ב-5 באוקטובר, יום חמישי בערב, מכבי חיפה עוד הספיקה לארח את פנאתינייקוס למשחק הבית הראשון שלה בליגה האירופית. פחות מ-48 שעות אחר כך, ארגון הטרור חמאס הוציא מתקפת טרור מתועבת, ישראל נכנסה למלחמה וכמובן שגם הכדורגל בארץ נעצר עד הודעה חדשה.
מכבי חיפה אמורה הייתה להתארח בעוד יומיים אצל ויאריאל הספרדית, משחק שבינתיים נדחה לדצמבר ובמקביל התבשרה האלופה כי לא תוכל לארח את משחקיה הבאים באצטדיונה הביתי. כעת מדבר על הכל הבלם שון גולדברג, בריאיון מיוחד לוואלה! ספורט שבו הוא מתייחס גם לכך שבעוד כשלושה שבועות נבחרת ישראל תפגוש את שוויץ ומיד אחר כך את רומניה, שני משחקי "בית" שייערכו במדינה אחרת ועשויים להכריע אם נהיה באליפות אירופה לראשונה בתולדותינו או שלא.
שון, איפה תפסה אותך המלחמה ביום שבת?
"זה היה מאוד מוקדם בבוקר, קמתי לאזעקה בתל אביב ולא הבנתי מה בדיוק קורה. נכנסנו לממ"ד אחרי האזעקות, חזרנו לישון ורק כאשר התעוררנו התחלנו להיחשף לכל הטירוף שקורה. לאט לאט התבהר המצב והתחלנו להבין כמה גדול האסון".
אז בבוקר חשבת שזה עוד מטח מקרי?
"זה בא משום מקום, כי היה שקט בתקופה האחרונה ופתאום מגיע מטח לתל אביב. זה היה נראה מוזר, אבל מפה ועד מה שקרה זה משהו שלא תיארנו שיכול לקרות אסון כזה".
מתי אתה מבין שכדורגל לא יהיה פה בזמן הקרוב?
"ישר הבנתי, אבל זה באמת לא עניין אותי. המצב כל כך הטריד אותי וכאב לי. בימים הראשונים הייתי 24/7 מול המסך והתעדכנתי בחדשות, תפסתי את הראש כי הטבח הזה שהיה פה זה משהו שלא חווינו בחיים. הכדורגל נהיה ישר משני ולא מעניין בכלל".
עושה רושם שהמלחמה הזו נגעה בכל אחד אישית מבחינת היכרות עם אובדן. גם אותך זה פגש?
"ראיתי משפט שמישהי כתבה שאין מישהו שלא מכיר מישהו וזה נכון. לצערי כל כך הרבה הרוגים, חטופים ונעדרים, אז בסוף אתה מכיר מישהו. שכן שלנו תומר לייבוביץ' נהרג בקרב והכרתי אותו טוב. אחותו היא החברה הכי טובה של בת דודה שלי והוא נפל בקרב, הוא גיבור וזה רגעים קשים להיות שם בהלוויה".
גם במסגרת המועדון פגשת לא מעט חיילים וילדים שעברו את הזוועות.
"יצא לי עם אנשי המועדון לפגוש חיילים פצועים ושמענו סיפורים פשוט מטורפים. היו פה לצד הזוועות גם סיפורי גבורה מטורפים".
זה מחזק אותך או גורם למועקה יותר גדולה לפגוש פצועים וילדים שעברו את התופת?
"הזכות שלנו היא היכולת לשמח ילדים ואנשים שחוו דברים נוראיים, זו תופת של ממש. לראות אותם מחייכים זה הדבר הכי טוב שאפשר. אני באתי לחזק ובהרבה מקרים יצאתי מחוזק. הייתי בבתי מלון עם ילדים מהדרום ועם חיילים פצועים בהדסה ואיכילוב ובאמת שיצאתי מחוזק".
בקרוב יש משחקי נבחרת. אפשר לקרוא לזה מילואים מבחינתך?
"חד משמעית כן. המילואים מבחינתי התחילו בפעילות עם המועדון, אנחנו פועלים המון לעזור בכל מה שאפשר, אפילו שיחות וידאו וטלפון עם ילדים מהדרום והביקורים שדיברנו, זה המעט שאנחנו יכולים לעשות".
אבל אתה מרגיש שהמשימה לעלות ליורו קיבלה נופך משמעותי יותר?
"ברור שהמטרה הייתה ברורה מלכתחילה, אבל עכשיו היא חדה וחזקה יותר. כל דבר שיכול לשמח את העם שלנו זו זכות ונעשה הכל כדי שבזכות הנבחרת יעלה חיוך, אפילו אם הוא קטן אצל אנשים".
