ביום שני האחרון עלה זיו מורגן למשחק עם קבוצתו הרומנית קלוז' נגד אוטלול. המשחק נגמר בתיקו מאופס אך רגע השיא, בטח של מורגן, היה לאחר שריקת הסיום כאשר הוא הוריד מעליו את חולצת המשחק וחשף חולצה לזכרו של אחד מהנרצחים במסיבת הטבע ברעים. בירור קצר העלה שמורגן לא עשה מחווה גנרית כלשהיא, למעשה זה היה הרגע שלו להתאבל על החבר הטוב ביותר שלו, אסף אדברג, שנרצח באכזריות ביחד עם בת זוגו סתיו ברזני.
שוחחנו עם מורגן שנמצא ברומניה ובשיחה שכללה לא מעט דמעות, השתנקויות וכאב גדול, סיפר המגן על החבר הטוב שאיבד, הרגעים שבהם הוא מתפרק, הכעס על עולם הכדורגל העולמי, התקווה שלו שהמוות של אסף לא היה לשווא ומה שהוא יגרום לחברה הישראלית.
זיו, ספר קצת על אסף
"אסף מאז ומתמיד היה חי בעולם משל עצמו, הוא היה עפיפון בבית הספר, הוא תמיד היה בעולם משלו ותמיד היה חי בבועה חלומית. הוא היה עושה הכל בזמן שלו וברוגע שלו ורק דברים שהוא אוהב והוא רוצה. אם הוא היה מרגיש לא בנוח בסיטואציה, הוא לא יהיה בה. הוא היה גולש ואהב את הים מאוד, כמעט כל היום הוא היה בים. הוא היה מאוד חייכן וחברתי, הוא היה חבר של כולם, שמעתי כמה אנשים היו בהלוויה שלו וזה לא הפתיע אותי, הוא היה בן אדם שמחפש לעשות רק טוב ואף פעם לא התעסק ברע".
"דיברנו בפעם האחרונה ביום רביעי והוא שאל אותי מתי אגיע לארץ. אמרתי לו שאגיע ביום ראשון או גג ביום שני, אז הוא סיפר על המסיבה ואיחלתי לו ליהנות וזו הפעם האחרונה שדיברנו. גם חברה שלו נרצחה במסיבה, אז את הדקות האחרונות שלו הוא בילה בסביבת הבחורה שהוא אהב. הוא רצה להתחתן איתה, הם היו הזוג הכי מצחיק שהכרתי וכל כך אהבו אחד את השנייה. הנחמה היחידה שלי היא שהוא היה בסביבה שהוא אהב ברגעיו האחרונים".
מתי התחילה החברות איתו?
"אני ואסף מגיל שנתיים וחצי ביחד, היינו בגן ביחד ואנחנו מכירים מאז, עברנו את כל המסגרות בילדות ביחד עד סוף היסודי ואז בחטיבה הופרדנו והלכנו לבתי ספר שונים אבל הקשר נשאר קשר חזק ועל בסיס יומיומי. אסף היה אח שלי ולא חבר שלי, זה לא חבר של מה נשמע וזהו. היו פעמים שהגעתי ביום שישי בצהריים הביתה ואסף יושב בכלל אוכל עם ההורים שלי בלי שאני אדע. אני לא יכול לתאר במילים אפילו את הקשר החזק בינינו, הייתה בינינו הבנה עיוורת לחלוטין"..
איך נודע לך על פרוץ המלחמה?
"הייתי בקלוז' כמובן ואז בשבת בבוקר ראיתי שיש בלאגן וקיבלתי אפילו התרעות של צבע אדום בטלפון, פתחתי חדשות בעברית ישר ואז ראיתי סרטון של טנדר לבן פורק בשדרות ויורה באזרחים. שם באמת הבנתי שמדובר במשהו מאוד חריג, בסיטואציה הזו עדיין לא ידעתי על המסיבה ומה קורה שם, כן ידעתי שאסף אמור להיות במסיבה כלשהיא כי דיברנו שאני אמור לחזור בראשון לארץ ואז ניפגש, אז הוא אמר לי שהוא הולך למסיבה".
