הגיע הזמן להשתין חזרה

טבעו של הספורט שהוא מחלק אנשים למחנות. על המגרש נאבק אדם נגד אחר, או קבוצה נגד רעותה, וגם מסביב אנשים נוקטים עמדה לכאן או לכאן.

לכן ראויה כל-כך לציון העובדה שעל נושא אחד מסכימים כמעט כל אוהדי הכדורגל בארץ - יו"ר ההתאחדות, גברי לוי, גורם נזק רב לענף עליו הוא מופקד, והוא חייב ללכת.

הסיבות רבות מני ספור, ורשימת השערוריות בקדנציה של כבוד היו"ר פורטה בוואלה! ספורט לא פעם, אבל הנה תזכורת חלקית:

משחק השרוכים (בו לא הואשם איש בדבר, למרות שאליפות המדינה הוכרעה בפתיחת רגליים)

פרשת אמיר רנד (אז השתולל גברי בשידור חי בתוכנית סיכום המחזור, בה ביקש ניב רסקין הסברים על סידורי הבטיחות במגרשים)

פרשת שופטים באדום (שנמרחה והושתקה ברובה)

פרשת השיטור במגרשים (גברי נרדם בשמירה ונתן למשרד החינוך להעביר את נטל התשלום לקבוצות, שעומדות בפני קריסה כלכלית כתוצאה מכך)

דחיית פתיחת הליגה העונה, עקב פאשלה במו"מ עם ערוץ הספורט.

הניסיון שלו לסחוט שכר של שר תמורת תפקיד שעד היום בוצע בהתנדבות (המשרה בהחלט ראויה לשכר, אבל האיש אינו ראוי למשרה).

האיום הנלעג שלו להתפטר כשמבוקשו לא ניתן לו, והאכזבה מאי מימוש ההבטחה.

הקיפוח השיטתי והמתמשך של הקבוצות הקטנות בבית הדין של ההתאחדות.

הכשלים החוזרים והנשנים שלו בתקשורת עם ההתאחדות האירופית, ובעצם עם כל גורם שאינו כפוף לו.

אבל מעבר לכל שערוריה ספציפית, מדובר באווירת החיפוף והקומבינה שהוא משרה על הענף, לסגנון ההתבטאות הגס והתוקפני שלו, לעובדה שהוא מתעקש להסתכסך עם אנשים שיכולים וצריכים להיות בעלי ברית יקרים - סך הכל, אווירה שהופכת את הכדורגל בארץ לדבר שמעורר באוהביו התכווצות אינסטינקטיבית של בושה.

לאחרונה הוגדשה הסאה. בדחייתו המזלזלת את מסקנות ועדת סטרשנוב – ועדה שהוקמה בעקבות מחדליו שלו עצמו – הבהיר גברי ששום דבר לא יזוז כאן כל עוד ממשיך הסיגר שלו ליצור מסך עשן במשרדים שמתחת לאיצטדיון ר"ג.

אז כמעט כולם מסכימים שהאיש חייב ללכת, אלא שההסכמה הזו נותרת רק במישור התיאוריה. אפשר לדבר על להטוטיו הפוליטיים של גברי עצמו במסדרונות ההתאחדות, ואפשר לדבר על האינטרס של שחר, תאומים ולוני בבובה מאולפת בראש המנגנון. כל זה לא מעניין. העניין שחייבים לזכור הוא שבסופו של דבר, הכדורגל שייך לנו. נכון, בלי הכסף אי אפשר, אבל כל הכסף שבעולם לא יכול להכריח ישבנים להתיישב על הטריבונות. בלי ישבנים על הטריבונות ובלי עיניים מרותקות למסך זה חשוב בדיוק כמו המשחקים בשכונה ביום שישי.

עוד דבר שחשוב לזכור הוא שלמרות האיש עם הסיגר וניהולו הכושל, הרי שתרבות הכדורגל בארץ מתקדמת. רמת הארגון בקרב האוהדים שוברת שיאים ובמשחקים גדולים יש כאן אווירה אירופאית לכל דבר. כל מי שהיה באחד משני משחקי הדרבי שהיו עד כה יודע איזו עוצמה יש לעשרות אלפי אוהדים באיצטדיון מלא, איזה רעד מסוגל הלהט המתואם שלהם להעביר.

עכשיו קחו את הדרבי שנערך לפני שבוע וחצי באיצטדיון רמת גן, ואת 40,000 האנשים שגדשו את היציעים, ותארו לכם שלמשך דקה אחת הם היו מפסיקים לעודד את אליליהם ולקלל את יריביהם, שוכחים מהיריבות ושרים ביחד - רק דקה אחת - "גברי לוי לך הביתה". מה היה כבוד היו"ר עושה? מה הוא היה מרגיש? כמה פעמים הוא היה מוכן להרגיש ככה?

אפשר לעשות את זה בכל איצטדיון ובכל משחק ליגה, בין אם הוא נמצא או לא. אפשר לכתוב על מאות השלטים והדגלים, בנוסף להצהרות אהבה ונאמנות לקבוצה המועדפת, גם מסר לכבוד היו"ר שיעזוב אותנו כבר. מצלמות הטלוויזיה לא יוכלו להתעלם, וזו תהיה הוכחה חד משמעית לכך שלמרות הקנוניות של ברוני הכדורגל, גם לנו יש מה לומר כאן.

את שני הדרבים הראשונים, ואת שני המפגשים הראשונים בין הפועל תל אביב למכבי חיפה, החמצנו לצורך העניין. אבל החל מהשבת הקרובה יש לנו תוך חודש שלושה משחקים שימלאו איצטדיונים וירתקו אליהם את כל מי שאכפת לו מכדורגל אפילו קצת. זו ההזדמנות שלנו לקבוע את הטון ולהבהיר אחת ולתמיד – יש גבול לביזיון.

מיום שנבחר לתפקידו, גברי לוי משתין על כולנו בקשת. כשאיש אחד משתין על ציבור שלם, זה קצת רטוב ומאד מסריח ובעיקר לא נעים. אם ציבור שלם ישתין חזרה, האיש האחד יטבע. הגיע הזמן להרים רגל.