''90 דקות של כדורגל לא מגדירות קריירה שלמה, אני נמצא כעת על בערך 700 משחקים בקריירה ככדורגלן מקצועני ומשחק בודד לאורך קריירה שלמה לא יגדיר אותה באופן מוחלט. ניצחון בגמר ישנה את הסטטוס שלי? תלוי את מי שואלים. מה שבטוח, להניף את גביע אירופה לאלופות בטח לא יזיק למוניטין שלי'', ענה השבוע קווין דה בראונה בחיוך כאשר נשאל האם הגדרת הקריירה שלו תלוי בזכיה בליגת האלופות לאחר ניסיון כושל בעבר עם קבוצתו הנוכחית, מנצ'סטר סיטי.
דה בראונה לא ענה בצורה יהירה או שבעה לשאלה עליה נשאל בשנים האחרונות כל כך הרבה פעמים, אלא כפועל יוצא של ניסיונו כשחקן ותיק שראה וחווה (כמעט) הכל, קור הרוח שהוא מקרין מהווה אחת מתכונותיו הבולטות ביותר, שהופכות אותו לאגדת פרמיירליג כבר כעת, על אף שהוא נמצא מרחק כמה שנים טובות מפרישה עתידית. סיטי נמצאת כעת ניצחון אחד בלבד מזכיה בטרבל היסטורי בתולדות המועדון ושחזור ההישג שרק קבוצה אנגלית אחת עשתה בעבר, יריבתה העירונית השנואה, מנצ'סטר יונייטד בעונת 98'/99' תחת הדרכתו של גדול המנג'רים בהיסטוריית הכדורגל האנגלי, סר אלכס פרגסון.
היא לחצה על המתג הירוק ושייטה מעל יריבתה למאבק האליפות, ארסנל, בתזמון אידיאלי, גברה של השדים האדומים בשבוע שעבר בוומבלי כדי להבטיח זכיה נוספת בגביע האנגלי וכעת עיני המועדון כולו נשואות לעבר גביע אחד בלבד- הגביע שלמו הונחת פפ גווארדיולה בעמדת המנג'ר לפני קרוב לשבע שנים- גביע אירופה לאלופות.
יש היאמרו- ובצדק- כי הסיטיזנס אובססיביים לזכיה בליגת האלופות, החל מבעלי המועדון שפיזרו סכומי עתק מאז רכשו את הקבוצה מן הצד התכלת של מנצ'סטר לפני למעלה מעשור, דרך אוהדי הקבוצה שזוכרים היטב את שנות השפל, הצניחה לליגה השלישית בפירמידת הכדורגל וצפייה קבועה בשכנה העירונית הגאה קוטפת תארים ויוצרת מוניטין גלובלי הירואי. ובדיוק כדי למתן את האובססיביות הזאת, את הכמיהה על גבול החרדה לזכות בגביע עם האוזניים הגדולות, בדיוק לשם כך תפקידו של קווין דה בראונה הופך למשמעותי וקריטי ביותר בפוטו פיניש של עונה בלתי נשכחת באצטדיון האתיחאד.
אגדות מועדון שונות ניסו לאורך הקדנציה של הבעלים הנוכחים לעשות זאת ולהוביל את סיטי להישג שבו מעולם לא זכתה, החל מקון אגוארו, יאיא טורה, דויד סילבה ו-וינסנט קומפאני, אך כולם כשלו, עדות נוספת לאתגר המקצועי העצום אשר כרוך בזכיה בגביע הנכסף וכניסה רשמית למועדון המצומצם והאקסקלוסיבי של זוכות בליגת האלופות לאורך ההסטוריה.
למועדון כולו זכרונות שליליים מהכשלון בגמר האחרון בו השתתפה כאשר הפסידה לצ'לסי של תומאס טוכל לפני שנתיים, והמשמעות של 'הפסד כואב' קיבלה משמעות כפולה אישית עבור דה בראונה עצמו, אשר סיים את המשחק עם אף שבור וכאבי תופת בעינו השמאלית לאחר מפגש כאוב עם טוני רודיגר, שחקנה של הבלוז.
