במגן הקהילה ניצחה אתמול (ראשון) הקבוצה שרצתה יותר, והיתה זקוקה לתואר הרבה יותר. אחרי שני ההפסדים הכואבים למנצ'סטר סיטי בעונה שעברה בליגה, ו-8 הפסדים רצופים לפפ גווארדיולה בסך הכל, ארסנל ראתה במפגש בוומבלי הזדמנות נהדרת לשבור את הקרח ולהעלות את המוראל לקראת פתיחת העונה. היא לא הבריקה, אבל כמיהתם של השחקנים להוכיח את עצמם בלטה בכל נגיעה בכדור.
והטרבליסטית? היא כבר לקחה את הטרבל, והטיול הזה ללונדון לא ריגש אותה יתר על המידה. אפשר היה לראות זאת בקלות בתגובת השחקנים שהחמיצו את הפנדלים בדו קרב. קווין דה בראונה ששלח את הכדור למשקוף, ורודרי שגילגל ברשלנות לכיוונו של השוער ארון רמסדייל לא היו מאוכזבים במיוחד. כולה מגן קהילה. הם כבר הפסידו במעמד גם לפני שנה, וזה לא קילקל להם דבר. זה לא רלוונטי אחרי כל האליפויות, ואחרי הזכיה המיוחלת בליגת האלופות. סתם תואר מיותר, כמעט משחק אימון. וגם קפיצותיו של פפ גווארדיולה על הקווים, כאשר חשב שהקבוצה שלו בדרך לניצחון, הרגישו קצת מזוייפות.
ואכן, הניצחון של מנצ'סטר סיטי היה קרוב. הוא היה אמור להגיע, באופן סמלי למדי, משער של השחקן הכי רעב בתכלת - כי קול פאלמר לא בדיוק מרגיש שייך להישגים אשתקד. בוגר האקדמיה, שאהד את המועדון עוד לפני שהשייחים מהאמירויות השתלטו עליו, כבר בן 21, אבל הדרך להרכב חסומה למדי מבחינתו, והוא בוחן בימים אלה אופציות להשאלה כדי לקבל סוף כל סוף דקות משחק על בסיס שבועי. גווארדיולה הצהיר אחרי המשחק כי ישמח אם הקשר יישאר גם בעונה הקרובה, וייתכן שיהיו לו הזדמנויות רבות קצת יותר בעקבות עזיבתו של ריאד מחרז, אבל ההחלטה לא תהיה פשוטה.
כך או כך, פאלמר יזכור את היום הזה עוד זמן רב, והכדור המסובב שלו שהכניע את ארון ראמסדייל היה מרהיב. הוא כמעט כיכב בכל הכותרות הראשיות במדורי הספורט בממלכה, אבל הצדק נעשה בסופו של דבר, כי התותחנים לא היו ראויים להפסיד - בוודאי אם לשפוט לפי המחצית הראשונה. כל עוד דה בריינה לא היה על המגרש, החבורה של פפ גווארדיולה התקשתה לייצר מצבי הבקעה, בעוד ארסנל דווקא הגיעה לשתי הזדמנויות מעולות. את שתיהן החמיץ קאי האברץ, וגם זה סמלי לקראת העונה החדשה.
כי הגרמני הוחתם מצ'לסי כדי לשחק במרכז המגרש, אבל כבר בבכורה הרשמית נזרק שוב למערכה על תקן חלוץ מרכזי - התפקיד שהוא כה שנא בסטמפורד ברידג' כי אינו מתאים לו. הפציעה של גבריאל ז'סוס חשפה את תוכנית הגיבוי של מיקל ארטטה לעמדה זו - שימוש בהאברץ, ולא באדי אנקטייה שדווקא הצטיין במספר משחקים אשתקד. אם המצב יימשך, הדבר יקטין את סיכויי התותחנים להיאבק בצמרת הגבוהה, והיתה כאן משמעות מיוחדת כי אתמול חגג רובין ואן פרסי את יום הולדתו ה-40. הגעגועים אליו עדיין עזים למדי. יש יסוד סביר להניח כי מול יריבות נחותות בהשוואה לסיטי ישובץ האברץ במרכז המגרש לצד מרטין אודגור, במערך עם קשר אחורי אחד בדמותו של דקלאן רייס. אתמול, על מנת שיהיה סיכוי להתמודד מול הנעת הכדור של הטרבליסטית, הוחלט לשלב גם את תומאס פארטיי, ומבחינה זו העסק דווקא עבד לא רע.
