בימים האחרונים התרגשה איטליה בעיקר מהפרישה של ג'אנלואיג'י בופון. השוער המיתולוגי תלה את הכפפות בגיל 45 כדי להתמנות באופן מיידי לתפקיד ראש המשלחת של הנבחרת, אותו מילא עד לא מכבר ג'אנלוקה ויאלי המנוח. הוא מתחיל את דרכו החדשה בספטמבר במפגשים מול צפון מקדוניה ואוקראינה במוקדמות יורו 2024, וכך היה אמור להתחיל שיתוף הפעולה המסקרן עם המאמן רוברטו מאנצ'יני.
הרי הם לא עבדו ביחד עד כה, כי בופון עזב את המדים הלאומיים בעקבות כשלון ההעפלה למונדיאל 2018, עוד לפני מינויו של מאנצ'יני. כאשר מזכירים את שמותיהם של השניים בצוותא, האסוציאציה הראשונה היא של השער המרהיב שכבש מאנצ'יני בעקב לזכות לאציו לרשתו של בופון בניצחון 1:3 על פארמה בינואר 1999 - היה זה אחד הביצועים היפים ביותר בקריירה המפוארת של הכוכב האלגנטי. אולם, האיחוד המרגש לא יצא לפוע, כי ביום ראשון הדהים מאנצ'יני כאשר שלח מכתב התפטרות להתאחדות, בעיתוי שהותיר את כולם עם פה פעור.
התזמון לא היה הגיוני בשום אופן. אפשר היה להבין לו היה עוזב המאמן את תפקידו במרץ 2022, אחרי ההפסד הדרמטי, הסנסציוני והכואב למקדונים בפלייאוף ההעפלה למונדיאל. אפשר היה להבין גם לו היה מחליט לנטוש בעקבות ההפסד לספרד בחצי גמר ליגת האומות לפני חודשיים - הסיבה פחות מוצדקת, אבל לפחות זה היה משאיר להתאחדות מספיק זמן כדי לאתר את המחליף בשקט תעשייתי. אבל עכשיו, שבועות ספורים לפני שני משחקים חשובים ביותר? ועוד מיד אחרי שמאנצ'יני קיבל סמכווית חדשות כמתאם של הנבחרות הצעירות ומקורביו זכו לקידומים בנבחרות אלה? זה לא התקבל על הדעת בשום אופן.
לאיטלקים לא קל לבקר את מאנצ'יני. אחרי הכל, הוא האיש שהצעיד את סקואדרה אזורה לזכייה באליפות אירופה ב-2021, הישג שהביא אושר גדול לאומה בעיצומה של מגיפת הקורונה. כך נרשם שמו באותיות זהב בספרי ההיסטוריה והאוהדים מודעים היטב גם לכך שהשנה האחרונה היתה איומה עבור הבוס מבחינה אישית. ויאלי וסינישה מיכאילוביץ', שני החברים הקרובים ביותר שלו, הלכו לעולמם מסרטן - וטרגדיה מסוג זה פוצעת את הנשמה. זו סיבה טובה מספיק כדי לטפל בו בכפפות של משי, אבל התנהלות מסוג זה חרגה בכל זאת מגבולות הטעם הטוב - כי מיד לאחר מכן נפוצו בתקשורת הדיווחים על מינויו הקרוב למאמן סעודיה בשכר עתק.
מאנצ'יני רגיל לקבל כסף ממשטרים בעייתיים. הוא היה המינוי הראשון של השייחים מהאמירויות אחרי השתלטותם על מנצ'סטר סיטי. הוא הלך בשמחה רבה לקבל את הצ'קים מגזפרום של פוטין כאשר מונה למאמן זניט ב-2017, אלא שאז היוותה משרת המאמן הלאומי פסגת שאיפותיו. כאשר הוצע לו לרשת את ג'אן פיירו ונטורה הכושל בעקבות הפיאסקו במוקדמות המונדיאל, הוא איבד עניין בזניט, ביטל את החוזה והיה מוכן ללכת לרומא ברגל מרוסיה אם היה צריך.
הכסף כלל לא היה רלוונטי כאשר הפך למושיע של איטליה וקיבל הזדמנות לסגור מעגל מיוחד. כשחקן, הוא חווה הדחה בחצי גמר יורו 88 וגורל דומה במונדיאל הביתי ב-1990, בו לא היה שחקן הרכב ובסופו של דבר סיים את דרכו בחולצה הכחולה מוקדם מדי בעקבות ריב עם המאמן אריגו סאקי. 36 משחקים בלבד היו לו וארבעה שערים נרשמו לזכותו - מאזן עגום ביותר בהתחשב בגודל כישרונו. כמאמן, הוא השתוקק לקבל פיצוי על האכזבות ההן - ועשה זאת.
למעשה, המספר 36 הפך למשני ברזומה, כי מספר 37 החליף אותו באופן סמלי ביותר. מאנצ'יני רשם שיא של 37 משחקים רצופים ללא הפסד בין אוקטובר 2018 לאוקטובר 2021. הוא גם השיג 37 ניצחונות כמאמן הנבחרת - וזהו המאזן השלישי בטיבו בהיסטוריה אחרי ויטוריו פוצו (60 ניצחונות) ואנצו בארזוט (37 ניצחונות).
