טורניר גמר אליפות אירופה לנבחרות צעירות מחזיר אותנו לטורניר הראשון בו השתתפה ישראל בקיץ 2007. בטורניר ההוא, שיועד לילידי 1984/5, השתתף שחקן יליד קיץ 1989, בן שהר מצ'לסי. אף שחקן באליפות ההיא לא היה צעיר ממנו. כשנזרק למים העמוקים של הרכב הנבחרת הצעירה באוקטובר 2006, בקון, הוא היה רק בן 17.
"הכל קרה מהר", הוא שחזר לנו השבוע. "הייתי כבר בצ'לסי, וגיא לוי זימן אותי. יום לפני המשחק בקון, התקשר אלי איזה כתב, ואני הייתי עוד ילדון, ואמר לי: "האם אתה מתרגש למשחק הזה נגד צרפת. אתה קולט שמדינה שלמה רואה את זה?" הייתי בחדר אחד עם אלירן דנין (היום מנהל בית"ר ירושלים - ר.ע). כשהוא אמר לי, זה פתאום נפל עלי. כשבאתי למגרש, הרגשתי מהדקה הראשונה טוב, כמעט כבשתי במחצית הראשונה, אבל כבשתי בשנייה. זה היה גול סופר משמעותי. אם לא הגול הזה לא חושב שהיינו עולים. אחרי המשחק עשיתי בדיקת סמים. לא היה לי בכלל פיפי, והוצאתי את הלחץ שהיה לי מהיום לפני. התלווה אלי מישהו והוא ישב איתי כמה דקות בתוך השירותים".
ואכן, שהר כבש שער יתרון מהדהד מול נבחרת צרפתית כל כך מוכשרת. "כבשתי מול סטיב מנדנדה, עומר פרץ בישל לי את השער, היום הוא מאמן בני יהודה", נזכר שהר. ישראל ספגה לקראת הסיום ובמשחק הגומלין בהרצליה המפוצץ (אולי הפעם היחידה שהאצטדיון הזה היה ממש מלא), הצליחה ישראל להחזיק מעמד באומץ ואף כבשה שער ניצחון (אמייה טגה) בסיום. "גם המשחק שהיה בהרצליה היה מרגש. זה היה הדבר הראשון אחרי המונדיאל במקסיקו שנבחרת לאומית שלנו עשתה כזו גאווה במדינה. היה טירוף".
בדיעבד, הזימון המוקדם של שהר שהעלה את הנבחרת הצעירה לאליפות אירופה, גם דפק אותה. מאמן הנבחרת הבוגרת דרור קשטן לא היסס לזמן אותו למשחקי מוקדמות יורו 2008 ושהר גמל לו בצמד מול אסטוניה. הוא היה בן 17 וחצי, השחקן הכי צעיר שכבש במדים הלאומיים. לאליפות אירופה כבר הגיעו הוא וטוטו תמוז (שהיה מבוגר ממנו בשנה וחצי) כשהם עדיין צעירים ויכולים לשחק בנבחרת הנוער, אבל כאלה שכבש שיחקו בנבחרת הבוגרת.
מה הבעיה בלרוץ לנבחרת בוגרת צעיר ואז לחזור חזרה לנבחרת צעירה, כשאתה בעצם בגיל של שחקן נוער?
"בגיל 17 כבר הייתי בנבחרת הבוגרת. ברגע שאתה נוגע בבוגרת והכל קורה מאוד מהר, מתחילים לצפות ממך. לא הייתה בשבילי פחיתות כבוד בשבילי לחזור לנבחרת הצעירה, אבל זה היה שונה בתחושות. כנבחרת לא שיחקנו טוב באליפות ההיא, היו גם פערים. מנטלית היה לנו קשה לחזור מהנבחרת הבוגרת לנבחרת הצעירה. אין קיצורי דרך, אבל כן יש מצבים מסוימים - גם אני וגם טוטו התאמנו לבוגרת - שזה מתאים. העלייה לנבחרת הבוגרת מאוד מהירה ופתאום להחזיר אותי לצעירה? כבר באתי עם אובר ביטחון".
השאלה היא איך אוסקר גלוך, הכוכב הגדול של הנבחרת הצעירה, שהוא בן 19 בסך הכל - באליפות של בני 23 - יצליח לעשור את המעבר בחזרה משער ניצחון בזמן פציעות מול בלארוס, למשחק עם שחקני צעירים. אין לו כבר מה להוכיח
"אם המאמן הלאומי החליט שאוסקר מתאים לנבחרת הבוגרת, אז הוא בנבחרת הבוגרת. מבחינתי, הנבחרת הבוגרת יותר חשובה מהדברים האחרים. אתה עדיין צעיר ואתה יודע שבא לראות אותך הרבה קהל, וזה עדיין כיף וחוויה מבחינתו. ברור שהוא מגיע באיזה מעמד אחר, מעמד שונה. לא בטוח שהוא יבוא לטרוף את הדשא כמו שהיה עושה אם היה צריך להוכיח את עצמו. ועדיין הוא שחקן צעיר והוא רעב וצריך להראות את עצמו".
