בזמן שמדינת ישראל נמצאת במצב מלחמה, בעולם - מתברר - יש דברים שלא משתנים. ולא, זה לא רק המינוי ה-1,457 של דושקו איבנוביץ' למאמן באסקוניה. אולימפיה מילאנו, שתארח הערב (שלישי, 21:30) את מכבי תל אביב במשחק השלמה ביורוליג, ממחישה זאת בצורה מצוינת. שוב היא עשתה רעש בקיץ, שוב ג'ורג'ו ארמאני השקיע סכומי כסף אדירים ברכש, שוב היא נתפסה משום מה בעיני רבים כמועמדת לפיינל פור, שוב היא נהנית מההילה העתיקה סביב אטורה מסינה - ושוב היא במשבר.
רק לפני שבועיים עצרה אלופת איטליה את אולימפיאקוס על 53 נקודות, אבל מאז היא הספיקה לספוג תבוסה במדריד, ניצחה בקושי בדרטונה ותגיע למפגש עם הצהובים כשעל גבה שני הפסדים מפתיעים ומביכים: 85:82 לאלבה ברלין ביורוליג ו-90:82 בבית לסקבוליני פזארו, השני שלה בחמישה מחזורים בליגה המקומית.
מכבי אמנם עומדת בפני סיטואציה לא פשוטה סביב האירועים בארץ, הנדודים בין ערים ומלונות, הסגל הקצר וחוסר הוודאות הכללי - אבל בשורה התחתונה, מאזנה טוב יותר משל יריבתה הקרובה (2:2 לישראלים, 3:1 לאיטלקים). ובכלל, מה אלה שני הפסדים רצופים? אשתקד, כשהצהובים הגיעו למדיולנום פורום, עמדו המילאנזים על סטריק של שמונה משחקי יורוליג ללא ניצחון.
בבסיס הבעיה של מילאנו עומד קיץ לא פשוט. המשבר של פתיחת העונה שעברה הוציא את הקבוצה ממאבקי הכניסה לפלייאוף עוד לפני שהחלו; ההתאמה בין השחקנים שהוחתמו הייתה רחוקה מלהיות אידיאלית, פציעות ארוכות טווח לא בדיוק הועילו, ורק הפיניש היה מעודד. שבאז נאפייר הצטרף, יוהאנס פוגטמן הוצא מהמקפיא, ולפתע המכונה של מסינה חזרה להיות מכונה, ונראתה כפי שציפתה להיראות מלכתחילה. זה היה מאוחר מדי כדי להציל את העונה האירופית, אבל הביא את האליפות ה-30 ואת הכוכב השלישי לסמל המועדון.
לכן, נאפייר סומן באופן טבעי כאיש המפתח גם לקראת העונה הקרובה, ושם החלה ההידרדרות. מילאנו ניסתה להאריך את חוזהו והציעה לו לא מעט כסף, אבל הרכז האמריקאי הבהיר לה שהוא מעדיף לחזור לארה"ב ולהיות קרוב יותר למשפחתו (מה שלא מנע ממנו לבסוף לחתום בכלל בכוכב האדום בלגרד); היא הצליחה להיפטר מברנדון דייויס, אבל ממשיכה לשלם גם היום על הבנייה הקלוקלת מהעונה שעברה ונתקעה עם שחקנים שלא רצתה והיו חתומים על חוזים ארוכי טווח. עמדת הרכז מייצגת את הבעיה בצורה הטובה ביותר: בהיעדר נאפייר, קווין פאנגוס נשאר בלית ברירה, וכדי שלא ייוותר לבד הוחתם מאודו לו, שבגיל 30 יצא לראשונה בקריירה מגרמניה.
ואז הגיע ניקולה מירוטיץ', בתום מסע מפותל ומורכב. בתחילת הפגרה הוא נחתך מברצלונה, ואז היה קרוב לחתימה באולימפיאקוס. כשירד ממנה, קיבל הצעות מפנאתינייקוס ומהכוכב האדום בלגרד. גם מונאקו הרגישה שהוא אוטוטו סוגר אצלה, והוא בכלל היה על סף סגירה בפרטיזן בלגרד. איומים על משפחתו הרחיקו אותו מהבירה הסרבית, ולבסוף הוא נחת באיטליה.
האם זה האיש שמילאנו הייתה צריכה? לכאורה, מירוטיץ' הוא האחרון שאפשר לבוא אליו בטענות. האיש מדורג ראשון ביורוליג במדד (26.7) ובנקודות (22.5) ושני בריבאונדים (8.3), אבל למעשה, החתמתו התאפשרה רק בגלל הכישלונות שחווה המועדון בעמדות האחרות.
חוסר האיזון בסגל הוביל את מסינה לשינויים מפליגים ויצירתיים, ובינתיים לא ממש יעילים. מלכתחילה מדובר בקבוצה מבוגרת, איטית, כבדה ולא אתלטית - ועכשיו היא משחקת בהרכבים שנראים מאולצים לחלוטין: מירוטיץ', הפאוור פורוורד הטוב באירופה בדור האחרון, מתופקד כמעט אך ורק בעמדת הסמול פורוורד, לצד שני גבוהים אחרים (פוגטמן, ניקולו מלי, אלכס פויתרס, פה ושם קצת קייל היינס וממש מעט איסמעיל קמאגטה); וכשזה קורה - שאבון שילדס, העוגן של הקבוצה מעמדת הסמול פורוורד, מוסט בכלל למשבצת הסקנד גארד למשך דקות רבות.
ההרכבים הללו נועדו לאתגר את היריבות ולייצר מולן חומה הגנתית שקשה לשבור. ניקח את מכבי תל אביב כדוגמה: אם מונאקו ניצלה כל רגע שבו תמיר בלאט היה על המגרש כדי לקחת אותו לאותיות ולנצל את היתרון הפיזי המשמעותי של שחקניה עליו - הרי שמילאנו אמורה לעשות זאת בקלות רבה יותר, ולא רק מולו; לאור הקושי של לורנזו בראון לתפקד כשהוא נתקל בשומרים פיזיים, שילדס לא אמור לאפשר לו לנשום; וכשבונזי קולסון ייתקל במירוטיץ', פוגטמן או מלי, הוא יתקשה להביא לידי ביטוי את משחק הפוסט אפ וההתמצאות שלו ברחבה.
אלא שהמציאות מוכיחה כי ברוב המקרים, ההרכבים הללו - שבהם שחקנים יוצאים ממרחב המחיה הטבעי שלהם - מקשים על מילאנו יותר מאשר על היריבות. אם מכבי תל אביב תשכיל לרוץ ולהישען על כדורסל מהיר, תשחק על הרגליים הכבדות של האיטלקים בכל עמדה ועמדה, ולא תאפשר להם לצבור ביטחון באמצעות ההגנה, יש לה הזדמנות לצאת מהמדיולנום פורום עם עוד זיכרון חיובי לאוסף. שילדס יכול לנטרל את בראון במשחק העומד, אבל יתקשה להתמודד איתו בריצה. מירוטיץ' וחבריו חזקים מקולסון, אבל אין להם סיכוי לעצור אותו בתנועה. מלי והאחרים יציבו לא מעט בשר בצבע, אבל ג'וש ניבו, רומן סורקין וחסיאל ריברו אתלטיים ודינמיים בהרבה מהם.
הידיעות על פציעתו של מירוטיץ', והאפשרות שלא ישחק הערב, בוודאי לא יזיקו לאלופה הישראלית ברמה המקצועית. אף אחד לא יתנגד לפגוש יריבה במשבר, בלי כוכבה המרכזי; אם זה יקרה, מעניין מה תהיה ההשפעה המיידית על הסגנון המילאנזי; האם בהיעדרו של מספר 33 יחזור מסינה לכדורסל "רגיל" - שילדס בעמדה 3, ויותר דבון הול כגארד? ובכלל, עם איזה הרכב יסתדרו הצהובים טוב יותר?
מכבי תל אביב הגיעה למילאנו כבר ביום שישי, ומתאמנת מאז בעיר. מחר, לאחר המשחק, השחקנים והמאמנים הישראלים יחזרו הביתה, והזרים ימשיכו לבלגרד - שבה ייערך המפגש הביתי עם באיירן מינכן בסוף השבוע הבא.