שניהם הובילו, כידוע, את הנבחרת הכחולה לזכיות בגביע העולם, אבל מאנצ'יני אפילו לא הצליח להעפיל לטורניר. לו היה רוצה, היתה לו אפשרות להישאר גם עד 2026, במיוחד אם הקמפיין באליפות אירופה הקרובה היה מוצלח. הגיבוי הציבורי עדיין היה מרשים וההתאחדות העניקה לו יד חופשית לעשות ככל העולה על רוחו, גם כאשר החלטותיו היו תמוהות למדי. מאנצ'יני זימן יותר מדי דמויות שונות לסגלים, העניק במהלך הקדנציה שלו הופעות בכורה ללא פחות מ-57 שחקנים והתאהב בחיפושים אחרי מתאזרחים - תופעה נגדה התבטא בחריפות בעצמו לפני שאימן את הנבחרת. כך קיבל מתיאו רטגי הארגנטינאי זימון והפך לחלוץ המרכזי של איטליה, אפילו נעשה נסיון לאזרח את ג'אנלוקה פרסטיאני, נער הפלא הארגנטינאי בן ה-17 של ולס סארספילד, אשר גם לו שורשים איטלקים.
יש שיגידו כי הירידה הכללית ברמת הכדורגל האיטלקי גרמה לו לעשות זאת. לא רק הליגה האיטלקית הוצפה בזרים, אלא אפילו האקדמיות אשר בחלקן לא מקבלים איטלקים מספר דקות משחק הולם. לאחרונה דווקא חלו התפתחויות מעודדות מאוד בגזרה זו, כאשר הנבחרת עד גיל 20 העפילה לגמר גביע העולם ביוני והנבחרת עד גיל 19 זכתה באליפות אירופה ביולי. זה היה העיתוי בו קיבל מאנצ'יני את הסמכויות החדשות שלו, על מנת ליצור סגנון אחיד בין הגילאים השונים ולהקל על המעבר בין הנבחרות השונות. ההתאחדות אותתה כי היא בונה איתו מערכת יחסית לטווח הארוך. ואז הוא התפטר כדי לקבל את הכסף הסעודי.
לטענתו של מאנצ'יני, הסיבות אחרות לגמרי ואין שום קשר למשרתו העתידית. אתמול הוא יצא במתקפה חזיתית על נשיא ההתאחדות גבריאלה גראבינה: "הוא ניסה לבצע שינויים בצוות שלי במשך שנה, במקום שאעשה זאת בעצמי. אמרתי לו במשך חודשים שאני זקוק לתמיכה ולשקט תעשייתי, אבל הוא לא נענה, לכן התפטרתי. האם הייתי צריך לעשות זאת מוקדם יותר? אולי, אבל יש עוד 25 ימים לפני המשחק הקרוב, לא שלושה ימים". בנוסף, הוא רמז כי קיווה שההתפטרות כלל לא תתקבל: "כבר מזמן היו חילוקי דעות ביני לבינו. רציתי להעביר לו מסר ברור, והוא יכול היה לעזור לי לו היה רוצה".
עם כל הרצון הטוב, הגרסה הזו לא ממש מתיישבת עם ההגיון הבריא והוא עוזב את התפקיד בטונים צורמים, תוך שהוא מכתים במידה לא מבוטלת את מורשתו. הזכייה באליפות אירופה והשאיפה הכללית לבנות נבחרת שמשחקת כדורגל אטרקטיבי ושובה עין עומדות ללא ספק לזכותו, אבל הוא לא הצליח לייצר תבנית ברורה, לא קידם את רוב השחקנים הצעירים שזומנו לפי שיטה שנראתה לעתים כמעט אקראית ואיבד עם הזמן את הדרך ואת המוטיבציה האישית. אין ספק כי למחלתו ולמותו של ויאלי היתה השפעה גדולה מאוד על כך מבחינה מורלית, אבל מאנצ'יני מעולם לא היה פסיכולוג מבריק בלי קשר לכך. הוא נוטה להיות עסוק מדי בטיפוח האגו הגדול שלו, ויש לכך מחירים בסביבתו הקרובה.
לכן, גם אם העזיבה מתבצעת בעיתוי בעייתי, עשויה איטליה להרוויח ממנה. אם יושלם מינויו של לוצ'אנו ספאלטי, תקבל הנבחרת מאמן חכם יותר, גמיש יותר ושבע פחות. למאמן שזכה באליפות ההיסטורית עם נאפולי בעונה נותר חוזה שלא מאפשר לו לקבל תפקידים חדשים למרות התפטרותו, והבעלים אאורליו דה לאורטניס הצהיר כי ידרוש פיצויים תמרות שחרורו "כדי לשמור על עקרונות", אבל ההתאחדות מסוגלת למצוא את הסכומים. בתקשורת הרוסית, שמכירה את ספאלטי היטב מקדנציה ארוכה הרבה יותר בזניט בהשוואה למאנצ'יני, הופצה ידיעה בלעדיו לפיה הסיכום קרוב. עידן חדש מתחיל, וייתכן שהשינוי הפתאומי יוגדר בסופו של דבר כחיובי.