גיא לוזון החליט לקחת 8 שחקנים מהשנתון של המונדיאליטו לאליפות אירופה, האם זה נכון, האם זה לא פגיעה בשנתון שהעפיל לאליפות אירופה? האם זה נכון להופיע עם נבחרת עד גיל 20 באליפות עד גיל 23?
"זה פער מטורף אבל אם אתה יודע להדביק את זה ולהכיל את זה, אז למה לא. בכדורגל, אין חוקים. אתה יכול להיות על הפנים, וגם להתחיל מצוין וללכת אחורה. אין גם גילאים בכדורגל. אין 'הוא מבוגר מדי' ו'הוא צעיר מדי'. אם הוא טוב - הוא מתאים. הילדים האלה הגיעו לאחרונה לפיק מסוים, שאפילו הם לא דמיינו את זה. פתאום אתה בא לנבחרת הצעירה ופתאום אתה משחק מול נבחרות טובות ובוגרות ופתאום אתה רואה שזה לא הלבל שהורגלת אליו. פה אולי הם יקבלו בום מסוים. לא הדרג של הנבחרת ולא הגיל שלך יקבעו בסופו של דבר איך תיראה - לאורך זמן אתה צריך לבחור את הקבוצות הנכונות - אבל קפיצת המדרגה הייתה לי גדולה והייתה מהירה, רק שידעתי להכיל את העניין וכן הרגשתי שאני בלבל הזה. לא יודע אם האחרים יכולים לעשות את הקפיצה. רוי רביבו למשל עשה את זה עכשיו".
הייתה נבחרת חלומות, עם יצחקי, ברוכיאן, ארבייטמן, רפאלוב, אתה, טוטו. יותר טובה מזו של היום. נשארו בחוץ ורמוט, שכטר ובוזגלו, ערן זהבי היה שחקן ליגה לאומית. איך אתה רואה את הסיכויים הפעם?
"לנו היה הכל מהכל, אבל יורו צעירות זה כבר לבל אחר. גם עם הסוללה הזו התקשינו מאוד באליפות אירופה. האליפות הזו היא כבר הטופ של אירופה. נבחרת צעירה זה לבל יותר גבוה מנוער, ואנחנו רואים מה קורה לנבחרות, כשעולים ברמה. אבל נהיה לנו תאבון מנבחרת הנוער".
שהר, אוטוטו 34, אחד השרידים האחרונים שעדיין משחקים מהנבחרת ההיא (שרן ייני, ליאור רפאלוב, אוהד לויטה, דקל קינן עדיין פעילים - ר.ע). ובכל זאת, עדיין אין לו קבוצה.
"אני מאמין שבשבוע הקרוב אבחר. בודק שתיים-שלוש אופציות ומקווה לעשות בחירה נכונה. כרגע זה רק בליגת העל, לא בודקים בחו"ל".
יש מצב שתחזור הביתה, להפועל ת"א?
"הבית שלי כרגע הוא בנימינה. אני לא רוצה סתם לדבר באוויר".
אתה כבר בן 34, ולמעט השנים המדהימות בהפועל ב"ש, מרגיש לי קצת פספוס. בכל זאת, שחקן שחתם בצ'לסי, שיחק אצל מוריניו, חוקק לכבודו חוק בכנסת, וכבר שנתיים שהוא לגמרי מתחת לרדאר. יש אנשים שחושבים שפרשת.
"מרגיש גם לי תחושת פספוס. לא כל הקריירה, רק לאחרונה. הייתי פעיל ברוב שנותיי בכדורגל, גם אם הייתי על הספסל. בשנה וחצי האחרונות באמת הרגשתי שזה פגע לי בשמחת החיים. אני מאוד מאוכזב ממה שהיה, בעיקר מזה שלא יכולתי להראות את עצמי. אני כשחקן יודע להעביר ביקורת על עצמי, אבל היה קשה לי להעביר ביקורת, כי לא שיחקתי כמעט. הרצון שלי הוא לתקן את זה ולהמשיך להראות את עצמי. אני צריך להוכיח לעצמי שאני רוצה לחזור ולהראות את היכולות שלי על המגרש. קצת מעליב שיש כאלה שחושבים שפרשתי".
למה לא שיחקת השנה?