זה היה הפסד מתסכל מבחינתה של סיטי כאשר יחסי הכוחות היו ברורים טרם תחילת המשחק, החל מהקרב הישיר בין שני המנג'רים- האחד, פפ גווארדיולה, כבר שנים במועדון, ווינר סדרתי שסדרת קבלת החלטות שגויה שלו באותו יום נתון הובילה להפסד המאכזב. מן הצד השני תומאס טוכל, שרק נחת למשרת האימון הראשונה שלו בפרמייר ליג אי פעם במערב לונדון חודשים ספורים קודם לכן כמחליפו של פרנק למפארד שפוטר מתפקידו באמצע העונה, ולמד תוך כדי תנועה כיצד לתמרן קבוצת שחקנים שלא הוא גייס בתחילת העונה ולנסות לנתב אותם להצלחה יוצאת דופן ובלתי צפויה.
דה בראונה אמנם סיים את המשחק חבול, כאוב ומתוסכל, אך כמיטב המסורת של ספורטאים גדולים, גם ידע לשאוב מההפסד השראה וניסיון למידה למה לא עבד כראוי באותו יום נתון וכיצד הקבוצה- והוא באופן אישי- יכולים להשתפר על מנת לחזור לאותה ההזדמנות בהקדם האפשרי ולהשיג את התוצאה הרצויה.
כלפי חוץ לפחות, סיטי מוגדרת כפייבוריטית מוחלטת ומרבית הפרשנים מעניקים ליריבתה בגמר, אינטר האיטלקית, סיכוי קלוש לאתגר את חניכיו של גווארדיולה, אולם דה בראונה עצמו כהרגלו דווקא בחר לנקוט בגישה שונה כלפי הנראזורי ולהפגין כבוד מקצועי מקסימלי כלפי יריבה שעשויה לגרום לאלופת אנגליה הטריה צרות דווקא מתוקף היותה האנדרדוג המובהק הערב, ''אינטר לא הגיעה לא גמר לאחר שדילגה מעל יריבות קלות, אם נזלזל בה- נשלם ביוקר. בגמר הגביע האנגלי אולי הגענו כפייבוריטים, אבל הגמר הזה הוא שונה, סיכוי של 50-50 לדעתי ונצטרך להיות במיטבנו כדי לנצח אותם'', הסביר.
כשנשאל מה סוד ההצלחה של סיטי לאורך השנים והדומיננטיות שהיא מציגה העונה, הוא ענה בפשטות, ''זה משום שאין לנו סופרסטארים בקבוצה'', משפט שלפחות כלפי חוץ מנוגד ליכולת הפנומנלית שקבוצתו מציגה בראשותו ובראשות ארלינג הולאנד, שבעונתו הראשונה בפרמייר ליג גרם גם לותיקי בלמי הליגה סיוטים מתמשכים.
במשך שנים מתקיים הדיון המרתק מיהו גדול הקשרים ההתקפיים בתולדות הפרמייר ליג כשהשמות פול סקולס, סטיבן ג'רארד ופרנק למפארד הם שהובילו את בורסת השמות, אולם עושה רושם שהדיון המשולש הזה כבר הפך לפחות רלוונטי לנוכח האיכות והעקביות שדה בראונה מציג. הוא כבש העונה ברגעים המכריעים ביותר כאשר סיטי הזדקקה לו, ובגדול, במשחק הראשון בברנבאו בחצי הגמר נגד ריאל מדריד ובפתיחת מסכת השערים בתצוגת התכלית נגד ארסנל במשחק העונה באתיחאד באפריל.
הוא מקרין שלווה ורוגע גם ברגעים הנדירים בהם סיטי משוועת לפתרון התקפי ובעיקר העונה ידע לבצע את ההתאמות הנדרשות לנוכח הצטרפותו של ארלינג הולאנד לקבוצה והיווה חשיבות מכרעת להשתלבות המקצועית ולמספרים הבלתי נתפסים שהחלוץ הנורבגי הציג השנה בכל המסגרות.
סקולס, ג'רארד ולמפארד הן שלוש אגדות פרמייר ליג מהגדולות ביותר שעיטרו אי פעם את הכדורגל האנגלי, אולם נכון להערב, יש פרט אחד מרכזי שמפריד ביניהם ובין קווין דה בראונה- זכייה בגביע אירופה לאלופות. זוהי החותמת האחרונה לה דה בראונה זקוק כדי להיזכר כגדול קשרי הפרמייר ליג בכל הזמנים, ובעיקר כשחקן הוורלד קלאס שהוביל חזון של מועדון שלם ליעד הנחשק לאחר נסיונות קודמים כושלים ובעיקר מתסכלים.