לא פשוט להיות גיא לוזון, לטוב ולרע. לאורך השנים תמיד מדברים על הקשר המשפחתי שמסדר לו עבודות, לאחר שהוא מתמנה הוא תמיד נמצא בעמדת מגננה ובכל הזדמנות יוצא להתקפה עם עקיצות ומלחמה על השם המקצועי שלו. זה לא מסלול הקריירה האידיאלי, אבל זה בהחלט משהו שהוא נולד לתוכו וצריך למצוא את הפתרונות המתאימים כדי לחיות איתו בשלום, בעיקר מול הקהל והתקשורת.
גיא לוזון בן אדם פשוט. בכל מקום שאימן, הוא שמר על יחסים תקינים כמעט עם כולם. הוא מכבד, מייצר אווירה טובה, השחקנים אוהבים אותו. האנרגיות שהוא מביא שונות באופן קיצוני מהתדמית שנוצרה לו בתקשורת, בעיקר בשל הייחוס המשפחתי אך גם בשל חוסר המודעות התקשורתית שגורמת לו לייצר כותרות שלא מוסיפות לו נקודות זכות (במאמר מוסגר, התמודדות עם תקשורת היא חלק בלתי נפרד מלהיות מאמן כיום).
מה מעורר הכי הרבה אנטי סביב לוזון בנבחרת הצעירה? השיוך למשפחת לוזון, כמובן. התחושה הייתה שהוא לא היה אמור לקבל את הג'וב והיה מי שדחף אותו מלמעלה אל ראש הרשימה על חשבון מאמנים "ראויים" וטובים יותר. אבל בואו נהיה כנים רגע: גם אם היה מי שדחף ועזר לו להתמנות, זה לא דבר חדש בנוף, חלק גדול מהמינויים בהתאחדות לכדורגל ובחיים בכלל נעשים על בסיס מקורבים, חברים ואנשים שדוחפים אותך. בלעדיהם קשה מאוד להתקדם בחיים. ערכי ומוסרי? כל אחד מהמבקרים של המהלכים הללו היה משתמש בכל מקורב או קרוב משפחה על מנת להשיג ג'וב נחשק, ללא שום רגשות אשמה ערכיים או מוסריים.
ההבדל בין המינוי של לוזון לבין מינויים אחרים קשור בנסיבות חיצוניות - הרעש סביב קבלת התפקיד, הייחוס המשפחתי, האנטי שנוצר סביב אנשיו. אנשים אחרים עושים דברים דומים בשקט, מאחורי הקלעים. אצלו זה הרבה יותר מוחצן ובולט לרעה, גם כי ללוזונים לא אכפת מה אחרים חושבים. הם עושים מה שנכון להם, לטוב ולרע.
כשמסתכלים אחורה על הנבחרת הצעירה ב-20 השנים האחרונות, מגלים שלא עמדו על הקווים מאמנים עם רזומה יוצא דופן שגורמים ללוזון לא לעמוד בקריטריונים. בכירי המאמנים בליגת העל לאורך השנים תמיד בחרו לוותר על התענוג המפוקפק שנקרא הנבחרת הצעירה. למעשה, אם לוזון לא היה מתמנה לתפקיד, הוא היה ניתן לגדי ברומר, שאף חובב כדורגל לא מכיר את יכולות האימון שלו וספק אם היה יכול לתרום בכלל לנבחרת. כולם ציפו שברומר יתמנה לתפקיד הבא ופתאום משום מקום קפץ גיא לוזון לשם, ומכאן החל מחול השדים סביבו.
אני לא באמת יודע מה קרה שם עם המינוי של לוזון לצעירה, אך הצורה בה הדברים יצאו החוצה הפכו אותו כמעט מיידית לאויב העם. במשחקי ההכרעה על העלייה ליורו הוא ספג קללות, ביקורות מזלזלות ואינספור הכפשות - חלקן הגדול לא בצדק - אבל זה חלק מהחבילה שהוא בא איתה מהבית ולא יוכל להתנער ממנה לעולם. הוא יצטרך לחיות איתה ביומיום, ורק הישגיים יוצאי דופן יעניקו לו מעט נחת וסיקור חיובי. אתמול היה לו רגע אחד כזה ומי יודע, אולי יהיו עוד כמה ביורו הזה.