מנצ'סטר סיטי עדיין שלטה יותר בכדור, וזה טבעי, קל וחומר כי בהרכבה היה אתמול רק שחקן רכש אחד, ומתיאו קובאצ'יץ' מסוגל להשתלב בקלילות בהנעת כדור איסופית - זהו ייעודו המרכזי בחיים. לקרואטי הרבה יותר קשה לעבור לפעולות תכליתיות בשליש האחרון של המגרש, וזו היתה הבעיה המרכזית של הקבוצה עד לכניסתו של דה בריינה. מנגד, בהרכב ארסנל היו 3 שחקנים חדשים שרק מתחילים להסתגל - רייס, האברץ וגם יוריאן טימבר ששיחק בעמדה הכי פחות מוכרת בעורף כמגן שמאלי. יידרשו עוד מספר שבועות עד שהם ייכנסו לגמרי לעניינים.
בינתיים, סיפק בן ווייט, שמקומו בהרכב מאויים בגלל הגעתו של טימבר, משחק פנטסטי עם גיחות נפלאות קדימה - הוא לבדו היה הרבה יותר מסוכן מכל החוליה האחורית של סיטי. רמסדייל בוודאי מבין לליבו, כי אתמול התנהלו מגעים אחרונים מול ברנטפורד להחתמת השוער הספרדי דויד ראיה תמורת 40 מיליון ליש"ט. המהלך מפתיע למדי, כי השוער הראשון הנוכחי היה אחד המנהיגים הצעירים הבולטים בדהירה המצוינת בעונה שעברה, ומעמדו לא היה אמור להיות בספק. אלא שארטטה בחר אחרת, בנסיון ליצור תחרות עזה - ובכל הקשור לשוערים זה עלול להיות מסוכן לאיזון בחדר ההלבשה. בהופעתו אתמול חיזק רמסדייל את טענת מעריציו שהוא חייב להיות בין הקורות של התותחנים גם בעונה הקרובה, אבל זו סוגיה שצפויה ללוות את הקבוצה על בסיס שבועי.
רמסדייל יכול להיות מרוצה מכך שלא נדרש לעצור את הבעיטות של ארלינג הולאנד שחווה אתמול יום שקט במיוחד, ונוטרל כמעט לחלוטין על ידי צמד הבלמים של ארסנל בתוספת פארטיי ורייס. לגבריאל היה משחק חיובי מאוד, אבל וויליאם סאליבה התעלה עליו - והצרפתי בהחלט נמצא בדרך להפוך לאחד הבלמים הטובים בליגה. לחסרונו בשל פציעה היתה השפעה עצומה על הירידה ביכולתה של ארסנל בשלהי העונה שעברה, ועל כן כשירותו קריטית לאורך העונה החדשה.
יהיה מסקרן לראות כיצד ידורג ברשימת הבלמים המובילים יושקו גברדיול, אותו הפכה מנצ'סטר סיטי לבלם היקר בהיסטוריה, והקרואטי אמור להזרים דם חדש למערכת של האלופה, כי בלעדיו יהיה לה קשה מאוד למצוא שוב את המוטיבציה להצליח. אם אפילו הולאנד נראה לפרקים משועמם על הדשא בוומבלי, המצב עלול להיות מדאיג מבחינת גווארדיולה. ראשו של ברנרדו סילבה נמצא במעבר האפשרי לברצלונה עליו הוא מפנטז מזמן, וג'ק גריליש נראה כמו שחקן שטרם התאושש מהחגיגות העוצמתיות של התארים ביוני. פיל פודן הכניס רעננות מסוימת כאשר שולב כמחליף, אבל גם הוא לא היה חד במיוחד.
גם ארסנל לא היתה חדה, ותוצאת תיקו היתה הוגנת באופן עקרוני. בפנדלים, למוטיבציה ואמונה יש השפעה מהותית, והתותחנים יכולים לשאוב עידוד אפילו מכך שאת הבעיטה האחרונה שלח לרשת קשר העונה לשם ויירה. ב-2005, היה זה פטריק ויירה שדייק בפנדל האחרון בדו קרב בגמר הגביע מול מנצ'סטר יונייטד, והניף את הפרס כקפטן. אתמול היה זה רק פאביו ויירה הפורטוגלי, שמיעט מאוד לשחק מאז הצטרף בקיץ שעבר, אבל לסמליות יש משמעות כאשר מדובר במומנטום. הניצחון הזה, על כל היבטיו, צפוי לתרום רבות לארסנל לקראת פתיחת הליגה, בעוד מנצ'סטר סיטי עוד רחוקה מאוד ממוכנות. מצד שני, לצערן של כל החולמות על הצ'אנס להדיח אותה מהפסגה, היא מצטיינת בלחזור למה שמוגדר כמקומה הטבעי גם אחרי פתיחות עונה לא מרשימות.