דאלאס חייבת לשמור על המקום הראשון בו היא נמצאת כעת, ויתרון הביתיות הוא עובדה משנית בהצהרה הזו. אם דאלאס נשארת ראשונה ואם המצב נשאר כפי שהוא, היא תקבל את פיניקס ואחר כך את המנצחת בין מיניסוטה לפורטלנד. אם המצב יישאר כפי שהוא, סקרמנטו או סאן אנטוניו יצטרכו לטחון סדרה נגד הלייקרס בסיבוב הראשון ושתיים משלוש הקבוצות הללו יתמודדו ביניהן בסיבוב השני. זהו המצב האידיאלי לדאלאס. כמו שהעונה הזאת נבנתה, דאלאס אמורה להסתמך על מצבים אידיאליים.
לאלופות בתקופת הפוסט-היריבות בין מג'יק לבירד יש כמה תכונות משותפות. לא נמנה כאן את כולן, אבל הנה שלוש מהן: לאף אחת מהן לא היה רכז דומיננטי או טבעי (ובכדי לחדד את הנקודה הזאת: איזייה תומאס בדטרויט היה רכז-קולע שהקבוצה עבדה בשבילו. כאן מדובר בפייטון, קיד או אנדרה מילר), היה להן סידור מעמדות קבוע שבראשו עמד כוכב אחד שהקבוצה פעמה דרכו, והקבוצה היתה חייבת לעבור שבעה מדורי גיהינום בסדרות פלייאוף קודמות כדי לנצח את המשחק האחרון של העונה (יוצאות מן הכלל בפרט האחרון הן יוסטון וסאן אנטוניוהראשונה זכתה באליפויות בעונות הפרישה של ג'ורדן, השניה בעונה המקוצרת).
לדאלאס אין אף אחת מהתכונות הללו. סטיב נאש הוא שחקן נהדר, אבל קשה להכניס אותו להגדרה של רכז טהור. מצד שני הקבוצה לא עובדת (רק) עבורו. ההיררכיה המעמדית של דאלאס לא ברורה: נוביצקי נראה כמו האופציה הראשונה בהתקפה, אבל הכדורים נמצאים לרוב אצל נאש בדקות הסיום, לפינלי יש מה להגיד בנושא הזריקה האחרונה, ואף אחד לא מוציא את הכדור מהידיים של ון אקסל בשניות האחרונות. האליפויות של הלייקרס הושגו רק לאחר שפיל ג'קסון הגדיר באופן סופי את ההיררכיה בין קובי לשאקיל.
המבחן הרציני הראשון של דאלאס בפלייאוף נסתיים בחצי הגמר, בתבוסה אשתקד נגד סקרמנטו. כולנו זוכרים מה עברו דטרויט, שיקגו, הלייקרס ובשנים האחרונות גם סקרמנטו, לפני שזכו באליפויות.
לכאורה, ועל פי המאזן שלה עד כה והיתרון על פני היריבות, לדאלאס לא אמורות להיות בעיות לשמור על המקום שלה. אבל מבט ללוח המשחקים שלה מגלה משחקים נגד פורטלנד, סקרמנטו, מיניסוטה, וסדרות בית וחוץ נגד פיניקס, הלייקרס, ונגד סאן אנטוניו (המשחק האחרון בעונה הרגילה שיכול להכריע את כף הביתיות). אם קיים עקב אכילס בעונה של דאלאס, הריהו המאזן שלה נגד הקבוצות בכירות במערב (המאזן של דאלאס נגד קבוצות הפלייאוף במערב הוא שמוהנ נצחונות מול עשרה הפסדים).
לסאן אנטוניו מצפה לוח המשחקים הקל ביותר עד לסיום העונה, יש לה מנהיג אחד מאוד ברור שכולם עובדים עבורו (והשחקן הכי טוב בליגה בארבע השנים האחרונות), ויש לה טראומת פלייאוף שתגרום לה לעשות ככל אשר ביכולתה כדי להימנע מפגישה עם הלייקרס. היתרון של סקרמנטו לעומת דאלאס הוא שהראשונה כבר עברה את המשבר שלה במהלך העונה וששני השחקנים בראש ההיררכיה שלה יגיעו רעננים יותר לפלייאוף מאשר עמיתיהם בדאלאס בגלל פציעות שמנעו מהם לשחק בכל המשחקים, כריס וובר (שמוביל את סקרמנטו בשלושת הטרגוריות החשובות ביותר) והנסיון שלה: משום מה ישנה תחושה שסקרמנטו דווקא מאוד רוצה להיפגש עם הלייקרס, ובשלב מוקדם ככל האפשר.
