רבים מאיתנו שמעו את הידיעה החדשותית על קצינת הנפגעים שהתמוטטה, פיסית, במהלך עבודתה המתוחה במלחמה (איחולי החלמה!). לעתים, אני פוגש פליאה אצל מטופליי כשהם מגלים שהדרך להכשרתו של פסיכיאטר עוברת בבית הספר לרפואה "הגופנית". ואכן, בשנותיי הראשונות כסטודנט לרפואה, ואז כסטאז'ר, הסתובבתי במחלקות פנימיות והאזנתי לריאות וללב, עשיתי פרוצדורות ניתוחיות במחלקות כירורגיות, ואף ביליתי תקופה לא מבוטלת במיון ילדים. הסיבה לכך, היא כי מתקיימים יחסי גומלין חזקים בין הגוף לבין הנפש.
מטופלים המגיעים אליי עם תלונות של דיכאון וחרדה, נשלחים על ידי לבצע בדיקות מעבדה שונות, ולבדוק את הפעילות הלב באק"ג. אני עושה זאת, כי חשוב לי לברר האם משברם הנפשי משני לבעיה גופנית כלשהי (למשל - קורה שאנמיה גורמת להתקפי פאניקה, או חוסר איזון בתפקודי התריס גורר אחריו תנודות במצב הרוח), וגם על מנת לוודא שהתרופות, אותן הם צפויים לקבל, לא ישפיעו על גופם בצורה מזיקה בעתיד.
המצב הבטחוני הקשה, גורם לכולנו להיות במתח מתמשך, שנותן את אותותיו הן על הגוף והן על המוח. המענה של הגוף לאזעקות וירי, הוא ב"דריכה" של המערכת הסימפתטית, שזו מערכת נוירולוגית, בריאה, שמכינה אותנו להתמודדות עם סכנה מידית. כשהדריכה הזו מתבצעת, השרירים כולם מגויסים, מערכת הלב עובדת ביתר שאת, מערכת הריאות עובדת בתפוקת שיא, מאזנים הורמונליים שונים בגוף מתחילים לפעול אחרת, ועוד. הגיוס הזה אמור להספיק למאבק קצר יחסית, של כשעה, אך כשמדובר במערכה שנמשכת של ימים ושבועות, הוא מתעייף וכושל. למעשה כל הדלקה של הטלוויזיה, כל מבט לנייד, כל שיחה עם שכן - כולם דורכים את מערכות הגוף מחדש, לקראת תחושת הסכנה המיידית, בעוד הגוף טרם התאושש לו מהפעם הקודמת.
כמובן שגם פה יש עדיפות לצעירים ובריאים, בעלי הרזרבות הגופניות גדולות, אך מי שסובל מבעיה גופנית מוקדמת (למשל בעיית הולכה בלב, או בעיית כלי דם), נמצא בסיכון גבוה יותר (ולעתים אף לא מודע לכך). הדברים כאמור עובדים גם הפוך, אם אתם מתישים את עצמך בישיבה ממושכת מול החדשות, ממעטים בשינה, ממעטים באכילה (או "מפצים", ואוכלים מאוד לא בריא) - אתם בסיכון רב יותר לחוות דיכאון או חרדה, אשר בתורם יתחילו לעשות נזקים כרוניים בגופכם.
אז מה עושים? נותנים מענה לגוף ונפש, זה לצד זה.
מקפידים על שגרה בריאה - ארוחות קבועות (גם אם לא רוצים), תזונה בריאה (למשל לפי התפריט הים תיכוני), היגיינת שינה (מכבים את המסכים שעה לפני השינה - כן זה קשה, מקפידים ללכת לישון, ולקום, בשעות קבועות, נמנעים מקפאין, ועוד'), נמנעים משימוש בחומרים (סמים ואלכוהול, שוב, למרות הפיתוי לפצות). ממשיכים לדאוג לתחזוקת הגוף - אם יש החמרה גופנית - פונים לבדיקת רופא למרות ש"מלחמה עכשיו". מקיימים את המלצות רופא המשפחה, לא מפספסים תרופות, לא מפספסים טיפוליים מתוכננים, עושים פעילות גופנית מתונה. דואגים לתחזוקת הנפש - עושים מדיטציה, יוצאים להתאוורר, מוצאים תעסוקה שיש בה מן ה"אסקפיזם" (זה שלרגע "טוב לכם", לא מוריד מחומרת האירוע), מחבקים חזק את האהובים שלכם, ולא שוכחים גם את חברינו ההולכים על ארבע... בתקופת מלחמה, כמו בכל תקופה, איזון, מודעות, ושגרה הם המפתח לבריאות.
אל תתנו לחמאס להתיש אותנו, זה בדיוק מה שהם רצו, ולא יקבלו. עד הניצחון.
ד"ר אילן וולקוב הוא פסיכיאטר מומחה, מנהל רפואי מרכז MindMe.