התפלאתי אתמול (ב) כאשר קראתי על כך שמאמן מכבי חיפה, מסאי דגו, כינס שלושה משחקניו, צ'ארון שרי, דיא סבע וליאור רפאלוב, כדי לומר להם שבניגוד לדעת רבים הוא כן מאמין שביכולתם לשתף פעולה באותו הרכב.
אותי הוא בוודאי לא היה צריך לשכנע. תמיד שחקנים טובים, בתנאי שהם בכושר, מסוגלים לשתף פעולה. למי שחושב אחרת קל להציג אין ספור דוגמאות לשחקנים בעלי זהות דומה של משחק ותפקידים, שעשו זאת בהצלחה רבה מאוד. סבע לא צריך לדרוך על רגלי רפאלוב, בדיוק כפי שליאור לא צריך לדרוך על רגליו של דיא. החוכמה הגדולה היא לדעת לסנכרן את היכולת האישית לטובת הקבוצה, ובכך למקסם אותה להישגים.
לפני שנים רבות היה מי שחשב שמוטל'ה שפיגלר וגיורא שפיגל לא צריכים להיות בצוותא בהרכבה של נבחרת ישראל. המציאות הוכיחה שדווקא שיתוף הפעולה ביניהם עבד מצוין. שחקנים טכנים הינם לעולם נכס לכל קבוצה. תפקידו של המאמן הוא לדאוג לכך שהכוכבים לא יישבו על הספסל. חושבני שישנה דוגמא קלאסית מזמננו, שבה החיבור הזה נשא תוצאות מעולות. הכוונה, אם לא ניחשתם, היא לקבוצת ברצלונה, שלפני כעשר שנים.
צ'אבי, אינייסטה ומסי, שלושה ענקי כדורגל, ניגנו אז כתזמורת מתואמת ומושלמת, וזאת למען הצלחתה. בכך הפכו את בארסה לקבוצה המבריקה והטובה ביותר בעולם. האם מאמנם פפ גווארדיולה כלל היה מעלה בדעתו לוותר על אחד מהם?
אין כל סיבה הגיונית לומר שרפאלוב, שרי וסבע לא מסוגלים לשתף פעולה בליגה הישראלית. ייתכן שמסאי דגו ניסה גם לאתגר את השלושה לקראת משחק הליגה, שלשום, מול קבוצת הפועל ירושלים. מכבי חיפה ניצחה בו בתוצאה 1:2 ודיא סבע הבקיע את אחד משני שעריה.
את ההרכב למשחקיה צריך דגו לקבוע כמובן, אך ורק לפי ראות עיניו, ובהתאם לכושרם של כל השחקנים. הם כמובן מודעים לכך שכדי לנצח חובה עליהם לשתף פעולה זה עם זה. הם אף מבוגרים ומנוסים דיים על מנת למצוא את הדרך הנכונה לעשות זאת, גם אם הדבר דורש ויתור על האגו האישי.