אף אחד אינו יכול לשמוח אחרי הפסד, ובכל זאת הכוכב האדום בלגרד יכולה להרים ראש אחרי המאמץ העצום שהשקיעה במשחקה מול אלופת אירופה, מנצ'סטר סיטי. יחסי הכוחות שבין השתיים היו ברורים מלכתחילה, ולפיכך אין לבוא בטענות לאלופת סרביה.
מנצ'סטר ניצחה 1:3, במשחק שבו מצאה עצמה בפיגור של 1:0 בתום המחצית הראשונה, תוצאה שהדהימה כל אוהד כדורגל. את השער הזה היא ספגה במתפרצת קלאסית, שהייתה הסיכוי היחיד של הכוכב להבקיע שער. אני מנסה לרגע לדמיין מה חשב אז פפ גוורדיולה, מאמן הסיטי, שנקלע באותו פרק זמן לעמדה של נחיתות. השער עמד כמובן בניגוד גמור ומוחלט למה שקרה ב- 45 הדקות הראשונות. קבוצתו תקפה ללא הרף, בעטה לעבר השער, אך נבלמה פעם אחר פעם על ידי השוער הישראלי, עומרי גלזר. כנראה שפפ לא האמין למראה עיניו.
אלופת סרביה הגיעה למשחק הזה כשהיא סוחבת על גבה מיטען כבד של שני הפסדי ליגה. נוכח הירידה ביכולתה נדמה שאף אחד לא היה מופתע אם בסיום המשחק מול הסיטי,היא הייתה סופגת תבוסה כבדה ומשפילה. למאמן ברק בכר ולשחקניו נותרה רק האפשרות לשחק על הכבוד העצמי, וכבוד כזה רוכשים רק במאמץ מתואם של כל אחד ואחד. מנצ'סטר סיטי עולה עליה בכל פרמטר, אבל בכדורגל בכל זאת ישנן הפתעות.
גיבור אותה מחצית היה כאמור שוער נבחרת ישראל, עומרי גלזר. הוא זינק בנחישות לכדורים שנבעטו לעברו, עצר כמה מהם, ואת חלקם הגדול איגרף או הדף. עובדה זו גם מוליכה אותי ישירות לשער השני שספג, ושממנו כבר לא הצליחה הכוכב האדום לחזור למשחק. ישנם מצבים בהם שוער חייב לאגרף כדורים. על כך אין ויכוח. אולם, לדעתי, זה לא היה המצב שממנו השיגה הסיטי יתרון של 1:2. גלזר, שגובהו 1.90 מ', חייב היה להניף ולשלוח את שתי ידיו מעלה כדי לקטוף את הכדור המוגבה, ולא כדי לנסות להרחיקו. ניסיון האיגרוף שביצע, החטיא את הכדור, שחדר להפתעת רבים אל הרשת. אגב, דקות מעטות לפני כן, ברח כדור אחר מחזהו, ואך בנס הדבר לא הסתיים בספיגת שער.
העובדה שהחטיא את הכדור האווירי העיבה על ההצגה הגדולה שנתן במחצית הראשונה, שאף בה, כפי שהדגשתי, העדיף עומרי להדוף כדורים במקום לקלוט אותם, כשהדבר היה אפשרי.
עכשיו נותרה רק השאלה, האם בהמשך הדרך ביכולתה של הכוכב האדום לא רק להתגונן, אלא אף להיות דומיננטית והתקפית במשחקיה הבאים. אני מקווה שכן. לשם כך עליה קודם כל לחזור לאותו רעב ולאותה הסתערות על היריבה, שבתוך 27 הדקות הכריעה את פיורנטינה, בחמישה שערים. זהו הרף אליו היא צריכה לנסות להגיע.