ב-2009 הסעיר את איזור לוריין בצרפת המקרה שכונה בתקשורת "פרשת הגולגולת". בלדר סמים, שהגיע מפריז כדי להעביר את הסחורה, נעלם באפריל 2008 וגולגולתו התגלתה רק כעבור כמעט שנה. בחלוף מספר חודשים נוספים איתרו השוטרים גם את יתר חלקי השלד, במקום אחר לגמרי. שלושה חשודים נעצרו והודו כי היו מעורבים בביצוע החיסול, אך כל אחד מהם טען שהוא לא היה הרוצח. לבסוף, בתום חקירה ממושכת ומשפט ארוך עוד יותר, הוכח ב-2015 מי לחץ על ההדק והוא נשלח ל-10 שנות מאסר. ז'רמי למפרייר, שהורשע "רק" בהחזקת נשק ובהסתרת גופה, הלך לכלא למשך ארבע שנים.
איך כל זה קשור למשחקה של מכבי חיפה בפתיחת שלב הבתים בליגה האירופית הערב (21:45, ספורט4)? ובכן, למפרייר הוא אביו של אנזו לה פה, הכוכב המבריק של רן שהוחתם הקיץ מלוריין תמורת 20 מיליון יורו, על אף עניין שהביעו בו קבוצות רבות, ביניהן ליברפול ובורוסיה דורטמונד. הרקע של הקשר בן ה-23 טרגי, והקריירה שלו מוקדשת בין היתר על מנת להגשים את החלומות האבודים של אבא. הוא מטפס למעלה למען שניהם.
לפי העדויות, היה למפרייר כדורגלן נהדר בילדותו, שצמח אף הוא באקדמיה המפורסמת של לוריין. כאשר היה בן 15 החליטו המאמנים שאינו מתאים לכדורגל מקצועני מבחינת אופי והודיעו לו על ניפויו. מאז, הידרדר ז'רמי במהירות לחיי פשע. אנזו נולד במסגרת הרומן שניהול עם קטיה לה פה, נערה שעדיין היתה תלמידה ונאלצה לנטוש את בית הספר על מנת לטפל בתינוק. השניים התחתנו, אבל כאשר היה אנזו בן שנתיים נשלח ז'רמי לתקופת המאסר הראשונה שלו - וממש לא האחרונה. לילד הוסבר שאביו נוסע לעבודה לתקופות ממושכות, אולם הוא החל לחשוד בשלב מסוים שהאמת שונה ומגיל צעיר מאוד הבין כי הוא בן לאחד העברייינים המפחידים ביותר בעיר.
המשימה המרכזית של קטיה, שנעזרה במשפחתה המורחבת על מנת לשרוד בתנאים לא פשוטים, היתה למנוע מאנזו ללכת בעקבות אהובה. היא חששה כי ירש ממנו תכונות בעייתיות, אבל דבר אחד בלט למרחקים מהרגע בו למד הילד ללכת - הוא קיבל מז'רמי גם כישרון עצום לכדורגל. לפיכך, נבחר הספורט כאמצעי להרחיק אותו מהרחובות ומהשפעה הרעה, והרעיון הזה הצליח מעל ומעבר. כבר בגיל 8 איתרו אותו הסקאוטים של לוריין והוא צורף לאקדמיה בה גדל האב. המשפחה לא הסתירה כלום וכולם ידעו במי מדובר, למרות ששם המשפחה היה שונה בכוונה. המאמנים הבינו היטב את חשיבות החינוך ובמהרה הוחלט כי אנזו יעבור להתגורר בפנימיה על מנת להשגיח עליו ולהעניק לו את הטיפול האופטימלי.
הטיפול של לה פה בכדור הדהים את הסובבים. בגיל 12 הוא כבש שער מרהיב בליגת הילדים והביצוע היה כה פנומנלי שגם היום, בחלוף יותר מעשור, מדברים עליו במונחים של אגדה אורבנית וטוענים כי דידייה דשאן בדיוק הזדמן אז ליציע. השבחים זרמו מכל עבר, ובמועדון סלחו לנער על מעשי הקונדס התמידיים שלו. לעתים, העלימו עין גם מהפרות משמעת קצת יותר מהותיות. לה פה היה ידוע בהתפרצויות זעם ושנא במיוחד להפסיד. אם מישהו גבר עליו בטניס שולחן, הוא נהג להשאיר סימנים על קירות עם המחבט שלו. כל זה היה בסדר, כל עוד העסק לא גלש לפסים אלימים יותר, וזה מעולם לא קרה. התייחסו אליו במונחים של ילד שובב, והכינוי שלו היה "הפייה". טבעי, כי זו משמעות שם משפחתו בצרפתית, והוא ידע לעשות קסמים על הדשא.
כי הכדור היה חשוב לו יותר מכל. "אם מישהו יתן לי מיליארדים ויאפשר לי לבלות את החיים בחופשה תמידית, אני אסרב. בלי כדורגל, פשוט לא אוכל להתקיים", הוא אמר. הכמיהה להיות על המגרש כל הזמן אף כמעט עלתה לו בקריירה, כי כאשר היה בן 16 קרע לה פה את גיד הפיקה תוך כדי משחק, קם על רגליו למרות הכאב העז והמשיך לררוץ עד לשריקת הסיום, תוך שהוא מחמיר את הפגיעה. כתוצאה מכך, הוא נאלץ לבלות מספר חודשים בבית חולים שיקומי, שם פגש גם אנשים קטועי גפיים.
