הפסדה של מכבי חיפה, 3:2 למכבי פתח תקווה, שילשום במסגרת הליגה, גרר ביקורות קשות שנחתו בזו אחר זו על האלופה. הכי קל לבקר אחרי הפסד, אולם זהו מנת חלקה של קבוצת ספורט, שבמסעה לעבר קו הסיום, לא רק מנצחת, אלא גם מאבדת נקודות.
אני יכול להעריך שאם יש משהו המטריד את מאמן חיפה, מסאיי דגו, זו השאלה האם היה עליו להחליף במהלך המשחק את הבלם לורנצו שימיץ, או להשאירו במגרש, חרף חולשתו. בדרך כלל מאמן אינו מהסס להחליף שחקן הנקלע ליום רע, כי אחרי הכל ניתנת לו האפשרות לבצע חמישה שינויים. כשמדובר בשחקני מרכז השדה ובחלוצים, מאמנים מרבים להשתמש בזכותם לשנות הרכבים. ובכל זאת הם ממעטים (אם בכלל) להחליף בלמים ושוערים, הנחשבים בעיניהם לעמודי התווך של הקבוצה.
יתכן שמאמן מנוסה יותר מדגו היה מגיע למסקנה שהוצאתו של שימיץ מהמשחק היא הכרחית, בוודאי משום שחולשתו של הבלם כבר עלתה לקבוצה ביוקר. הרי מסאיי דגו ראה בדיוק כמונו מה קורה במגרש. את הטענה שאם היה מוציא את שימיץ היה גורם לריסוקו של השחקן, יש לדחות על הסף, שכן ניתן להצמיד אותה לכל שחקן מוחלף. אף אחד לא אוהב כשמחליפים אותו!
ואם לסכם את הנושא, כנראה שמסאיי למד עכשיו על בשרו שכאשר צריך לעשות, אז עושים, וכי כל רגע של היסוס הוא משמעותי וקריטי.
וממשחק שהיה, למשחק שיהיה הערב (ג'), כאשר מנצ'סטר סיטי תארח את הכוכב האדום בלגרד. הקבוצה הסרבית תפתח את הופעותיה בליגת האלופות בעיתוי הכי גרוע מבחינתה. היא לא בכושר, והכניסה לגוב האריות אינה מבשרת לה טובות. אני לא מקנא במאמן ברק בכר, ובשוער נבחרת ישראל, עומרי גלזר, שימצאו עצמם מול הקבוצה הטובה ביותר באירופה, ואולי אף בעולם.
הכוכב האדום קיוותה להגיע למנצ'סטר באותו כושר שסייע לה, לפני חודשיים בלבד, להביס בתוצאה 0:5 את פיורנטינה האיטלקית. היום היא רחוקה מאד מאותה איכות. עכשיו עליה, מצד אחד לנסות לשחק כדורגל. מצד שני, לדעת
להתגונן מול קבוצה אימתנית הכותשת ללא הרף את הליגה האנגלית. נקווה למענם של בכר וגלזר שאיכשהו יצליחו לצאת משם בשלום.