האורך הממוצע לקריירה של שחקן NFL הוא שלוש שנים וארבעה חודשים. הסיבה, מן הסתם, ברורה - מדובר במשחק תובעני ביותר, רצוף אימונים קשים ופציעות. בועטים נמצאים בראש הפירמידה בהיותם פחות חשופים לנזקי המשחק הם שורדים כחמש עונות, קוורטרבקים מעט אחריהם עם 4.5 עונות. ומה לגבי רצים אחוריים? הם סוגרים את הרשימה עם קדנציה ממוצעת של כשנתיים וחצי. העומס עליהם הוא בלתי נסבל, השחיקה מהירה וההדחה שלהם מההרכב אכזרית.
מהסיבה הזאת קשה לדמיין רץ אחורי שפורח בעונתו התשיעית בליגה, אבל רחים מוסטרט, אחד הברגים המשמעותיים בפתיחה החזקה של מיאמי דולפינס, עושה בדיוק את זה.
ברוב שלבי הקריירה שלו, מוסטרט בן ה-31 היה שחקן הסגל הרחב. הוא הוחתם כשחקן אימונים, הועבר מקבוצה לקבוצה ולא היה אמור להיות אחד מאלה שצולחים את מחסום 3-4 השנים בליגה. הוא שרד, התעקש ולבסוף הגיעה הפריצה בעונת 2019, הרביעית שלו בסן פרנסיסקו. מוסטרט רשם באותה עונה 772 יארד והיה שותף בכיר בהעפלה של הקבוצה לסופרבול, בו הבקיע טאצ'דאון בהפסד 31:20 לקנזס סיטי. פציעת ברך ב-2021 השביתה אותו לכל העונה וגם סיימה את דרכו בניינרס.
בגיל 30, אחרי היעדרות משמעותית כל כך, הקריירה שלו הייתה אמורה להסתיים, אבל הבחור מפלורידה לא ויתר וחזר למדינה בה גדל כשהוא חותם במיאמי דולפינס. הוא סיים עם 891 יארד ושלושה טאצ'דאונים, כשהדולפינס מודחים בפלייאוף על ידי בפאלו, הקבוצה אותה יפגשו (ראשון, 20:00) בקרב ישיר ב-AFC מזרח.
פסטיבל טיילור סוויפט שם ביום ראשון האחרון את הזרקור על משחק זניח במיוחד בין קנזס סיטי לשיקגו. לולא הייתה הכוכבת פוקדת את ארוהד, היינו מדברים בעיקר על מיאמי. לדולפינס הייתה עונה סבירה אשתקד, אבל הרבה סימני שאלה הוצבו סביב יכולתו של הקוורטרבק טואה טנגובילואה להוביל את הקבוצה קדימה. הפתיחה של 2023 לא הותירה מקום לספק - היונקים פתחו עם שני ניצחונות חוץ, בסן דייגו ובפוקסבורו על ניו אינגלנד, ובמשחק הביתי הראשון שלהם ריטשו את דנבר ברונקוס 20:70, כשמוסטרט והרוקי דיבון אצ'יין רושמים ארבעה טאצ'דאונים כל אחד. טואה הגיע בשלושת המשחקים הללו ליותר מ-1,000 יארד במצטבר, כמעט שליש מהתפוקה שלו אשתקד, כשהתופס הכוכב טייריק היל קוטף 412 יארד - כ-137 יארד בממוצע למשחק.
המפגש נגד ג'וש אלן וחבורתו בבפאלו ישמש מבחן רציני לשתי הקבוצות. הבילס התאוששו מההפסד לניו יורק ג'טס במחזור הפתיחה עם שני פירוקים, אחד ב-10:38 על לאס וגאס והשני ב-3:37 בוושינגטון. הם נראים טוב, כשאלן יעשה כל מאמץ להסיר את הספקות שליוו אותו במחצית השנייה של העונה שעברה. למיאמי, מנגד, זו תהיה הזדמנות מצוינת להצהרת כוונות רצינית. ניצחון ומאזן 0:4 מול 2:2 של הבילס יכולים לתת דחיפה מאוד מעניינת לשאיפות שלה. כפי שלמדנו להכיר את האופי של מוסטרט, הוא והדולפינס לא יוותרו על המשחק הזה בקלות.
קשה להפריז בחשיבות של גארט לבראונס. בשנה שעברה הוא דורג במקום הראשון בין הקיצוניים ההגנתיים (Defensive ends), כשהוא מקדים שמות כמו מייכה פרסונס מדאלאס וניק בוסה מסן פרנסיסקו. מדובר בפאס-ראשר הכי טוב בליגה, חבר של קבע בפרובול. הבעיה היא שעד השנה לא היה לו סיוע התקפי, ובמיוחד קוורטרבק. כעת, כך נראה, דשון ווטסון מתחיל להיכנס לעניינים ולמרות הפציעה של הרץ האחורי ניק צ'אב, שלא יחזור לשחק העונה, קליבלנד נראית כמו אגוז מאוד קשה לפיצוח.
הבראונס יוצאים כעת לשני משחקים שעשויים להגדיר את העונה שלהם. ביום ראשון הם יפגשו את בולטימור, ולאחר שבוע חופש יארחו משחק בית שלישי ברציפות, הפעם את סן פרנסיסקו המפחידה.
לפחות בכל הקשור לרייבנס, מדובר בהרבה יותר מעוד יריבות לבית. השנאה שם תהומית כבר קרוב ל-30 שנה, כשהבעלים דאז ארט מודל העביר את הבראונס לבולטימור. יצר הנקמה של החומים נתקל בחומה בצורה של עליונות בולטימורית. מאז שקליבלנד חזרה לליגה ב-1999, המאזן בין השתיים הוא 13:35 לעורבים. תוסיפו לכך את העובדה שווטסון בספק בגלל פציעת כתף, ותגלו כמה המשימה קשה.
בדומה למיאמי, קליבלנד לא רק תרצה לשנות את המאזן, היא חולמת על שינוי יחסי הכוחות בתוך בית שנשלט היסטורית על ידי פיטסבורג ובולטימור, כשבשנתיים האחרונות גנבה סינסינטי את הבכורה. עדיין מוקדם לראות את זה קורה, אבל אם יש שחקן שמגיע לו השינוי הזה - מיילס גארט הוא האיש.