כמה מאמני כדורגל בעולם אתם מכירים, שיש להם את האומץ לומר שאינם מפחדים מאף נבחרת? לנו יש אחד כזה: אופיר חיים, מאמנה של נבחרת ישראל עד גיל 20. בעוד יומיים (חמישי) היא תשחק בחצי גמר המונדיאליטו מול אורוגוואי, ואופיר כהרגלו, חושב כמובן רק על ניצחון.
אי אפשר שלא להעריך את מי שמאמין בכל לבו בנבחרתו, גם כאשר היא הגיעה לארגנטינה, לא בהרכב החזק ביותר שביכולתה להעמיד. היא חסרה שניים משחקניה הטובים, אוסקר גלוך ועידן טוקלומטי. כל אחד מהם מסיבה שונה. אוסקר לא שוחרר מקבוצתו האוסטרית רד בול זלצבורג, ועידן סוחב זה זמן פציעה טורדנית במפשעה.
אופיר הוא מאמן כדורגל שלא מחפש תירוצים, ושלא התבכיין נוכח המצב שנוצר. לכן גם הצהיר בריש גלי, שכפי שאוסקר ועידן ידעו לפרוץ, ישנם היום בנבחרת הצעירה שמות חדשים שהעולם יגלה במשחקי המונדיאליטו. מאמן כזה ראוי שכל אחד ואחד משחקני הנבחרת הצעירה ישחק לא רק עבור הדגל והסמל, אלא גם עבורו. לי אין ספק שאכן השחקנים, בעלותם למגרש, רוצים להחזיר לו באותו מטבע.
אופיר אף הודיע מראש שהוא ושחקניו הגיעו לאליפות העולם בכדורגל לא רק כדי לסמן וי. זו ישראל, שכאמור, אינה מפחדת מאף אחת, (תשאלו את נבחרת ברזיל...), ולה יש מטרות גדולות, "תוכלו לראות זאת במונדיאליטו", הוא הבטיח.
המאמן, שחייו לא קלים, אפילו גילה שהוא "חולם הכי רחוק", כלומר, לזכות בגביע העולם לנבחרות צעירות. מדובר במאמן עם לב של אריה, דוגמה לכל מאמן ישראלי.
עוד לפני סיום ברצוני גם להזכיר במשפט קצר, שאופיר חיים, כשחקן, היה בשנת 2004 מלך שערי ליגת העל שלנו (בצוותא עם שי הולצמן) בהבקיעו 16 שערים במדיה של הפועל באר שבע. את הטור הזה הוא קורא היום בארגנטינה, אולי ממש עכשיו, ועליו לדעת שכולנו איתו ועם שחקניו במשימתם הגדולה. בהצלחה.