אז מתי הבנת שאסף בעצם מעורב בכל הזוועות האלה?
"בשעה שמונה בבוקר בערך הוא שלח כבר הודעות בקבוצה של החברים בוואטסאפ וכתב 'אתם לא מבינים מה קורה פה, ירו על האוטו שלנו. סתיו נפצעה ברגל מרסיסים. אנחנו בורחים, אנסה לדבר איתכם מאוחר יותר'. זו הייתה ההודעה האחרונה שלו בקבוצה של החברים, אבל אחר כך בתשע הוא דיבר גם עם אמא שלו וסיפר שהוא הגיע למיגונית כלשהיא ואמר שעוד מעט הם יחברו לכוח צבאי וזו הייתה השיחה האחרונה ששמעו ממנו".
ומה עושים במרחק כל כך גדול?
"ישר התקשרתי לאמא שלי ושאלתי אותה אם היא דיברה עם אמא של אסף ואם היא יודעת משהו. היא סיפרה לי שהיא דיברה עם אמא שלו והתקשורת האחרונה עם אסף הייתה בתשע וחצי בבוקר ושמחכים לראות מה חדש. מהרגע הזה לא הפסיק הבכי והיה לחץ ורק רציתי להגיע הביתה. אחר כך הגעתי לישראל. הייתי שבוע פה ואסף עוד נחשב נעדר ולא היו תשובות. כמה ימים אחרי היום השחור, באמצע הלילה אמא שלי התקשרה ובישרה לי את הנורא מכל".
להיות רחוק מישראל בימים האלה זה מקשה או מקל עליך לעבור את האובדן הנוראי?
"זה מתחלק. זה מקשה כי אתה רחוק מהאנשים האהובים עליך ואתה יודע מה הם עוברים כרגע ושהם רצים למקלטים כל הזמן ושהכל מתוח, אז זה מקשה. אבל זה גם מקל כי קברו את החבר הכי טוב שלי לפני שבוע ולא הייתי בהלוויה ובשבעה אז אני קצת מנותק וכנראה אני פחות מתפרק כמו שהייתי אם הייתי ליד כל האהובים שלי. אני מנסה בכל הכוח לאחוז בשגרה ובאימונים ובמשחקים אבל המחשבה שלי היא מה יקרה כשאני אחזור לארץ ולא אוכל להרים טלפון לאסף ולא אוכל לספר לו משהו שאני רוצה, כנראה שרק כשאחזור לארץ ולא אוכל לראות אותו, אני אעכל שהוא כבר לא איתי".
איך ההתייחסות של חברי הקבוצה?
"הם כמובן התייחסו לעניין, אבל הם לא באמת מבינים לעומק כמונו את הדברים, למרות שאני מנסה להסביר הרבה. שאלו אותי על המשפחה והתעניינו והביעו צער שחבר שלי נרצח ותמכו בי אבל בסוף אני לא מצפה מהם יותר מדי להבין ולתמוך כי מי שלא חי במדינה שלנו ולא מבין איך הענינים עובדים, קשה לו להבין את זה. לי אישית דואגים וכל הזמן שואלים, אבל בכללי לא יודע מה המצב שלהם והתחושות שלהם בנוגע לכל מה שקורה".
אז אפשר להגיד שאתה מסכים עם ברק בכר שאמר שעולם הכדורגל מאכזב.
"חד משמעית עולם הכדורגל מאכזב. אם אירוע כמו 1,400 הנרצחים וכמות מטורפת של חטופים היה קורה במדינה אחרת שהיא לא ישראל, היו עולים עם סרטים שחורים ודקת דומייה והיו עושים את כל הטקסים האפשריים. אני יכול להגיד שמבחינתי זו אנטישמיות לשמה שזה לא קורה, אבל זו הסיטואציה, אנחנו עם חזק ולא צריכים אף אחד חוץ מאיתנו. האינסטגרם שלי מפוצץ באנשים שמתנדבים והעם נראה מאוד מאוחד וזה מה שיגרום לנו לנצח במלחמה הזו ולהתקדם קדימה זקופים ובראש מורם".
