אסור לנתח עונה על סמך משחק ב-20 ביולי. קבוצות עדיין בונות כושר גופני, חלוקת העומסים היא קריטית ומזג האוויר הוא זוועה. קבוצה שלוחצת בעשר דקות ראשונות יכולה לשפוך לאגר בדקה ה-30, אין חדות, אין תיאום, אין דבק, אין חיבור. קבוצות פתחו עונה בסערה ובקושי שרדו בליגה ולהיפך.
ובכל זאת, הפער אתמול בין מכבי תל אביב להפועל באר שבע אמש ב-1:6 היה עצום. לא רק הבדל של 5-6 שערים, הבדל של שמיים וארץ. היה שם הכל: הכנה, כושר גופני, כושר משחק, חדות, דבק, רעב. כל מה שהיה לאחת, לא היה לאחרת. כל מה שכתבו על חוסר הניסיון של קין, ועל ההזדמנות של ברדה לנצל העונה את ההיעדרות של בכר - נראה כמו קשקוש חסר אחריות, קין והבל. לכן צריך גם פה להיזהר, שלא נתנצל בהמשך. ועדיין, זה היה וואו. כאילו קבוצה ב-20 ביולי פגשה במנהרת הזמן קבוצה שהגיעה מה-20 במארס, במשחק עונה על אליפות ולא במשחק רבע גמר גביע הטוטו.
מכבי תל אביב לחצה אפקטיבית יותר זמן ממה שקבוצה צריכה ללחוץ בזמן הזה של העונה, היא התנפלה, היא בודדה, היא אילצה את באר שבע להרחיק ללא כתובת, היא חטפה, היא זזה והיא בעיקר לא בזבזה אנרגיה על הנעת סרק. מה שעשו דיא סבע ודולב חזיזה ביום שלישי במחצית השנייה מול חאמרון, מכבי תל אביב עשתה כל המשחק. החיתוכים ותנועות העומק, חילופי המקומות, ההבנה לאן הולך הכדור, וכמובן הסיומות: מרחוק, מקרוב, בעקב. אפס חלודה. גם אם באר שבע הייתה ממש גרועה - והיא הייתה - עדיין זה היה בשליטה מוחלטת של מכבי תל אביב: על הסגנון, על השטחים, על התוצאה. הרכש נראה מדויק, בעיקר איבן מאסון; שחקנים שכבר חשבנו שהם סוסים מתים - יונתן כהן, ואן אובריים, אופיר דוידזדה, אילון אלמוג - קמו לתחייה; סוף סוף יש מאמן שמת על דן ביטון וכמובן ערן זהבי. עליו בהמשך.
צריך לראות את מכבי תל אביב בעוד משחקים, מול קבוצות שיתגוננו - כמו המולדובים ביום חמישי - ומול קבוצות שיתכוננו לסגנון הזה, אבל אם זה מה שהצליח לעשות רובי קין בשלושה שבועות וחצי, אז כנראה שהוא מתאים כמו כפפה לשחקנים, לקהל ולרוח המועדון.
באותה נשימה אין מה לנתח את המשחק של הפועל באר שבע כי היא לא שיחקה. היא בעיקר עמדה. ההגנה המבטיחה - "הטובה בארץ" לפי פרשני הסגלים - הייתה פרוצה לחלוטין, אפילו שוער הרכש נפרץ ונבזז, ונזכר במשחקיו בנבחרת מול פורטוגל, דנמרק או ספרד. אליניב ברדה התנצל בפני האוהדים, וזה יפה, מעטים המאמנים שמתנצלים על משהו. ובכל זאת, לא ברור למה לפתוח עם שלושה בלמים ושני קשרים אחוריים כשהיריבה משחקת עם חלוץ אחד ושחקני קו שני שנכנסים לעומק. ההתקפה לא הייתה קיימת, הקבוצה הייתה רכה ואם לא הטעות של אנריק סבוריט, היא הייתה רושמת משחק ביתי שלם - This is Terner - ללא מצב כיבוש, וגם ללא מהלך כדורגל.
מה שמדאיג במיוחד, שלמעט המשחק מול פנאתינייקוס, ככה נראו רוב משחקי ההכנה של באר שבע. קבוצה שהשלימה את רוב הרכש שלה בערך כשמכבי תל אביב מינתה מאמן, אמורה הייתה להשתפר בשלב כלשהו, אבל היא די יציבה בחיוורון שלה. ברדה יעשה את ההתאמות, אני בטוח, אבל דבר אחד הוא יכול ללמוד מהמאמן שניצח אותו: אפשר להציב מערך שבא לנצח, אפשר לשחק כדורגל מנצח, אפשר לנסות ולנצח. זה מהות המשחק. ביום חמישי תחכה לבאר שבע פוניבייז' הליטאית, ולא מדובר בישיבה המפורסמת מבני ברק, אלא בקבוצת כדורגל שתשאף לנצח. ראו, הוזהרתם. זה עוד עלול להתפתח לאירוע מתגלגל.
