הערב ב־20:30, כאשר בית"ר ירושלים ומכבי נתניה יפגשו בגמר גביע המדינה בכדורגל, זו הזדמנות להביא את סיפורו המיוחד של גמר הגביע הראשון, שנערך לעיני 6,000 צופים, ב־26 במאי 1928. הוא מיוחד, מפני שקבוצה אחת, הפועל אלנבי תל אביב, ניצחה בו 0:2 את מכבי חשמונאי ירושלים, אבל בסיכומו של דבר שתיהן הוכרזו כזוכות משותפות.
רק 11 קבוצות השתתפו אז במשחקי הגביע: הפועל חיפה, מכבי תל אביב, מכבי פתח תקווה, המשטרה הבריטית, מועדון ספורט אל כרמל חיפה, בסיס צריפין, חיל האוויר המלכותי מעזה, חיל האוויר המלכותי מעמאן, הפועל ירושלים, מכבי חשמונאי, והפועל אלנבי תל אביב.
לגמר, שהיה במגרש מכבי הישן בתל אביב (ששכן בין רחובות עלייה וצ'לנוב) עלו, כאמור, מכבי חשמונאי והפועל אלנבי תל אביב. הפועל הייתה טובה יותר, ולאחר 0:0 בתום המחצית הראשונה, הבקיעה שני שערים שחרצו את גורל המשחק. שלמה פוליאקוב, שהוא אביו של פולי מהגשש החיוור, הבקיע שער ראשון בדקה ה־66. את השער השני הבקיע אברהם נודלמן בדקה ה־81. אגב, הגביע נשא אז גם את השם 'גביע העם', והוא נתרם על ידי חברת היינות 'כרמל מזרחי'.
כדורגלני הפועל חגגו את זכייתם במצעד ניצחון עם הגביע, שעבר ברחובותיה המרכזיים של תל אביב, הרצל, נחלת בנימין ואלנבי. אוהדי הקבוצה קיבלו את השחקנים במחיאות כפיים, ורקדו משמחה עד השעות הקטנות של הלילה.
אלא שמכבי חשמונאי פנתה להתאחדות לכדורגל בדרישה לפסול את תוצאת המשחק. היא העלתה טענה מוצדקת, לפיה משה מאיר, ששיחק במדי הפועל, כלל לא היה ברשימת השחקנים המורשים לשחק. הערעור התקבל, וההתאחדות לכדורגל הכריזה על זכייה משותפת לשתי הקבוצות.
עם זאת, ותיקי הפועל תל-אביב, המשיכו לציין את ניצחונם באותו גמר במסיבות שנערכו משך שנים בגינת ביתו של הבלם מוטק'ה מאייר, אחיו של משה. הוזמנו אליהן רבים מכדורגלני אותה תקופה. ב־1988, במלאות 60 שנה למשחק הגמר ההיסטורי, הייתי בין אותם מוזמנים שהעלו זיכרונות בגינתו של מוטק'ה, בבת-ים.