1. לקלוע כל כך הרבה במילאנו? יש איש אחד שיודע
האתגר שמציבה אולימפיה מילאנו, עם ההרכבים הגבוהים וההגנתיים שלה, גורם למאמנים היריבים לצאת מאזור הנוחות. ואם אין דרך להימנע מהקלישאה החבוטה, אז עדיף שנוציא אותה מהסיסטם כבר עכשיו: אטורה מסינה "גורם להם לחשוב", כפי שהעיד בעצמו לאחר ניצחון על מכבי תל אביב בתחילת שנות ה-90. אז עודד קטש חשב, וביצע שינוי משמעותי, אפילו מהפכני, כזה שבסופו של דבר הותיר את המכשף האיטלקי עם לא מעט חומר למחשבה.
הצהובים לובשי השחור הציבו כבר בפתיחה חמישייה שלא התנסתה יחד אפילו לשנייה אחת. האיטלקים מעמיסים קילוגרמים, סנטימטרים וניסיון בשלוש עמדות הפנים עם ניקולה מירוטיץ', יוהאנס פוגטמן וניקולו מלי? אז מכבי תחזיר להם במטבע הפוך, עם ההרכב הכי אתלטי ומהיר שהיא יכולה להמציא. השילוב הזה - לורנזו בראון, אנטוניוס קליבלנד, בונזי קולסון, ג'יימס ווב וג'וש ניבו - לא נוסה אפילו לשנייה אחת עד אמש (שלישי) בהיכל הניסים והנפלאות על שם מדיולנום.
והאמת היא שבהתחלה זה לא כל כך עבד. מילאנו סיימה את הרבע הראשון עם 32 נקודות, 10-7 לשתיים ו-5-5 לשלוש, בעוד היריבים שמנגד די עמדו מנגד וביצעו רק שתי עבירות. או בשתי מילים פשוטות: לא שמרו. אבל שם זה נגמר, כי המסינות לא עמדו בקצב שכל כך זר להם, והקטשים החלו לבצע חילופים בחסימות וללכת על הגנות מעורבות.
ברבע השני הידרדרו המקומיים ל-6-1 מעבר לקשת (20 נקודות), ובשלישי נתקעו על 6-2 (שוב 20), וברביעי כבר השתוללו לחלוטין עם 13-4 (רק 18 נקודות). הם קלעו 52 במחצית הראשונה, והידרדרו ל-38 בשנייה. ומכבי? היא המשיכה בשלה. 50 לפני ההפסקה, 48 אחריה. מילאנו לא ספגה כל כך הרבה נקודות בבית כבר כמעט שלוש שנים, מאז הפסידה לפנרבחצ'ה במרץ 2021. לטורקים היה באותו ערב רכז לא רע בשם בראון. עוד נחזור אליו, ממש בקרוב.
2. שפר, גודס, בראון
בסוף, כאמור, קטש הוא זה שגרם למסינה לחשוב. הנתון הבא, שמצא דור לבנת מ"מכביבול", ממחיש זאת בצורה מצוינת: החמישייה הפותחת, זו שבה השתמש המאמן האיטלקי הכי הרבה - בפער עצום מכל ליינאפ אחר - היא זו שניפקה עבורו את התוצאה הגרועה ביותר; מאודו לו, שאבון שילדס, מירוטיץ', פוגטמן ומלי בילו 43 פוזשנים על הפרקט והפסידו בזמן הזה 40:35.
ומול הכישלון בלבן, הטובים ביותר - וגם הטובים פחות - בהרכב של מכבי תל אביב מצאו איש איש את מקומו:
* ילד היומולדת חסיאל ריברו ניצל את הריאות המרוקנות של יריביו ואת ההתמצאות הנפלאה שלו בצבע כדי להפוך כל מסירה מקרית לסל.
* קליבלנד הפגין את האינסטינקטים החייתיים שלו בהגנה, ונתן לאתלטיות המתפרצת שלו להוביל אותו בקלות מדהימה לטבעת.
