עידן ורד חגג בערב החג יום הולדת 34 ויום נישואים שישי, כך שהברכה "פעמיים כי טוב" הלמה מאוד את יום חגו. לפני שש שנים, כשהתחתן, יום נישואיו היה צריך ליפול על גמר גביע המדינה. בחצי הגמר, הוא הפסיד בסמי עופר עם בית"ר ירושלים למכבי תל אביב 2:1. זה היה הכי קרוב של בית"ר בשנים האחרונות עד לשבוע שעבר.
בין שלל חבריו בחתונה בלט מסאי דגו, אז אחרי עונה כעוזר מאמן בהפועל כפר סבא. נזכרנו בנוכחות של מסאי בחתונה בשיחה שלנו עם עידן ורד ביום הולדתו. "מסאי חבר קרוב שלי ואין שמח ממני על המינוי שלו כמאמן מכבי חיפה. אני בטוח שזה יעשה טוב לשני הצדדים. הוא איש כדורגל אמיתי", אמר ורד.
אם הייתי חבר קרוב שלו אולי הייתי מזהיר אותו מהנעליים הענקיות שמשאיר לו ברק בכר.
"כל אחד שהיה מגיע היה נכנס לנעליים ענקיות וזה לא קל, אבל בגלל שזה מכבי חיפה ובגלל שיש שם ניהול כזה טוב ומעטפת ענקית, יהיה לו הרבה יותר קל להיכנס ולהשתלב, ודווקא בגלל זה הוא עשה צעד טוב. להם זה עדיף מאשר להביא מאמן זר עם מתודיקה משלו שצריך לשנות הכל".
מצד שני, בגלל כל החששות האלה, אליפות רביעית ברציפות, תהיה יותר גדולה מהשלוש של בכר.
"מסכים אתך לגמרי. אם הוא ייקח אליפות זה יהיה הרבה יותר גדול מהכל, גם כי פעם אחרונה שהיה כזה רצף היה לפני 60 שנה. קשה מאוד לייצר עוד רעב ולעשות שינויים בסגל אחרי שלוש אליפויות. כשהשתתפתי ב-2010/11 באליפות עם מכבי חיפה, בקיץ היה תחושה של סוף תקופה ומכל הסגל נשארנו רק אני, אייל גולסה ויניב קטן, וזהו. בזמנו עזבו תומר חמד, גוסטבו בוקולי, אריק בנדו, מסיללה. מאז, כל שנה עשו בנייה מחדש, וכל שנה עשרה שחקנים באו והלכו וראית מה קרה, וכמה קשה לייצר שלד טוב. מכבי חיפה צריכה לשמור על השלד הקיים כדי שיהיה קל יותר למסאי".
העונה של עידן ורד הייתה מאוד הפכפכה. הוא התחיל עוד עונה בהפועל תל אביב שבעליה חיפשו מי שייקח מהם את העול ועד הדרך המשיכו להשליך מהבלון הפורח המקרטע משקל עודף. בסוף ינואר עשה מעבר מאוד דרמטי להפועל פתח תקוה מהליגה הלאומית וחזר איתה לליגת העל אחרי 8 שנים.
"בתחילת העונה, אחרי עונה הכי טובה של הפועל תל אביב בעשר השנים האחרונות - סיימנו נקודה מאירופה - אמרתי להם שאם הם רוצים לעשות עוד צעד, שישמרו על השלד. לצערי זה לא קרה וגם לי אמרו שסיימתי. בסוף כן נשארתי, אחרי שהתחילו את העונה עם 2-3 הפסדים אבל זו הייתה פעם ראשונה שבקיץ הרגשתי שאני לא מוערך. כן היה לי בראש שבינואר אני צריך לעשות חשיבה מחדש".
אז למה לא עזבת כבר בקיץ?
"אתה לא עוזב מועדון גדול כל כך מהר. אתה אומר לעצמך: בוא נראה מה יקרה עד ינואר. יש פה סגל מהחלשים בליגה, ואני בטוח שאקבל את הצ'אנס ואני אעזור. כך באמת היה, אבל לצערי לא קיבלתי את הצ'אנס למעט משחק אחד, שהייתי בו טוב, ואמרו לי שמעכשיו אני רץ. אבל זה לא קרה. הבנתי שבינואר לא משנה מה יקרה, גם אם הם יהיו מתחת לקו האדום, אני צריך לעשות שינוי".
כל בר דעת מבין שהם רצו להיפטר מהחוזה שלך.