החוויה הקשה הזו סייעה לו להבין את סדר העדיפויות הנכון בחיים, אך הוא למד זאת בעיקר מהביקורים השבועיים בבית הסוהר. כאשר נשלח למפרייר למאסר ממושך במסגרת פרשת הגולגולת, אנזו כבר היה בן 15, והרגיש מחוייבות לעודד את האב. הוא הביא לו חולצות של לוריין, סיפר לו על הישגיו, הראה תמונות, והשניים סיכמו כי הוא חייב להיות בהרכב הראשון של הקבוצה כאשר ז'רמי ישתחרר מהכלא. וכך היה. למעשה, הופעת הבכורה בגביע הצרפתי נערכה עוד בשלהי 2018, אבל את המשחק הראשון בליגה, במאי 2019, כבר ראה למפרייר מהיציע באיצטדיון.
היתה זו תקופה קצרה של אושר במשפחה. למפרייר יצא לחופשי במטרה לזנוח את חיי הפשע ולהיות אדם נורמטיבי, ובנו היה שם כדי לעזור. השניים שכרו דירה ביחד, והאב בילה עם החברים של אנזו כאילו היה אחד מהם. זה השתלב מצוין עם פריחתו של לה פה על הדשא, כי בעונת 2019/29 הוא תפס מקום קבוע בהרכב, ולוריין דהרה בצמרת הליגה השניה, בדרכה לחזור למקומה הטבעי בליג 1. כאשר הופסקה הליגה עם פרוץ משבר הקורונה במרץ, הוקפאה הטבלה כשהיא במקום הראשון, והמשימה הושלמה מוקדם מהצפוי.
התקשורת המקומית התלהבה מהנער, והוא לא התבייש לספר על אביו בראיונות. נהפוך הוא - אנזו הדגיש את אהבתו כלפיו, וסיפר שהוא שוקל לשנות את שם משפחתו ללמפרייר, אבל לא היה בטוח שזה מועיל מבחינת המיתוג כי כולם כבר הכירו אותו כ"פייה". אולי הציטוטים האלה נועדו בעיקר לאוזניו של האב כדי שירגיש טוב יותר עם עצמו. בדיעבד, התברר שזה לא הספיק. איש לא יודע מה היו המניעים המדויקים, אבל באפריל 2021 שם ז'רמי למפרייר קץ לחייו, והוא בן 41 בלבד.
לה פה היה זה שגילה את הגופה. למחרת, הוא כבר היה באימון שגרתי של לוריין. "הכדור הוא התירפיה שלי", הוא חזר ואמר - והמוות רק חיזק את השאיפה שלו להצליח. מאז הלך למפרייר לעולמו, הקריירה של לה פה נסקה יותר ויותר. ביום השנה להתאבדותו, כבש הקשר שער מרהיב בניצחון 2:6 על סנט אטיין והקדיש אותו במיוחד לאבא. בעונת 2022/23, כבר אי אפשר היה לעצור אותו בעונה מזהירה באמת. לא מדובר רק ב-5 שערים ו-6 בישולים, אלא בהצגות נהדרות במרכז המגרש על בסיס שבועי.
לה פה היה השחקן היחיד בליגה הצרפתית שרשם אשתקד יותר מ-100 כדרורים, יותר מ-100 מסירות לבעיטה, ויותר מ-100 תיקולים מוצלחים. לא פלא שמועדוני פאר לטשו לעברו את העיניים בקיץ האחרון. הנער, שהגדיר תמיד את אנדרס אינייסטה כמודל לחיקוי, באמת מזכיר קצת את כוכב ברצלונה לשעבר בטיפול האלגנטי בכדור ובראיית המשחק המצוינת שלו. הוא מסוגל להנדס מהלכים ששחקנים אחרים כלל לא מדמיינים, וזו הסגולה המרכזית שלו, ובמקביל מבצע גם עבודה שחורה מרובה. הוא גם שקול ומאוזן הרבה יותר בימים אלה. המזג החם כבר לא מאפיין אותו, ועובדה היא כי לה פה לא ספג אף כרטיס אדום בקריירה עד כה.
מבט מפוכח על החיים גם גרם לו להעדיף התקדמות הדרגתית על קפיצה גדולה מדי. אולי אפשר היה להמר על מעבר לאנפילד, אבל בראן מובטח לו מקום בהרכב, בקבוצה שתיבנה סביבו. והרי גם לה יש מטרות שאפתניות - היא רוצה להעפיל לליגת האלופות, וללכת רחוק ככל הניתן בליגה האירופית. הערב, מול מכבי חיפה, צפוי לה פה לערוך את הופעת הבכורה שלו במפעלים האירופיים, בתקווה שיהיו עוד עשרות רבות כאלה. כמה שיותר. כי זה בשביל שניהם.