגידו שלא וזה בסדר. התותחים עדיין רועמים, וכל חייל או חיילת שנהרגים בימים אלו בקרבות ברצועת עזה הם בסבירות גבוהה עוד אוהדי כדורגל שלא יזכו יותר לעודד את הקבוצה שלהם.

כשנחזור למגרשים בעוד שבועיים, שלושה או יותר, טקסי הפרידה והכבוד יהיו רבים וכואבים. לא מעט מאיתנו יסתכלו ימינה או שמאלה והכיסאות לידם יהיו ריקים. חלק מהחברים ליציע, לשורה או לגוש המעודד כבר לא יהיו שם. הם שילמו את המחיר בשביל שאנחנו נוכל לשבת באצטדיון ולעודד את הקבוצה המשותפת שלנו.

sheen-shitof

עוד בוואלה!

זה כל כך טעים ופשוט: מתכון לבננות מקורמלות

בשיתוף חברת גליל
אלו רגעיו האחרונים של ס"ר שי אל קנפו כפי שתיעד אחד הצעירים שהיו במסיבה ובהם נראה שי מחפה על אחרים/צילום באדיבות המשפחה

הטור הזה נכתב לזכרו של שי-אל קנפו, שוטר גיבור שנהרג בזמן שהוא מציל מאות של אנשים ב- 7 באוקטובר. הוא היה גם חבר ליציע, אוהד הפועל באר שבע שרוף. לזכר כל אוהדי הקבוצות - אדומים, צהובים, כחולים, ירוקים או כתומים, אלו ששרו "עד המוות" והלכו עם זה עד הסוף. הם כבר לא יעודדו את הקבוצה איתנו בטריבונה אבל הם יזכרו לנצח. אני בטוח שהם ימשיכו לתמוך בקבוצה האהובה עליהם גם מלמעלה.

אלכס רדנסקי הוא יועץ תקשורת ואוהד הפועל באר שבע

  • עוד באותו נושא:
  • ליגת העל

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    2
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully