חבל הצלה דמיוני? עתידו של ז'ואאו פליקס הולך ונעשה מעורפל יותר

מחוץ לאיצטדיון מטרופוליטנו של אתלטיקו מדריד הוקמה טיילת האגדות, בה מונחות לוחיות עם שמם של כל השחקנים לאורך ההיסטוריה אשר ייצגו את המועדון 100 פעמים לפחות. האוהדים אוהבים את המקום הזה, אך אתמול השתמשו בו לראשונה על מנת להביע את זעמם כלפי אחד הגיבורים המונצחים. הלוחית של ז'ואאו פליקס הושחתה בעקבות דבריו על שאיפתו לעבור לברצלונה.

ההצהרה הזו, שניתנה באופן חצוף ומכוון לעיתונאי פבריציו רומאנו במטרה להגיע לחשיפה רחבה ומיידית ככל הניתן באמצעות 17 מיליון העוקבים שלו בטוויטר, היתה בוטה. "ברצלונה תמיד היתה בעדיפות ראשונה אצלי, ואני אשמח לחתום בה. זה היה החלום מאז שהייתי ילד, והוא יתגשם אם זה יקרה". להנהלת אתלטיקו לא היה מידע מוקדם על המהלך שרקם סוכן העל ז'ורז'ה מנדש, וכעת מתרבים הדיווחים כי בארסה עשויה אולי להתפתות ולארגן את ההשאלה.

יש להניח כי זו היתה התוכנית של הפורטוגלי מלכתחילה, אבל הסיכויים למימושה עדיין קטנים יחסית. בארסה עדיין מתמודדת עם מגבלות פיננסיות קשות ביותר, במיוחד בכל הקשור לשכר השחקנים. שכרו של ז'ואאו פליקס נאמד ב-15 מיליון יורו לשנה, ולאתלטיקו לא תהיה כל מוטיבציה לשלם אפילו סנט אחד ממנו אם השחקן ינדוד לעונה אחת לקאמפ נואו. זה היה הסיכום עם צ'לסי שקיבלה בינואר לחודשים ספורים תמורת סכום השאלה מופרך של 11 מיליון יורו, אבל לבעלים טוד בולי היו אפשרות ורצון לזרוק כסף לפח. ברצלונה לא יכולה להרשות זאת לעצמה, בעוד דמי ההשאלה לעונה שלמה צפויים להיות גבוהים אף יותר.

כל זאת עוד לפני שהתחלנו לדבר על סוגיית ההתאמה של הפורטוגלי למערך של צ'אבי, והיא רחוקה מלהיות מושלמת. למעשה, במערך 3-3-4 קלאסי, כלל אין לו מקום, כי ז'ואאו פליקס מעדיף לשמש כחלוץ שני עם חופש תנועה בלתי מוגבל. הוא לא מסוגל לתפקד כחלוץ מרכזי, והרבה פחות יעיל גם באגף - למרות שנוסה במהלך הקריירה בשתי עמדות אלה. אפשר עקרונית להציב אותו כתשע מדומה, וזה עשוי לעבוד היטב גם בבארסה בתנאים מסוימים, אבל הוא מרגיש נוח הרבה יותר כאשר יש חלוץ מטרה פיזי לפניו, רצוי במערך 2-4-4.

איך אנחנו יודעים זאת? פשוט כי זה היה המתכון בעונה היחידה בה מיצה חלק נכבד מהפוטנציאל שלו ועלה לכותרות. היה זה בבנפיקה, ב-2018/19, והנער בן ה-19 הצית את הדמיון בעודו מלהטט בחופשיות מאחורי האריס ספרוביץ' השווייצרי - חלוץ מוגבל למדי, אבל חיוני מאוד עבור ז'ואאו פליקס שקיבל בזכותו המון שטחים פנויים. הוא זהר עד כדי כך שהפך לשם החם ביותר בשוק ההעברות, ואתלטיקו היתה זו ששילמה תמורתו 126 מיליון יורו, תוך שהיא מקפיצה אותו לרמה של אחד השחקנים היקרים בהיסטוריה. המהלך הרגיש הזוי ומופרך כבר אז, והתחושה הזו רק הלכה והתעצמה עם כל שבוע שחלף ב-4 השנים האחרונות.