"כן, ברור לי שזה היה המצב. גם בקיץ ויתרתי על כסף, אבל אני חולה כדורגל ורוצה לשחק כדורגל".
אבל זה סוף ידוע מראש, לא ברור לי למה התעקשת.
"כל עוד לא באו ואמרו לי את זה, האמנתי שאקבל צ'אנס, כי אני מאמין בדשא ובכדורגל. אולי הייתי צריך לעשות את המעבר בקיץ, אבל בראיה לאחור, טוב שזה קרה כך. יש המון צמתים בכדורגל ודברים שלא קשורים רק בך, שבסוף כל מה שקורה הוא לטובה. כנראה שהייתי צריך להיות בחוץ חצי עונה ויהיה לי קשה כדי שיהיה לי טוב מינואר עד מאי".
יאמר לזכותך שלא היית בהרבה קבוצות בקריירה, רק במועדונים גדולים - כולל עכשיו בהפועל פתח תקוה - וכמעט כולם עשו העונה תואר. מכבי חיפה אליפות, בית"ר ירושלים גביע, הכוכב האדום הכניסה את מכבי חיפה לליגת האלופות.
"כל מועדון שעזבתי, עזבתי בכיף ואני מאחל להם שיהיה להם טוב. אני יודע כמה זה קשה וכמה צריך הרבה עבודה קשה כדי להביא תואר, שאני שמח בשביל חיפה, וגם בשביל בית"ר".
טל בן חיים ירד בקיץ לליגה הלאומית, אבל חזר לקבוצת נעוריו. אתה ירדת לליגה לאומית לסוג של לא נודע מבחינתך, צעד אמיץ.
"במהלך הקריירה היה לי בראש שאגיע לגיל 33 ואשחק בליגה לאומית כי אני חולה כדורגל ואין לי אגו. יש כאלה שאומרים שלא משנה מה, השחקנים האלה לא יירדו. ידעתי שהפועל פתח תקוה הוא מועדון עם קהל ענק והיסטוריה, אבל רק כשבאתי וחוויתי את זה הבנתי כמה. אני זוכר ששיחקתי מולם והיה קהל, אפילו באורווה ב-2008, אבל רק כשאתה שם אתה מבין שכל משחק בית זה סולד אאוט של 9-10 אלף איש. זה משהו שלא הכרתי ואני מאוד שמח שבאתי לשם. היו לי בינואר שתי הצעות טובות, מהפועל פתח תקוה ומכבי פתח תקוה, ובתפיסה שלי אני חי מקהל, גם עם קצת פחות כסף. גם אמרו לי שהם חווים רק כישלונות, אבל סמכתי על עצמי ועל הדרך שבונים שם, בראשות אבי יחיאל ועופר טסלפפה. הקהל וההיסטוריה וסדר הגודל של המועדון, זה מה שעשה לי את זה".
וקבוצת אוהדים. מרגישים את זה שם?
"האמת? אני פחות מרגיש את זה כרגע. אני כן יודע שזה מודל שבעולם רק צובר תאוצה, בייחוד בארץ, משהו שהוא טוב ובריא. אני בכלל אוהב, בכל תחום, אנשים שלוקחים את הגורל שלהם עליהם ועושים משהו. תראה את הדרך שהמועדון הזה עבר מ-17/18 עד היום. הוא מועדון חזק ובריא. ברור שחוד החנית זו הקבוצה הבוגרת, אבל מאחרי זה יש ניהול מאוד יסודי. זה מקום מצוין".
ליגת העל זו אופרה אחרת.
"ברור שליגת על זה משהו אחר לגמרי, אבל אני לא בעד לבוא ולהגיד שיהיה קשה, עוד לפני שהגענו. יכול להיות שיהיה בכלל קל. ברור לי שזה לא ליגה לאומית. שיחקתי רק 12 משחקים בליגה הלאומית ואני לא ממש מכיר. זה לא שאתה לא עולה ליגה עם קבוצה בלי קהל ובלי מסורת. אנחנו נביא 9,000 איש קל בכל משחק בליגת העל. כשיש קהל ויש לחץ, אין סיכוי שבליגת העל נבוא ונתבטל או שנעביר עונה. זה לא המצב".
אז פלייאוף עליון?