אתה מצליח בכלל בימים האלה להרים את עצמך מבחינה מקצועית?
" זה קשה מאוד, בטח בגלל האובדן של אסף אבל עם כמה שזה נשמע קלישאה, כשאתה תחרותי ואתה דורך על מגרש כדורגל והמטרה שלי היא גם לתת כבוד למדינה ושאסף יסתכל עליי מלמעלה ויהיה גאה ולהנציח אותו בכל דרך, אז אני עולה למגרש ולא חושב על כלום. אחר כך אני חוזר הביתה והדמעות קצת חונקות והבדידות מציפה אבל על המגרש אז זה שעתיים שלוש ביום שאני מרגיש מנותק מהכל".
ביקשת מההורים להגיע אליך כדי שגם יתנתקו קצת מהכל?
"אבא שלי היה אמור להגיע אליי וזה תוכנן עוד לפני , התקשרתי וביקשתי שלא יגיע. אמרתי לו שידאג לכולם בבית וזה יותר חשוב. כל רעש מפחיד היום את כולם בישראל ואף אחד לא יודע מאיפה זה יגיע אז ביקשתי שיהיה ליד אמא והמשפחה וכמובן שהייתה את השבעה של אסף שהוא עזר המון אז כרגע אני פה לבד. בנובמבר יש פגרה ואני מקווה שיהיו טיסות ואוכל להגיע לארץ".
יש לנבחרת ארבעה משחקים בתשעה ימים, יש דיבורים על זימון סגל רחב מאוד, אתה מקווה להיות בו?
"כל שחקן וילד שגדל בארץ זה החלום שלו לשחק בנבחרת ולעמוד ולשיר את ההמנון. אני מכיר את ההרגשה מנבחרת הנוער והנבחרת האולימפית ואין הרגשה שיכולה להחליף את זה. במיוחד בסיטואציה הזו זה חלום של כל שחקן כי זה גם סוג של שליחות לייצג את עם ישראל, אז ברור שהחלום מקבל משמעות כפולה ומשולשת. כרגע אני מתעסק במה שתלוי בי ויש עוד כמה משחקים עד הפגרה לעשות את הכי טוב שאני יכול".
איך התקשורת ברומניה מציגה את המצב?
"אני לא רואה תקשורת רומנית, אבל החברים סיפרו שבימים הראשונים דיברו על זה הרבה אבל עכשיו פחות".
תודה זיו ושלא תדע עוד צער.
"תודה. חשוב לי גם להגיד שמה שקרה הוא בלתי נתפס. תינוקות, נשים, אנשים חפי מפשע פשוט נשחטו, מה שעשו לנו הוא לא מקובל בשום צורה, והמוח, לא משנה כמה חדשות אראה לא תופס, זה לא נתפס שזה יכול לקרות למדינה כמו שלנו. אם אני מסתכל על נקודת אור אחת קטנה, אז זה האיחוד של האנשים בארץ, הייתי שבוע בארץ והרגשתי כאילו זה שבוע שלם. שיום כיפור לא נגמר וכולם מאוחדים וכולם ביחד. אני מקווה שכל חלל שנפל וכל נרצח, שזה לא יהיה לחינם ושהעם שלנו יבין שאין לנו מדינה אחרת. אין לנו מקום אחר ואין לנו עם אחר, להיות סבלניים אחד לשני לא רק ברגעים קשים כי בסוף אין לנו עם אחר".
"צריך לתת ולתרום. זה ממלא יותר מכל דבר חומרי כזה או אחר ואני באמת מקווה שכל אלו שנרצחו ונטבחו והחיילים שנפלו בקרב יראו שהפכנו לעם טוב יותר ושכולנו נבין מה חשוב בחיים, להיות צנועים, לאהוב אחד את השני ואני מקווה שזה לא יחלוף מהר וזה יגרום לשינוי בחברה שלנו".