בגיל 20, ואחרי קיץ מטורף עם הישגים מדהימים עם נבחרת הנוער והנבחרת הצעירה במונדיאליטו וביורו, סתיו למקין מתחיל קריירה אירופית בשחטאר דונייצק. השחקן התלבט לאורך הקיץ בין מספר הצעות, אך בסופו של דבר הפור נפל על הקבוצה האוקראינית של פטריק ואן לוון, שתשלם כ-850 אלף יורו להפועל תל אביב. בריאיון הוא מספר על תחילת הדרך, המסע שעבר עד כה וגם מביט לעבר העתיד.
באיזה גיל הבנת שאתה מכוון להיות כדורגלן מקצוען?
"זה היה סביב גיל 12, כששיחקתי במכבי תל אביב צפון. הוחלפתי באחד המשחקים ולא כל כך היה אכפת לי. אבא שלי לקח אותי לשיחה ואמר לי שהוא יאהב אותי בכל מקרה ויתמוך בי מה שלא אעשה, אך מי שרוצה להצליח בכדורגל לא יכול להתייחס ככה לחילוף ולמקצוע. זה שינה לי משהו בראש, הבנתי שכל הגישה וההבנה שלי לגבי כדורגל צריכה להיות אחרת והתחלתי להתייחס אחרת לכדורגל".
איך היה המעבר בגיל 15 ממכבי להפועל?
"זה מוזר כי זה שני מקומות יריבים ושונים, אבל בהפועל תל אביב תחת עומר בוקסנבוים קיבלו אותי מדהים. דאגו לי, היה שם את כל הציוד הדרוש ואת הצוות שיקדם אותי. כילד במכבי צפון לא פגשנו הרבה פעמים את הפועל תל אביב לדרבים, רק כשעברתי להפועל תל אביב בדרום התחלתי לפגוש אותם הרבה, אבל קיבלו אותי יפה והשתלבתי מהר".
המשחק הראשון בבוגרים יכול להיות קריטי, אתה זוכר אותו? אחריו קובי רפואה אמר שייתן לך את המושכות עד לסיום העונה.
"אני זוכר את השבוע הזה, קובי רפואה קרא לי לשיחה כמה ימים לפני המשחק, אמר לי שראה אותי בנוער ובאימונים ומעכשיו הוא נותן לי את הקרדיט ואני אשחק עד סיום העונה. הוא אמר לי שלא אפחד לטעות, שהאחריות עליו ושהוא סומך עליי. זה נתן לי הרבה מאוד ביטחון, משחק ראשון יכול להשפיע מאוד ואני חושב שהביטחון שנתנו לו דחף אותי להציג את היכולת שהצגתי. צריך לזכור שרק כמה ימים לפני חתמתי על חוזה, בגלל זה עד אז הייתי רק בנוער".
ודווקא העונה הנוכחית, זאת שאחריה אתה יוצא לחו"ל, הייתה מלאת עליות וירידות.
"הייתה עונה שהרגישה כמו שלוש עונות- חילופי מאמנים, הרכבים, מאבקים בתחתית, לא היה פשוט בכלל. בוגרים זה לא דומה לנוער. בנוער כשאתה מפסיד משחק, גם אם זה דרבי, ממשיכים הלאה. בבוגרים כל משחק זה עשרת אלפים צופים, ציפיות, לחץ, תקשורת, זה לא דומה בכלל והרבה צעירים צריכים להסתגל לזה. זה לוקח זמן".
"בגלל זה גם בעונה הזאת היו לי עליות וירידות, אולי גם כי אחרי הטורניר הטוב עם נבחרת הנוער ביורו לפני שנה חזרתי עם עודף ביטחון, כמו שחקנים אחרים שהיו שם. זה בדברים הקטנים - מיקום, יציאה נכונה, סגירה בבוגרים, חצי שניה של חוסר ריכוז ואתה אשם בשער, בנוער זה לא ככה, בנוער אתה מרגיש שאתה יותר מהיר וחזק וגם אם תעשה איזושהי טעות תספיק לחפות ולהשיג את השחקן".
אתה טיפוס אופטימי שתמיד מדבר על הרגעים הקשים כניסיון. גם ב-0:2 בעשרה שחקנים נגד קרית שמונה הרגשת ככה?
"וואו, זה משחק שלוקחים לחיים. הכל היה נגדנו בהתחלת המשחק, אבל איפשהו עוד במחצית הראשונה שמנו לב שלמרות שהם מובילים ועם שחקן יותר הם הולכים אחורה ובלחץ יותר מאיתנו. מבחינתם זה משחק שאם הם לא מנצחים אותו הם ירדו ואנחנו הבנו את זה. במחצית דן איינבינדר, שלא שיחק, ירד ודיבר איתנו על זה, כולנו הרגשנו את זה והאמנו".