"מקבץ של דברים. יש לי אכזבה מהצוות, כמובן. הביאו אותי למכבי חיפה כי האמנתי שיתנו לי את המשוכות. יכול להיות שגם אני, בשנה הראשונה ובדקות מסוימות, יכולתי אולי להשפיע יותר, אבל זה עדיין לא היה אמיתי מה שקרה לי. אני צריך ללמוד ממה שהיה וצריך להבין לאן אני הולך. הבחירה שלי השנה חשובה מאוד להמשך הקריירה כי אנחנו לא נעשים צעירים כבר. אני מחכה לבחור נכון ולהתחיל לשחק".
כועס?
"מה זה כועס? כעסתי, ברור שכעסתי, ברור שהייתי מאוכזב. ברור שלבוא לכפר גלים ולדעת שכמה שלא תתאמן הכי טוב - ובפרמטרים אתה בטופ 3 של האימונים - אתה לא תשחק. נוצרו בי כעס ואכזבה אבל בסופו של דבר הקבוצה הצליחה גם בלעדיי. לא אהבתי את ההחלטה של ברק בכר, אבל הייתי צריך לקבל את זה. תשאל שחקנים כמה הרמתי שחקנים בתקופות פחות טובות ועזרתי בחדר הלבשה. ברור שכעסתי, ברור שזה פגע בי. היו סקרים שבהם הצביעו על כך שאהיה מלך השערים, ופתאום לא קיבלתי את הבמה. עכשיו אני כבר לא שם, סגרתי את הפינה הזו. היה, נגמר, מסתכל הלאה".
בתחילת הקריירה שיחקת בתפקיד שטל בן חיים עשה ממנו קריירה, שמנור סולומון אולי עושה ממנו קריירה, אבל אותך הפכו לחלוץ מרכזי. זה לא שיבש אותך?
"עדיף לשחק קודם כל. אני חושב שאני רואה בזה יתרון שאפשר לשחק במספר תפקידים. גם היום אני יכול לשחק כנף. בארץ יותר התקבע שאני חלוץ מרכזי וזה הביא לי מספרים ושערים חשובים בליגה ובאירופה וגם בליגת האלופות. פחות היו לי מספרים ככנף, וכחלוץ הבאתי יותר. גם בארץ אוהבים יותר את מי שנותן את המספרים. חוץ מזה, כמה חלוצים יש בליגה שפותחים וכובשים בגיל 35 חוץ מערן זהבי? בישראל יש מי שחושב, בעיקר לגבי שחקני התקפה, שאם אתה בן 32 ומעלה אתה כבר לא מספיק מהיר ולא מה שהיית או לא מתאים. מבחינתי זה מצחיק. אני לא רואה אלטרנטיבות יותר מדי. עדיין יש לחלוצים האלה את היכולת לתת את הגולים החשובים כשצריך, אנחנו עדיין יודעים להריח שערים. לי קשה עם עניין הגיל. ברור שלכולם יש תאריך תפוגה אבל אם אתה מרגיש טוב ונראה טוב, אז הכל בסדר".
איפה הכי נהנית?
"ברור שנהניתי בשנותיי הראשונות בצ'לסי. לא אשכח את זה כל החיים שלי. נהניתי בהפועל ת"א, גם באספניול, למרות שלא פתחתי בהרכב. נהניתי מאוד בליגה ההולנדית, כמובן שבהפועל ב"ש. היו גם כמה מקומות שפחות נהניתי. מכבי חיפה ועוד כמה".
כמה חוץ ממכבי חיפה?
"במכבי חיפה לא נהניתי, למעט החודשיים הראשונים. במקומות אחרים היו תקופות לא פשוטות, אבל ברגע שמדובר בליגה צרפתית או בונדסליגה השנייה, זה קצת שונה מהליגה הישראלית וידעתי להכיל. השנה האחרונה פה הייתה מאוד לא פשוטה. בחיים עברנו הרבה. אני לא בא ממקום של בכיינות, ואני עובר הלאה, אני לא שם כבר".
לא הרגשנו את זה עליך. יכול להיות שאם היה לך את הפה של אמא, בתיה סהר, היינו מרגישים יותר.
"שאלה מאוד מעניינת. שאלו אותי הרבה שחקנים: 'גדלנו עליך, איך אתה מכיל את הסיטואציה ולא עושה משהו, איך זה שאתה בא ועובד הכי קשה, ולא מתפוצץ?' זה לא האופי שלי. אני כן לא פרייאר ואני אומר למאמן מה אני חושב, אי יודע מי אני ומה אני, אבל אין לי את ההתנהגות המוחצנת הזו. זה אני ואני אוהב את זה".
לסיום, איך כתוב השם שלך בתעודת הזהות, עם סמך או עם שין?
"שין. שיניתי לפני 12 שנה ואנחנו דווקא אוהבים את זה, המשפחה אוהבת את זה, אנחנו בסדר עם זה".