"אני אישית בא ממקום שבו אני בא כל שבוע כדי לנצח. אף פעם לא הייתי במועדון שאומרים: תיקו טוב, שנישאר בליגה. לא רואה משהו אחר. אני לא בא כדי לשחק על תיקו. ברור שיהיה קשה עד לשנייה האחרונה אבל אני חושב טוב וחיובי. גם הכדורגל בארץ צריך שהפועל פתח תקוה תתקע יתד. צריך לזכור שגם למכבי נתניה שעלתה מהלאומית לקח זמן עד שהגיעו לאירופה ולגמר גביע. גם הפועל ירושלים עברה עונת תחתית קשה. הצעד הבא שלנו הוא עוד צעד אחד בדרך למטרה - להיות בצמרת של הכדורגל הישראלי, כמו שמגיע למועדון הזה".
בעונה הבאה - יש להוסיף גם סוף סוף - יגיע עופר טסלפפה לליגת העל.
"גם אני עד ינואר לא הכרתי את עופר. מדובר במקצוען, מאמן יסודי מאוד. אתה יודע שכשאבי יחיאל הגיע לשם לתפקיד המנכ"ל, הוא שאל מי המאמן הכי מצליח והכי ווינר בליגה הלאומית. ענו לו שלעופר יש 73 אחוזי הצלחה בליגה. הוא הציע לו להגיע, ותוך שנתיים הוא בנה משהו ושינה DNA של 9-10 שנים שהיה הפוך לגמרי: לא מצליחים, ירדו לליגה א', חוו פיטורי מאמנים. יש בו משהו מיוחד. הוא מאוד דורש. גם כשבאתי הוא לא עשה לי שום הנחות וכל אימון לקח אותי עד הקצה. גם אני וגם הקהל וגם השחקנים מאוד שמחים שהוא סיים את הפרו ויהיה איתנו בליגת העל כי הוא ראוי לזה וזה מגיע לו. אני מאמין שגם בליגת העל הוא יהיה אותו הדבר".
עם כל הכבוד לשש האליפויות של הפועל פתח תקוה בין 1955 ל-1963, כבר שנים שהיא לא מתנגנת לנו בפה, קבוצה שבחלקה הגדול אלמוני לציבור חובבי ליגת העל. מתבקש שעידן ורד ישלוף שם אחד ויעשה לו פרזנטציה.
"באתי בינואר ואחרי שני אימונים שאלו אותי כל החבר'ה שלי מליגת העל ומהמשפחה, מי השחקן שהכי בולט ואם נעלה ליגה, מי יישאר. אמרתי להם שיש לנו שחקן בית, בלם בשם מתן גושה, שיכול לשחק בטופ של ליגת העל. אני צופה לו עתיד ורוד. הוא מהיר, חזק, מקצוען. יכול תוך שנה-שנתיים להיות אפילו באירופה".
יאללה, התקלה. את מי אתה בוחר ראשון לנבחרת אחרי שהמתאזרחים יפרשו: מתן גושה או סתיו למקין?
"גם סתיו מוכשר וצנוע מאוד. אני מקווה ששניהם יחד ישחקו בנבחרת".
בעונת 15/16, אחרי 5 שנים במכבי חיפה (ששילמה עליו לבית"ר ירושלים 900 אלף יורו), עבר עידן ורד ללא תמורה להכוכב האדום בלגרד, שם שיחק חצי שנה, עשרה משחקים במצטבר בכל המסגרות. בדרבי מול פרטיזן הוא ישב על הספסל ליד לוקה יוביץ', שריאל מדריד עוד תשלם עליו בהמשך 60 מיליון יורו כדי לקנות אותו מפרנקפורט. אין כמו ורד לתת טיפים למאמן החדש של הכוכב, ברק בכר.
"זה פספוס חיי. בכל השנים ששיחקתי היה לי טוב, זכיתי גם בתארים וגם שיחקתי והייתי חלק, וגם השפעתי. אני שומע בארץ שבכר עבר לסרביה וזה לא קפיצת מדרגה באמת. אז ככה, סרביה ליגה הרבה פחות טובה מישראל, פחות מעניינת ופחות תחרותית. הכוכב האדום זה סדר גודל אחר. מכבי חיפה ומכבי תל אביב הם אפילו לא חצי מזה. התקציב שלה הוא 70-80 מיליון דולר. בארץ רק חולמים על זה. להגיד שהוא עשה טועות והלך? כאחד שראה מה זה, אני צוחק. אם בארץ אומרים שלמכבי חיפה ומכבי תל אביב יש סדר גודל של חצי מיליון אוהדים, בכוכב האדום - וזה לא רק סרביה, זה כל יוגוסלביה לשעבר - זה 9-10 מיליון אוהדים. זה חולני. הם כל שנה קבוע בצ'מפיונס ליג".
"ברק עשה צעד ענק. כשאתה מגיע כזר לסרביה, שיש בה כישרונות מטורפים, אין הרבה זמן ואתה חייב להיות כאן ועכשיו, אבל לא הייתי מעל הרמה. בסוף אני יכול לבוא רק לעצמי בטענות. מי שהיה איתי אז, עבר אחר כך לליברפול, ללאציו, פורטו ונאפולי. השוק שם פסיכי, אין זמן להתאקלמות. גם לא עלינו אז לשלב בתים אירופי, ששם זה אסון. הראש שלי היה לבוא לשם, אחרי שבחיפה ראה אותי הסוכן של נמניה וידיץ', פאלי רמדאני, כובש שערים מול שאלקה, מאריבור וסטיאווה בוקרשט, ואמר שמסרביה יהיה יותר קל להגיע לספרד, אנגליה וגרמניה. בפועל לא הייתי מספיק טוב. הכוכב האדום הוא באמת מועדון בסדר גודל שגם ברק בכר לא יודע באמת לאיפה הוא מגיע, בייחוד עכשיו שיש להם שלב בתים וכל משחק זה 70-80 אלף צופים".
אמרת על הכוכב האדום שזה פספוס. יש עוד צעד שאתה מתחרט עליו?
"לא רוצה לעשות סיכומים. יש לי עוד כמה שנים. בראיה לאחור כל מה שרציתי, עשיתי, הגעתי והגשמתי. כל אחד שמגיע לגיל 34 אומר אם ואם".
יש לך איזה אם?
"היו לי הרבה מעברים וצמתים שאולי אם הייתי פועל אחרת היו לי עוד תארים או עוד שערים. אם אני מסתכל אחורה אז עד גיל 22-23 הייתי כבר סגור בפרמייר ליג וליגה ספרדית קל, ופתאום היו לי שני ניתוחים בכתפיים ובגיל 24 כבר אמרו שאני פורש. והנה, אם עברו 10 שנים והמשכתי לשחק בטופ, אני מוקיר תודה. יכולתי להיות הרבה פחות. ב-2017 הייתי אצל איתי שכטר בבית. טלפון מג'ורדי קרויף. 'אל תחתום לעוד 3 שנים בבית"ר, בוא למכבי וקח פי שלושה כסף'. אמרו לי: 'ברור, אין שאלה'. הייתי בן 27-28, אמרתי לעצמי: איך אני אעשה את זה לקהל? אני קפטן. נשארתי לעוד שנים לא קלות עם משה חוגג ובפחות כסף. שכטר כן עשה את זה, והלך ולקח שתי אליפויות עם איביץ'. ולי אמרו: 'לך, סיימת פה'".
"תוך כדי תנועה אתה לא יודע מה יהיה. בגיל 34 אתה לא חושב על כדורגל כמו בגיל 19 או 27. יש פאזל, והכל מסתדר כפי שצריך לקרות. יש כל כך הרבה דברים בכדורגל, בכלל בספורט, שכל יום שאני עושה אימון, אני אומר תודה ונהנה מזה. ככה אני רואה את זה. אני כן יכול להגיד לך שהפספוס שהכי כואב לי, זה הפנדלים עם מכבי חיפה מול גנק. מה שרציתי זה להיות עם חיפה בליגת האלופות. והייתי קרוב דו קרב פנדלים לזה. כל פעם שאני רואה משחק צ'מפיונס ליג, אני אומר לעצמי: וואי. חוץ מזה, השגתי הכל. אני שלם עם עצמי ועוד יותר שלם, עם הדרך ועם האדם שבי ומה שאני מקרין החוצה. זה מה שכולם זוכרים בסוף. זה יותר מאשר עוד גול ועוד תואר".
נבחרת?
בתקופה שלי להיות בנבחרת בכנפיים ומתחת לחלוץ, גם כשהייתי בשיא, היו 7-8 שחקנים שעשו קריירה פסיכית כמו יוסי בניון, גילי ורמוט, ליאור רפאלוב, טל בן חיים, אלירן עטר, מאור בוזגלו, עומר אצילי טיפה וכמובן ערן זהבי. היה קשה מאוד להגיע. הייתי שנתיים-שלוש ושיחקתי רק פעמיים. כל דקה היה ממש קשה. יש הבדל בשמות אבל היום יש הגרלה שהיא הכי קלה בהיסטוריה ועם כל הדירוגים החדשים וליגת האומות, נהיה קל להגיע. פעם היה לך בבית ספרד ואיטליה, היה בלתי אפשרי. היום יש לנו צ'אנס של פעם במאה שנה".