"כשעלינו למחצית השניה כל האצטדיון היה בעידוד מטורף, אבוקות, הרגשנו שאפשר לעשות את זה. ב-2:1 ראינו את הלחץ של ק"ש גדול יותר, המשחק התחיל להיות שלנו. אני חושב שה-2:2 זה היה גול של קהל - היו לי משחקים גדולים בארץ, גם בחו"ל, אבל אפקט ועוצמה כזאת של קהל כמו שחוויתי מול ק"ש לא חוויתי מעולם. הרגשת שהקהל על המגרש, שאי אפשר יהיה לקחת להם את זה. לפני המשחק היינו בהרגשה שאם מפסידים אנחנו רגל וחצי יורדים, אז אחרי פתיחה כזאת אפשר לקרוס, אבל במשחק הזה אנחנו והקהל ביחד הצלנו את העונה הזאת".
קצת מזכיר את המשחק עם הנוער נגד יפן, זה שהעלה אתכם שלב.
"אלה משחקים דומים. גם שם לא היינו במשחק במחצית הראשונה, היינו בפיגור, לאחר מכן הרחקה ועשרה שחקנים. אני זוכר שבמחצית דיברנו ואמרנו שאין איך לתקן יותר חוץ מניצחון, שחייבים ללכת עם כל מה שיש לנו ולנסות לעשות שינוי, שאם נלחץ היפנים יילכו אחורה. זה היה מטורף, גם השוויון לא הספיק כי ידענו שחייבים שער ניצחון ועד הדקה האחרונה כולם נתנו כוחות מדהימים, את כל מה שיש להם ויותר. יש המון דימיון בין המשחקים האלה, כי אני זוכר שבמחצית של המשחק הזה אני דיברתי, לקחתי מדן איינבינדר משהו מהמנהיגות וההובלה בתקופה בהפועל, למדתי ממנו הרבה".
הייתה התלבטות אם להישאר בארץ?
"האמת עוד לפני הקיץ שידענו שיש שני טורנירים כאלה, קיבלנו החלטה שנעשה את המקסימום כדי לצאת לאירופה. לא יכולתי לדעת שהדברים יהיו כל כך מוצלחים ויהיו כאלה הצעות, אבל זה היה הכיוון עוד לפני, לא להישאר בארץ".
מה ההבדל בין המשחקים בנבחרת הנוער לנבחרת הצעירה?
"פערים גדולים. למעשה בנבחרת הנוער אתה משחק מול לא מעט שחקני נוער, בנבחרת הצעירה זה בוגרים לכל דבר, שחקנים של ליגות בכירות בהרכב, עם כוח ומהירות שאי אפשר לעשות נגדם טעות. כמעט כולם שחקני בוגרים וזאת התמודדות אחרת, לפעמים מדובר בהפרשים של 3-4 שנים, זה גם גורם לך להרגיש טוב שאתה מצליח להתמודד עם שחקנים מהרמות האלה, להבין שאתה שווה את הרמה והיכולת ויכול להיות שם".
לשחטאר יש את היתרונות שלה, אבל כולם חשבו שלא תלך בגלל אוקראינה.
"מבחינה מקצועית שחטאר מעוררת התלהבות כי זה מועדון גדול שמשחק בליגת האלופות אבל ישר שאלתי 'ומה עם המלחמה?'. לאט לאט הסבירו לנו שהכל יהיה בסדר, אחרי זה גיליתי שחלק מהמשפחה של אמא שלי שמאוקראינה עדיין שם, הבנתי שזה שונה מאיך שזה נראה ויהיה בסדר".
ואן לוון דיבר איתך?
"לפני שלושה שבועות נפגשנו במחנה האימונים של שחטאר. הוא לא יכול להגיד לי שהוא מייעד לי תפקיד מרכזי או מקום בהרכב, אך הוא וכל הצוות של המועדון גרמו לי להרגיש שחקן רצוי וכזה שהם מאוד שמחים שהגיע, וזה מה שהכי חשוב. מעכשיו זאת תחרות לא פשוטה וחובת ההוכחה עליי, אני צריך להילחם על המקום שלי".
בלמים ישראלים לא מקבלים מספיק קרדיט כאן. בנבחרת איזרחו את מיגל ויטור, רוצים לאזרח את אנריק סבוריט, אפילו על רז שלמה הפועל תל אביב ויתרה. מרגישים את זה?
"אני מבין את זה, אבל פחות מתעסק בזה או מרגיש את זה. בסוף אין יותר מדי סבלנות ומי שעושה טעות או טעויות נמצא בבעיה. מה שכן, אני יכול להגיד שבטורנירים עם הנבחרות הצעירות הרגשתי את הווייב החיובי של הקהל הישראלי, שרוצה לראות אותנו מצליחים, מייצגים את הנבחרת ומגיעים בעתיד לבוגרת. גם היהודים שהגיעו מחו"ל, כולם מתרגשים, מזדהים איתנו ורוצים שנייצג אותם, וההרגשה הזאת מובילה את כולנו לרצות וללבוש כמה שיותר את החולצה של הנבחרת".
קונה מדליית כסף או ארד באולימפיאדה?
"ארד לא, כסף בטוח לא, מה אתה רוצה, שאפסיד עוד גמר? אני שואף לזהב, רוצה ומאמין שאנחנו מסוגלים לעשות את זה"