ברחבי העולם יש ליגות, מועדונים, שחקנים ואוהדים שתקפו את ישראל. זה נתפס בעינייך אחרי הטבח שעברנו?
"זה לא נתפס בעיניי, לא מצליח להבין את זה, איך מישהו יכול לקחת את הצד הזה של הסיפור. לצערי אנחנו רואים גם הרבה בחדשות שזה לא משנה מה נציג, יש אנשים שנעולים בדעתם ולכן זה חשוב מאוד שאנשים משפיענים שיש להם יכולת להביע את דעתם, יביעו אותה ויפנו לקהל רחב. יש לנו את האפשרות והיכולת וחשוב שנעשה את זה כי אני בטוח שזה יעזור, גם אם בקצת".
הופתעת אבל מהפרמיירליג והאוהדים שם למשל?
"הופתעתי מאוד וזה מאכזב מאוד, אבל יש לנו דברים יותר משמעותיים להתעסק בהם מאשר דקת הדומייה הזו. ראיתי גם שבפנטזי לא מסכימים שיהיה את השם ישראל וזה מאכזב, אבל עכשיו הראש שלי רק בילדים ובחיילים. דיברתי גם עם אוהדים בוגרים של מכבי חיפה וזה עשה להם טוב לקבל טלפון מהצד שלנו. כל עוד אנחנו מצליחים אפילו אם זה לכמה רגעים לגרום לאנשים לכוח אחרי מה שהם עברו, אז זו זכות מטורפת".
הביקורים הרבים ולצערנו גם הלוויות של אוהדי הקבוצה גרמו לכם להבין שאתם יותר מקבוצת כדורגל?
"כשאתה רואה חייל שאנחנו נכנסים אליו ופתאום הפנים שלו הופכות לקורנות והוא שוכח מהפציעה פתאום, אז אתה מבין כמה משמעות יש למועדון וכמה זה משפיע על החיים של אנשים בהחלטה".
במשחק האחרון נגד פנאתינייקוס נראיתם טוב יותר ואז הגיעה המלחמה. אפשר בכלל לחזור לכושר? במיוחד כשהזרים לא מתאמנים
"יש משימה מול ויאריאל, אבל האמת היא שאין לנו ראש לזה בכלל. המטרה שלנו רק לעודד אנשים, הכדורגל הוא משני ואין לנו ראש לזה. אנחנו מבינים שיש מצב שנצטרך לשחק מתישהוא בקרוב אז אנחנו מתאמנים בתנאים לא פשוטים, בייחוד שהזרים נמצאים בחו"ל, אבל כשיגיע הרגע נעשה הכל כדי לייצג את ישראל ומכבי חיפה ולשמח קצת את האנשים".
יוצא לך לדבר עם הזרים?
"כן אני מדבר עם חלקם".
הם מפוחדים?
"ברור שהם מפוחדים. עכשיו הם יותר רגועים מן הסתם כי הם במדינות שלהם, אבל בימים הראשונים וברגעים האלה ברור שהם היו מפוחדים. אני יכול להגיד לך יותר מזה, אני בתור אזרח פחדתי והייתה לי תחושה של חוסר בטחון מכל המצב הזה. אבל עכשיו הם במקום בטוח ואני מקווה שהכל יחזור לשגרה אחרי שנסיים את כל המטרות שלנו במלחמה הזו".
כבר לא זוכרים, אבל אפשר להגיד שהפציעה לחלוטין מאחורייך?
"כן, אני מרגיש טוב. עשיתי המון חיזוקים וגם בזמן הזה עם המצב, אז לצערי הייתה מנוחה ואני כשיר לחלוטין".
אתה חושב שביום שאחרי המלחמה נהיה עם אחר? אולי גם במגרשים לא נשמע יותר שירים דוגמת 'ירוק זה צבע של חמאס', 'ניאו נאצים' או קריאות לחסל שוטרים?
"אני יכול להגיד לך שממה שאני רואה, העם פתאום ברגע התאחד. אין יותר ימין ושמאל, אין יותר דתיים וחילוניים, כולם התאחדו למען מטרה אחת, חבל שזה קרה רק אחרי זוועות כאלה, אבל אם יש אור קטנצ'יק בתוך כל החושך האדיר הזה, אז זה לראות את המדינה שלנו מתאגדת ומתלכדת".
למרות שמבחינה מקצועית אתם מגיעים במצב הכי רע שאפשר, אפשר לעבור גם את משחקי הנבחרת החשובים בצורה טובה?
"אני מקווה מאוד שכן, אבל אני מנסה לחשוב על זה כשאתה שואל אותי והראש לא מצליח להיכנס לשם בכלל, פשוט לא מצליח".