כי הרי איך אפשר לקחת אמן לא ממושמע ולא מסודר ולשים אותו בקבוצה בה המאמן מקדש משמעת וסדר? הציוות של ז'ואאו פליקס עם דייגו סימאונה היה אבסורדי מלכתחילה, וזה כלל לא מפתיע כי היחסים ביניהם רק הלכו והתדרדרו עם הזמן. בדצמבר האחרון, כאשר סופסל הפורטוגלי בעיצומו של משבר מקצועי חמור במועדון כולו, הודה המנכ"ל מיגל אנחל חיל בפה מלא: "ז'ואאו פליקס הוא ההימור הגדול ביותר בתולדות המועדון. באופן אישי, אני חושב שהוא שחקן ברמה העולמית הגבוהה, אבל מסיבות שלא כדאי להיכנס אליהן הוא לא מסתדר עם הבוס. הוא לא משחק מספיק, המוטיבציה שלו נמוכה כרגע, ולכן הגיוני לחשוב על אופציות שיהיו טובות לשחקן ולמועדון".

האופציה שנבחרה אז היתה ההשאלה לצ'לסי, והיא באמת היתה מצוינת מבחינת השחקן והמועדון הספרדי. אתלטיקו קיבלה סכום גבוה מאוד תמורת ההשאלה ולא נדרשה לשלם שכר עתק, בעוד הפורטוגלי קיבל צ'אנס לבחון את עצמו בליגה האנגלית ללא סיכון אישי כלשהו, וגם לא לראות את סימאונה במשך מספר חודשים. תקוותו היתה ברורה - הוא רצה שהשמועות על עזיבתו האפשרית של צ'ולו יהפכו למציאות, ואז הוא יחזור למדריד דרך הדלת הראשית כדי לבנות מאפס מערכת יחסים עם מאמן חדש. לא ממש משנה מי זה יהיה, כי גרוע יותר זה לא יכול להיות.

ואולם, ז'ואאו פליקס היה למוד נסיון, ולא בנה על כך יתר על המידה. מיד אחרי הגעתו לסטמפורד ברידג', הוא הצהיר: "בכל שנה מדברים על כך שסימאונה יעזוב, אבל הוא אף פעם לא עוזב". התחזית הזו היתה מדויקת, כי מיד אחרי שפינה הכוכב את הארון בחדר ההלבשה יצאה אתלטיקו לדרך חדשה.

משחקו האחרון של הפורטוגלי במדים האדומים-לבנים הסתיים בהפסד ביתי 1:0 לברצלונה בתחילת ינואר, והקבוצה דורגה אז במקום החמישי, עם 23 שערי זכות בלבד ב-16 מחזורים. תוסיפו את ההדחה מליגת האלופות בשלב הבתים למרות הגרלה נוחה על הנייר, והדיון התקשורתי על סכנה ממשית לא להעפיל שוב למפעל היה הגיוני. המהפך היה עוצמתי, וב-22 המחזורים שלאחר מכן כבשה אתלטיקו 47 שערים. בטבלה הסופית היא דורגה שלישית, בפיגור נקודה בלבד מריאל מדריד, ובמרחק 13 נקודות שלמות מוויאריאל במקום החמישי. החזרה לצ'מפיונס-ליג הובטחה בקלילות, השחקנים נהנו על הדשא כמעט בכל שבוע, ועל התזמורת ניצח אנטואן גריזמן.

יש שיגידו כי החודשים האלה היו הטובים ביותר בקריירה של הצרפתי. הוא סיים את העונה כמלך הבישולים בספרד בפער עצום עם 16 אסיסטים, כבש 15 שערים בעצמו, והיה הרוח החיה מאחורי רוב המהלכים של אתלטיקו - בדיוק בתפקיד החופשי אותו כה אוהב ז'ואאו פליקס. והרי יש כאן אירוניה לא מבוטלת, כי הפורטוגלי הגיע למועדון ב-2019 על תקן מחליפו הישיר של גריזמן שהתפתה להגשים חלום בברצלונה, והוגדר על ידי האוהדים כבוגד. החלום בקאמפ נואו הפך במהרה לסיוט, והוא חזר "הביתה" כדי לשקם את הקריירה - וגם את היחסים עם הקהל. זה לקח זמן, אבל התנהלותות היתה מופתית בכל המישורים, ובשלהי העונה שעברה הוא שוב היה המלך הבלתי מעורער מבחינת היציעים.

כל עוד גריזמן נמצא בכושר שיא, אין לז'ואאו פליקס מה לחפש באתלטיקו. לפני 4 שנים, הוא קיבל את החולצה מספר 7 שפינה הצרפתי. הקיץ, לקח אותה גריזמן בחזרה, וכאשר שב מהשאלה בלונדון גילה הפורטוגלי שפשוט אין לו מספר. זה עדיין נכון, גם כאשר הוא מתאמן עם הקבוצה ומתכונן לכאורה לעונה הקרובה. כולם יודעים שהוא לא בתוכניות, וסימאונה אפילו הותיר אותו לעתים מחוץ למשחקי האימון הפנימיים. זה קרה, בין היתר, ביום שני האחרון - והזעם של ז'ואאו פליקס התפרץ בשיחה עם המנהל הספורטיבי אנדראה ברטה. המצב מתסכל מאוד מבחינתו, במיוחד כי הוא יודע שהפתרון עלול להיות מורכב ביותר.