* קולסון אולי קטן משומריו בכוח ובגובה, אבל הוכיח שוב ושוב שאין להם את הרגליים לשמור עליו.
* ווב לא תורם בהתקפה, אבל נכנס למשחק באמצעות שמירה מצוינת, בעיקר על מירוטיץ'.
* בראון שלט במשחק, קיבל את דקות המנוחה שהיה זקוק להן ואז ירה את סלי הקלאץ' במאני טיים.
* וגם תמיר בלאט חיפה על טעויות ומשגים באמצעות הכנסות כדור שגבלו בגאונות.
בראון עדיין לא נראה לגמרי בקצב שאיפיין אותו לפני שנה. הוא סובל מעליות וירידות קיצוניות (כמו מצב הרוח של כולנו בימים אלה, לא?), ותלוי בזהות השומרים שמולו; מתקשה מול אלה שנצמדים לו לדש הגופייה ופורח נגד אלה שנותנים לנשום ולשחק (אהלן, קווין פאנגוס. מה שלומך, מאודו לו?); הוא לא ממש שומר, ונוטה לפזרנות מוגזמת עם 4.8 איבודים למשחק.
ואחרי כל זה, הבנאדם מחזיק כרגע בתואר מלך האסיסטים של היורוליג עם 8.8 בערב, ושיאי המועדון - שהחזיקו מעמד ביציבות במשך כמעט 25 שנה, מאז ימי דורון שפר וגיא גודס - אותגרו על ידו שלוש פעמים בשבועיים: 12 על הראש של מילאנו, 12 נגד פנאתינייקוס ועוד 11 מול ולנסיה.
מי שגדל על ימיו הטובים של מסינה, כשהאיש הניף גביעי אירופה בזה אחר זה (ארבעה בסך הכל, יותר מכל בן אנוש אחר. כלומר, פחות רק מז'ליקו אוברדוביץ') וניצח בכל פעם מחדש יריבות ישראליות ומאמנים ישראלים, יידע להעריך את המאזן המושלם של קטש מולו: ארבעה מפגשים, ארבעה ניצחונות, אפס הפסדים.
3. השיחה שלא התקיימה בין הנשיא מסינה למאמן מסינה
קשה להפריז בחשיבות הניצחון הזה של מכבי תל אביב. לא בגלל שמדובר בניצחון חוץ שני (זו אותה קבוצה שפתחה את העונה שעברה במאזן 5:0 מחוץ ליד אליהו?), משום שאת הדיבידנד היא לא תוכל לגזור בבית, כל עוד אין לה בית. על משך המלחמה והשפעותיה אין לקבוצה שליטה, ולכן אין לה טעם להתעסק בהם.
כדי להבין כמה מהותי ההישג, מספיק לקחת בחשבון את סוגיית ווייד בולדווין. גם אם לא ישחק או לא ישפיע בשבוע הבא מול באיירן מינכן, הצהובים צפויים להשלים את תקופת ההשבתה שלו ללא נזקים. וזה אומר המון.
רבות דובר בקיץ על שיבוץ המשחקים הקשוח שזימנה להם היורוליג, ועל פוטנציאל הנפיצות ברצף יריבות הצמרת (על הנייר) ומשחקי החוץ. בינתיים, הם הספיקו לאבד את האולם הביתי ואת הכוכב הגדול של הקבוצה, ולמרות ההתפרקות במונאקו והמשחק החלש בוולנסיה, עומדים על מאזן 2:3; כמו הפיינלפוריסטיות מונאקו ואולימפיאקוס, יותר טוב מהפרויקטים הרועשים של פאו, באיירן, אנאדולו אפס והבלגרדיות, ומעל המילאנזים שמתעקשים לחפור לעצמם את הבור בכל שנה ושנה. מעניין איך הייתה נשמעת שיחת השימוע בין מאמן הקבוצה לנשיא הכדורסל במועדון, אלמלא לשניהם היו קוראים אטורה מסינה.