דאלאס נוכחה לדעת בשנה שעברה שהביתיות, לבטח בפלייאוף, שווה אף פחות מקליפת השום. ארבעת השחקנים המובילים שלה (ושני המחליפים הראשונים) עדיין לא סבלו מפציעה והם משחקים דקות רבות בכל משחק, עובדה שנכפית על דון נלסון בגלל הירידה התלולה בתפוקת הספסל שלו אל מול התפוקה של החמישיה הפותחת (לשם השוואה, ראו מה עושה הספסל של סקרמנטו). הצליעה החוזרת של הלייקרס כמעט ומבטיחה שמיניסוטה ופורטלנד, כמיטב המסורת בשנים האחרונות של הקבוצות המדורגות במקום הרביעי-חמישי במערב, ישחקו את עצמן לדעת ויגיעו בלי אוויר למאבק נגד הראשונה. כדי להתחבר למשולש הקבוצות הטקסניות שזכו באליפות ללא התנאים המוקדמים בתחילת הכתבה, דאלאס חייבת לסיים את העונה ביחס טוב יותר משלושת הנצחונות מכל ארבעה משחקים שאותו השיגה עד עתה.
מניאק. מההתחלה ועד הסוף
את הגארדים ריצ'רד ווימנט ועזרא וויליאמס לא תראו יותר משחקים במדים של אוניברסיטת ג'ורג'יה, ולא רק בגלל שיש כאן ערוץ מניאק שממשיך לתת את אותו שירות עבור תשלום נוסף. אתם לא תראו אותם בגלל שזו השנה האחרונה שבה הם יכולים לשחק כדורסל מכללות (וחלקם כדורסל תחרותי בכלל), ובגלל ביש מזלם, על השנה הזו הופקד המאמן ג'ים האריק.
השבוע הושעתה האוניברסיטה, שהיתה מדורגת בין 25 המכללות הטובות במדינה, מטורניר האס.אי.סי וטורניר הגמר של המכללות בגלל עבירות שביצעו האריק ובנו, עוזר מאמן בקבוצה. אף אחד לא אמור להיות מופתע מהעבירות: האריק נזרק מיו.סי.אל.איי שנה לאחר שהוליך את הקבוצה לאליפות על עבירה זניחה (שכנראה באה להסתיר עבירות חמורות יותר), כעת מתברר שהוא הותיר מאחוריו מועדון חרוב גם בתקופת האימון שלו ברוד איילנד, והעבירות בג'ורג'יה לא רק מוכיחות שמדובר באדם מושחת, אגואיסט, בלי מילימטר של אתיקה, אלא שאצל האריק והמשפחה מדובר בנורמה.
אף אחד לא צריך להיות מופתע מכך שג'ורג'יה בכלל הסכימה להעסיק את האריק. אחרי הכל מדובר באוניברסיטה שזוהי ההסתבכות התקנונית החמורה השישית במספר שלה ב- 25 השנים האחרונות, ושהאחראי על הספורט במכללה (והבוס של האריק) הורשע בעבירות מעין אלו שלוש פעמים במהלך שנות השמונים. אבל יותר מכך, מראה פרשיית האריק את סדר העדיפויות אצל האוניברסיטאות והיכן נמצאים השחקנים עצמם בסדר הזה. האריק הוא מאמן מנצח. הוא לקח אליפות. הוא לוקח כל קבוצה אותה הוא מאמן למאזן מנצח, לטורניר הגמר, לחשיפה תקשורתית, לאולמות מלאים, לתרומות מבוגרי האוניברסיטה. זה מה שחשוב.
את הידיעה על השעיית הקבוצה (והשעייתו, בשכר מלא, נא לא לדאוג) קיבל האריק בעת ששיחק במועדון הגולף הגזעני באוגוסטה. אף אחד לא צריך להתפלא אם עוד שנתיים-שלוש הוא יקבל עוד טלפון שיזמין אותו לראיון כדי לאמן קבוצת קולג'.