החיוך שהוציא ערן זהבי מרובי קין עם חילופו של הכוכב, מספר את הכל. ביום שלישי יחגוג ערן זהבי יום הולדת 36. אם ככה נראה שחקן בן 36, אז גם אני הייתי מחייך אחרי שלושער במשחק פתיחה, הראשון שלו מול יריבה ישראלית מאז ה-0:6 על מכבי חיפה במחזור האחרון של עונת 15/16, אז הוא היה רק בן 28. שחקן של 158 שערים מאז יום ההולדת ה-30 שלו, 26 שערים בממוצע בשנה, וזה כולל עונת קורונה בה לא שיחקו בסין.
אבל מה השתנה, ערן זהבי תמיד כובש, לא? נדמה שמאז דרגן סטויקוביץ' בגוונגז'ו נמצא המאמן שמאפשר לו ליהנות מהמשחק, בוודאי אם המשחק מושתת על כדורים לתוך הרחבה ולא סביבה. לא ואן ברונקהוסט שהחליף את סטויקוביץ', לא רוג'ר שמידט, לא ולאדן איביץ' ולא אייטור קראנקה. זהבי כבש בכוח במשחקים שלהם, ושפת הגוף שלו הייתה כבויה ומתוסכלת. אם הוא שרד את כל אלה ועדיין הימ"ח שלו מלא, אז החיוך של רובי קין מובן עוד יותר. קשה לזכור מתי זהבי התחיל מהלך, רץ לעומק, קיבל כדור עם הפנים לשער ודי זמן לכוון ולבעוט, מתי הוא עשה ראבונות ועקבים, ומתי הוא יצא ממשחק עם 100 אחוזי הצלחה.
אבל לא בזה בלבד נמדד ערן זהבי, כי לכבוש גולים הוא יודע הכי טוב בהיסטוריה של הכדורגל הישראלי, אבל לעשות שחקנים סביבו יותר טובים, במגרש ומחוצה לו, זו כבר מעלה. תסתכלו על יונתן כהן, מתי ראינו אותו ככה? כובש, מבשל, משחק כדורגל. יונתן לא שיחק עם ערן זהבי עד לעונה שעברה וגם אז בקושי שיחק איתו. בקיץ הם בילו יחד, ממש בילו. כנראה שהייתה לכך השפעה. הם נראים צמד חמד, כמו שזהבי היה עם טל בן חיים, כמו עם דור מיכה, כמו עם אלי דסה. יונתן כהן עשוי להתברר כשחקן הרכש הטוב ביותר של מכבי ת"א העונה. כן, למרות שהוא חזר כבר בעונה שעברה.
במכבי תל אביב רוצים לאזרח את אנריק סבוריט. זכותם, זו מלחמה, שכל קבוצה שרוצה אצלה כמה שיותר זרים, נכנסת אליה. העניין הוא שהטריגר לאזרוח אינסטנט הוא משחקה של נבחרת ישראל ברומניה בעוד חודש וחצי, כאילו על האזרוח של סבוריט יקום וייפול המשחק הזה, או ההעפלה של נבחרת ישראל ליורו, לראשונה בתולדותיה.
לא הייתי צריך את השער שספגה אתמול מכבי תל אביב, כתוצאה מרשלנות של סבוריט במרכז ההגנה שהשאירה את רמזי ספורי לבד מול דניאל פרץ - וספורי הוא לא חלוץ קל רגליים - אלא דווקא העניין העקרוני. לא מובן איך מהקיץ הזה, שבו הנבחרת עד גיל מסיימת במקום השלישי בעולם והנבחרת הצעירה מגיעה לחצי הגמר של אליפות אירופה, רוצים שבמשחק מול רומניה יעלו בלם מפורטוגל ובלם מספרד. מה המסר שרוצים בנבחרת ובמכבי תל אביב להעביר לסתיו למקין, אור ישראלוב וגילי כהן? אתם לא עתודה, לא סומכים עליכם? לא רק שלא סומכים, לא סומכים גם על בלמים ישראלים מבוגרים יותר ומנסים לאזרח עוד בלם מבוגר וקצת כבד.
באנגליה ידוע ששחקן זר צריך לקבל רשיון עבודה כדי לשחק בליגה המקומית. הקבוצה הקולטת צריכה להוכיח (הופעות בנבחרת, רצף של משחקים בנבחרת) שהוא שחקן בכיר כדי לתפוס מקום עבודה של שחקן אנגלי. האם אנחנו משוכנעים שאנריק סבוריט יכול לתפוס מקום של שחקן ישראלי בהרכב הנבחרת?