בכדורגל לא תמיד הקבוצה הטובה יותר מנצחת. אבל אמש (שבת), הקבוצה הטובה יותר, מכבי חיפה, ניצחה 1:3 את בית"ר ירושלים, וזכתה בתואר אלוף האלופים. היא עשתה את שלה משום שלא פסקה מלהפעיל לחץ על הגנת בית"ר, שהתגבר במחצית השנייה של המשחק.
אבל הניצחון הזה לא הושג בקלות. הקבוצה הירושלמית יודעת כיצד להתגונן עם כל עשרת שחקני השדה, וגם הפעם היא לא חרגה ממנהגה. היא אף הובילה בתוצאה 0:1 משער שהובקע בדקה ה- 45, שער שבוודאי נסך ביטחון בשורותיה. חיפה ירדה כנראה מודאגת להפסקה, שכן הבית"רים הם חדורי נחישות, על אחת כמה וכמה בראותם מקרוב את הגביע המבטיח תואר ראשון העונה.
אלא שכבר מהדקה ה- 46 ניתן היה לזהות שהאלופה העלתה את ההילוך הנחוץ לשינוי התוצאה. שניים משחקניה הם ברכה של ממש, והכוונה לשרי ורפאלוב. יכולתם האישית הוירטואוזית והבנתם את המשחק, הובילו את מכבי חיפה למהפך. קודם כל שרי השווה ל- 1:1 בבעיטה אדירה. הכדור שנורה מרגלו, בבעיטה חופשית, טס במהירות הדומה לזו של כדור טניס מחבטת הגשה של רפאל נדאל. מעבר לכך אין עוררין על תרומתו הגדולה בכמעט כל מהלך התקפי של מכבי. פשוט תענוג לראותו בפעולה. אשר לרפאלוב, מדובר בשחקן מעולה ומנוסה, הרואה שניים-שלושה מהלכים קדימה. הוא זה שהחל, בזכות יכולת מרשימה, את בניית השער השלישי, שהבטיח לחבריו את הניצחון.
לא רק הם בלטו במגרש. למעשה הקבוצה כולה תפקדה כצוות, שבו לכל שחקן, כולל המחליפים, היה חלק בהישג. עדיין זו כמובן רק תחילת העונה, אך כשראיתי השבוע את מכבי תל אביב בניצחונה 1:6 על הפועל באר שבע, ואמש את זכייתה של מכבי חיפה באלוף האלופים, ברור שבשלב זה מדובר בשתי הקבוצות הטובות ביותר בישראל.
לבית"ר ירושלים סיכוי טוב מאוד להיות בסיום העונה הקרובה בפלייאוף העליון, שכן ביכולתה לנצח כל קבוצה בליגת העל. ככל שתיכנס יותר לכושר משחק, תהיה לה שאיפה מוצדקת להרחיק לכת. עם חלוציה המהירים תוכל בית"ר לצאת להתקפות מעבר קטלניות. היא ממש בנויה לכך. בעוד יום יומיים היא תשאיר מאחוריה את אכזבת ההפסד למכבי חיפה, ועליה להביט קדימה בתקווה.
ולסיכום, עוד כמה משפטים. בטקס הענקת מדליות הזהב למכבי חיפה, לא נותרו מדליות לכל שחקניה ולמאמנה. זו הייתה הפעם הראשונה שבה חזיתי באירוע כה מביך ומעליב.