באופן עקרוני, היה עדיף לשני הצדדים לרדת מהעץ בכל הקשור לכסף. אתלטיקו צריכה להפחית באופן משמעותי את דרישותיה ולמכור את הפורטוגלי בהפסד גדול בהשוואה לסכום המופרך ששולם תמורתו לבנפיקה. הכוכב עצמו צריך להסכים לקיצוץ מהותי בשכרו בקבוצתו הבאה, על מנת להוות אופציה אטרקטיבית. אלא שזה לא המצב - ושני הצדדים לא רוצים לצאת פראיירים. הדחף הזה בלט במיוחד כאשר הוסכם, בצעד בלתי נתפס, להאריך את החוזה של ז'ואאו פליקס באתלטיקו במסגרת ההשאלה לצ'לסי. החוזה המקורי היה אמור לפוג ב-2026, וזה היה גרוע מספיק, אך הנוסח המתוקן נחתם עד 2027. כלומר, אתלטיקו הבטיחה לעצמה שליטה בגורלו ל-4 שנים נוספות, למרות שזה פוגע בה, והשחקן הבטיח לעצמו שכר גבוה ל-4 שנים נוספות למרות שזה פוגע בו. כל הכבוד!

את הפלונטר הזה החליט ז'ואאו פליקס לפתור באמצעות פיצוץ לא מבוקר. עד שלשום, גישתם של רוב אוהדי אתלטיקו כלפיו היתה חיובית למרות הבעיות, והוא נתפס כשחקן מוכשר שנקלע למצוקה בגלל סכסוך עם מאמנו. כעת המצב השתנה, הלוחית בטיילת האגדות הושחתה, ולא תהיה לו דרך חזרה גם מבחינת הקהל. סימאונה לא ספר אותו בכל מקרה, והפורטוגלי מאמין שהלחץ שיופעל על ההנהלה יכריח אותה למצוא פתרון יצירתי - כלומר, השאלה לברצלונה. הציפיה היא כי ז'ואן לאפורטה יגיד לראשי אתלטיקו: "היינו גמישים עם חזרתו של גריזמן במחיר נמוך, עכשיו תהיו נא גמישים איתנו, ותנו לנו את ז'ואאו פליקס בתנאים נוחים. הרי אתם לא זקוקים לו בעצמכם".

הרעיון הזה נשמע מצוין בדמיון, אבל הרבה יותר פרובלמטי במציאות. היחסים בין אתלטיקו לבארסה מתוחים מאוד, והם דווקא הורעו בגלל פרשות גריזמן - אתלטיקו הרגישה ששודדים אותה ב-2019, ובארסה הרגישה שמנצלים את מצוקתה ב-2021 וב-2022. אין לאתלטיקו עניין לחזק את היריבה הישירה בצמרת בעודה שואפת להסיר ממנה את כתר האליפות, והיא היתה מעדיפה להעזיב את ז'ואאו פליקס אל מחוץ לגבולות ספרד - אבל אפילו העניין של פריז סן ז'רמן התברר כמקרי וחולף, בעוד צ'לסי אפילו לא שקלה אפשרות להחתימו באופן קבוע. חוץ מזה, אין לבארסה כסף לשכר של שחקן שהתאמתו מוטלת בספק, וגם כאן ההתנסות עם גריזמן גורמת לפקפק בכדאיות החמתת שחקנים מאתלטיקו. אם זה לא מספיק מרתיע, אפשר להיזכר בארדה טוראן שעשה את הדרך הזו ב-2015, תוך שהוא מועדף על פני אילקאי גונדואן שהגיע זה עתה באיחור אופנתי של 8 שנים.

מצד שני, ראינו כבר מהלכים מוזרים הרבה יותר, אז אי אפשר לפסול שום דבר על הסף. ז'ואאו פליקס עדיין רק בן 23, והפוטנציאל עדיין קיים אם ימצא את הקבוצה את הקבוצה הנכונה עם הציפיות הנכונות. ההחלטות שקיבל עד כה היו גרועות, וגם הדרך בה התנהל השבוע לא נראית חכמה במיוחד בלשון המעטה, אבל הוא מקווה שאפשר להחזיר את הקריירה למסלול, והוא משתוקק שצ'אבי יעזור לו בכך. את הביצים שלו הוא שם בסל אחד, והסאגה הספציפית הזו רק החלה.