וואלה
וואלה
וואלה
וואלה

וואלה האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

קארטינג: הדרך הישראלית לפורמולה 1

יואב ויכסלפיש, ערי מודיעין

7.3.2003 / 14:31

נהגי הקארטינג שועטים במסלול סגור על אספלט מיוחד. המהירויות מגיעות ל-169 קמ"ש, וכלי הרכב אינם מתהפכים, רק מתנגשים. חבל רק שהספונסרים נעלמו

הדרך למירוצי פורמולה 1 המהוללים לא מתחילה בחראקות במגרש המכוניות או בנהיגה במהירות מופרזת במכונית משומשת באזורים נידחים. הנהגים המפורסמים ביותר החלו את דרכם במרוצי קארטינג ועברו דרך שניים-שלושה דגמים נוספים לפני שהצליחו להיכנס לתוך פרארי, מקלארן, וויליאמס ושות'.

דרור לסט (32), איש מחשבים ממודיעין, החל לנהוג ברכבי קארט ב-1994 עם פתיחת המסלול בנחשונים, תחביב שהביא אותו לקורס נהיגה מיוחד ולשעות רבות שבילה במקום בסיוע ובארגון.

כנהוג במקומותינו, גם בענף הזה יש סכסוכים, בין אנשי המסלול בקיבוץ נחשונים לאנשי עמותת הקארטינג הישראלית, שהוקמה ב-1996 ובסיסה במסלול בנתניה. על הנהגים הסכסוך לא מטיל מגבלות, ורבים מהם מתחרים בתחרויות שמארגנים שני הגופים, כשהגורם הדומיננטי בענף היא משפחת חקמן מהרצליה - נתן, יניב וזיו.

מהצד נראה כאילו מדובר במפגש של מועדון חברים, והמציאות הספורטיבית רק מחזקת את התחושה. ערוץ הספורט והספונסרים נעלמו מהנוף, ועד שהם יחזרו תמשיך הסצינה להתנהל בניחותא דרך כמה פורומים באינטרנט.

קצת על הענף

ביום שישי שעבר נפתחה עונת 2003 של מרוצי נחשונים בקארט ארבע פעימות (האיטי יותר - מקסימום תשעים קמ"ש) בפארק המשתרע על שטח של 25 דונם, הכולל פיתולים ופניות לרוב על האספלט הייחודי. הקארט נראה קטן וחלש (משקל 65 ק"ג), אבל בדגם של שתי פעימות מדובר בכלי שמהירותו מגיעה גם ל-160 קמ"ש. המבנה הפנימי מונע התהפכויות במהירות גבוהה, אבל התנגשויות יש ויש.

סיפור התחרות

בתחרות השתתפו 21 נהגים, ולאחר המוקדמות התקיימו מרוצי דירוג. לסט ניצח בגמר ג' (שבעה מתחרים במקצה), עלה לפודיום, נופף לקהל, והמשיך לגמר ב'. בפנייה הראשונה הלך הסיכוי כאשר רכבו התנגש בשני כלי רכב אחרים, וכך הוא סיים שישי בגמר ב' ו-13 בסיכום הכללי. האח גלעד עלה לגמר א' וסיים שמיני. המנצח היה זיו חקמן.

בארון המדליות של לסט שלוש מדליות משנה שעברה, כולן מגמר ב'. "יש כאן פרגון ורצון לעודד את הנהגים, ולכן כל המנצחים עולים לפודיום. בגמר ב' המנצחים מקבלים מדליות ובגמר א' גביעים".

לסט מלווה, כאמור, את הענף מימיו הראשונים, וזוכר ימים יפים יותר: "בשנים הראשונות הגעתי לכאן כדי לעזור ולקדם את הענף ושימשתי דגלן (מרשל). באותה תקופה, אמצע שנות התשעים, התקיימו מרוצים בחדרה, בנתניה ובראשון לציון, ואני זוכר אפילו מקרה של יותר מעשרים מכוניות בדגם הבכיר של שתי פעימות. היה סיקור טלוויזיוני נרחב בערוץ הספורט, ספונסרים התעניינו, והעתיד נראה ורוד. לאחר מכן היה פיצוץ ביחסי העמותה ואנשי נחשונים, התקשורת ירדה מהעניין, ואנשים ראו שאין פה סיכוי לרווחים".

מה גרם לך להתחיל להתחרות?
"לפני שנה וחצי הגעתי עם אחי גלעד במטרה להתחרות. מנהל האתר, דוד מנשה, הבהיר לנו שאימונים לחוד ותחרויות לחוד. עבורי התחרות היא חלק חשוב מהכיף, ולכן החלטתי להירשם לליגה. האתגר הוא לנסוע מול מתחרים, למנוע מהם לעקוף אותך ולחכות להם בסיבוב. המיקום לא עקרוני בשבילי. המקום הגבוה ביותר שהגעתי אליו היה מקום רביעי בגמר א'".

ומה הלאה, שתי פעימות?
"הלוואי. תחרות שתי פעימות מחייבת קארט פרטי, סיפור לא זול של 15-20 אלף שקל לקארט חדש או 5,000-10,000 לישן, בנוסף לתחזוקה שוטפת של עוד 1,500 שקל בחודש - לא מתאים לאיש משפחה כמוני, שיכול להרשות לעצמו להוציא רק 300 שקל למרוץ של פעם בחודש. כדאי להבין שלרוב האנשיפ פה יש מטרה משותפת והיא לקדם את הענף, והדירוגים בתחרויות חשובים פחות".

מקור חשוב להכנסות עבור אתרי הקארטינג הם ימי הכיף למקומות עבודה, שגם בהם יצא לדרור להשתתף ולהנות. מהירות מופרזת בכביש היא הרי חלק אינטגרלי מהציונות, אבל המזל הוא שבקארטינג חברות הביטוח, בתי החולים והדמעות נמצאים מחוץ לתחום

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    1
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully