הערב (ג') ב־21:45 תעלה נבחרת הכדורגל של ישראל כפייבוריטית, למשחקה מול בלארוס במוקדמות אליפות אירופה. בניגוד לעבר, זו אינה הערכה הנובעת רק ממשאלת לב.
השינוי המבורך הזה הוא תוצאה ישירה ליכולת שהציגה ישראל במוצאי שבת בבוקרשט, במשחק מול רומניה שהסתיים בתיקו של 1:1. המחצית השנייה דמתה, למען האמת, להתגשמותו של חלום. הנבחרת שטפה את המגרש, במשחק מהיר והתקפי, המאפיין בדרך כלל נבחרות שמשחקות כדי לכבוש ולנצח. הייתה זו לרבים מאיתנו הפתעה נעימה, בניגוד לאוהדי רומניה, שנבחרתם נראתה באותן דקות כשבר כלי. לכן לא סתם, שבסיום המשחק ירדו הרומנים בראשים מורכנים לחדרי ההלבשה. מבחינתם זכייה רק בנקודה אחת התפרשה ככישלון חרוץ.
הערב, כאמור, בבית, מול נבחרת בלארוס, תתמודד ישראל עם רף האיכות שקבעה לעצמה במחצית השנייה בבוקרשט. כל קבוצה, כל נבחרת, נמדדת ביכולתה להתמיד באותה דרך ובאותה רמה שבה רכשה לעצמה את חיבת הקהל. קרוב ל־30 אלף צופים יהיו באיצטדיון בתקווה ליהנות מישראל הרעננה, המשובצת בצעירים כישרוניים, דוגמת רוי רביבו, אוסקר גלוך ודור תורג'מן.
רוי, בנו של כוכב העבר חיים רביבו, הוא תוספת נהדרת להגנה. על גלוך ניתן לסמוך שימצא את הפרצה הנכונה. תורג'מן עדיין זקוק לסבלנות מצידנו כדי שיראה מה הוא מסוגל לעשות בהתקפה, וזה כמובן צריך להיות יומו הגדול של מנור סולומון, כולל בהבקעת שערים.
במוצאי שבת, לבי היה עם השוער עומרי גלזר, שאשם בשער שספג. עליו להתגבר על כך ולזכור שגדולי השוערים בעולם ספגו שערים באשמתם. זהו גורלו של התפקיד הכי אכזר במשחק הכדורגל. המאמן אלון חזן עודד בימים האחרונים את רוחו של גלזר, בדיוק כפי שאמר לשחקניו האחרים, כי אם לא ינצחו הערב, כאילו לא עשינו דבר מול רומניה.
בשום פנים אין להמעיט או לזלזל בנבחרת האורחת, אבל באותה נשימה אני מרשה לעצמי לומר: זה בדיוק הזמן להוכיח לבלארוס שנקודות היא לא תיקח כאן.