אמש (חמישי) קיבלנו עוד הוכחה לכך שבכדורגל אין חוקים. לבסקי סופיה ניצחה את הפועל באר שבע בתוצאה 1:2, למרות שהקבוצה הבולגרית היא מהחלשות שראיתי זה שנים רבות. ההפסד הצורב סיים גם את חלקה של באר-שבע, העונה, בזירת אירופה.
האמת היא שגם נציגת בירת הנגב איכזבה ביכולתה. למעשה התנהל משך דקות רבות משחק משעמם, הגם שבמחציתו השנייה חלה התעוררות מסוימת בשורותיה של הפועל. אבל ככלל, זו לא הייתה הפועל באר-שבע במיטבה.
היא הגיעה לבולגריה, לאחר תיקו של 0:0 במשחק הראשון שנערך באיצטדיון טרנר, והייתה זקוקה לניצחון כדי לעלות לפלייאוף של הקונפרנס ליג. אלא שכבר בדקה ה- 15 היא מצאה את עצמה בפיגור 1:0 משער נגיחה. מעניין שמיד אחריו, דווקא לבסקי נתקעה על מקומה ולא הצליחה לבצע 4 או 3 מסירות רצופות. למזלה, גם הפועל הסתבכה עם הכדור פעם אחר פעם, ושוב נוכחנו בכך שהיא רחוקה מאד מלשכנע. זו לא הפועל באר שבע שהכרנו עד לא מכבר, ובוודאי שלא אותה קבוצה מהתקופה שאליניב ברדה שיחק בה. כאילו נשבר משהו בתוכה. עליו למצוא, ובמהירות, פיתרונות למצבה.
במחצית השנייה העלתה הפועל הילוך והשתפרה במעט. לבסקי סופיה נראתה בפרק זמן זה כקבוצה שאינה יודעת מה עושים עם הכדור. שחקניה חסרים כושר גופני ראוי לשמו, אך יותר מכל הם סובלים מטכניקה ירודה. לכן, כאשר הכדור הגיע לרגליהם, הם איבדו אותו בתוך שניות. קשה היה לי להאמין שזו האיכות המוצגת בכדורגל הבולגרי.
השיוויון ריחף באוויר, ואמנם בדקה ה- 79 הצליח יוני סטויאנוב להשוות ל-1:1. אז נדמה היה שהפועל תוכל לשוב הביתה עם ניצחון. יתרונה האיכותי כבר בלט, והיא המשיכה בניסיונותיה לתקוף. אולם עובדה היא שהגנתה כשלה כישלון חרוץ מול התקפה אחת ראויה של לבסקי בדקה ה- 96. חושבני שאפילו הקהל הבייתי נדהם מיכולתה של קבוצתו להבקיע את שער הניצחון, ממש לפני השריקה להארכה. השער מרגלו של רונאלדו, עמד בניגוד מוחלט ליחסי הכוחות במגרש. לבסקי, כפי שהדגשתי, שיחקה גרוע, ומכאן שניצחונה גרם עוול להפועל. כולנו יודעים שבסוף התוצאה קובעת, ולא מי הייתה הטובה יותר במגרש.
הפועל באר שבע היא קבוצה טובה מלבסקי סופיה. לפיכך עליה לבוא בטענות על ההפסד שנחלה, אך ורק לעצמה. היא הייתה שותפה, בעיקר במחצית הראשונה, למשחק הירוד, שהעליב את במת הקונפרנסליג, המצויה בדרג השלישי של היבשת, מתחתן של ליגת האלופות והליגה האירופית.
חובה לשוב ולומר שלהפועל באר-שבע אין היום כדורגלן הכרעה גדול כפי שיש, למשל, למכבי חיפה (צ'ארון שרי) ולמכבי תל אביב (ערן זהבי). שחקניה הזרים כלל לא קרובים לרמה שהפגינו פעם במדיה ג'ון אוגו וטוני וואקמה.
בינתיים, משחקה של הפועל נטול ברק, ובעיקר חסרים בו השטף והדינמיות שהם מנת חובתה של קבוצה הנאבקת על אליפות ישראל. אולי ההדחה מאירופה תאפשר לה עכשיו את הזמן הדרוש לשיפור משמעותי.