גמר גביע הוא משחק שונה בתכלית מכל משחק ליגה שאתם מכירים. גמרי גביע לרוב הם משחקים גדולים, לא בהכרח איכותיים, אלא דרמטיים, כי חייבת לצאת מנצחת, כי יש המון קהל - לפעמים הקהל הכי גדול בתולדות קבוצה קטנה - כי זה תמיד מלווה בשיירות, בצעדות, במשחקים אל תוך הלילה, בהרבה שמחה והרבה שמפנייה. יש קבוצות שעד שהחלו להעניק פה צלחת אליפות, גביע בשבילם היה יותר מאליפות, כי היה שם משהו לגעת בו. עגל הזהב. ולכן, לבחור את עשרת הגמרים הכי גדולים זו חתיכת משימה, כי יש יותר, הרבה יותר מעשרה. אז נטרלנו את אלה מלפני קום המדינה ויצאנו לדרך. אין פה דירוג, הלכנו מהישן לחדש.
19 בנובמבר 1959, אצטדיון רמת גן
מכבי תל אביב - הפועל פתח תקוה 3:4
כמה חודשים לפני כן נטלה הפועל פתח תקוה ממכבי תל אביב את תואר האליפות ופתחה סדרה בלתי משוחזרת של 5 אליפויות רצופות. מפעל הגביע הקדים את פתיחת עונת 59/60, ושימש לכאורה הכנה לליגה. עד רבע הגמר טיילו הפועל פתח תקוה והשלישית מכבי תל אביב מול קבוצות ליגות נמוכות. הפועל פתח תקוה עבדה יותר קשה, מול סגניתה הפועל חיפה, אותה ניצחה רק בדקה ה-88 אחרי מהפך. בחצי הגמר בקרית אליעזר הצליחה מכבי תל אביב לנצח את מכבי פתח תקוה 1-2 ואילו הפועל פתח תקוה הובילה 0:4 במחצית בבאסה על מכבי חיפה בטרם ניצחה 2:4.
הגמר הקלאסי נערך באצטדיון רמת גן, לראשונה בנוכחות נשיא המדינה, יצחק בן צבי. לפתח תקוה הייתה חוליית התקפה קטלנית עם צביקה מרכוס, נחום סטלמך, צחיק נהרי, זכריה ראצבי ובועז קופמן. למכבי תל אביב היה בעיקר את שייע גלזר ורפי לוי הצעיר, שגם קבעו 0:2 בדקה ה-32. גלזר ואמנון אהרונסקינד הגדילו ל-0:4 בדקה ה-78 והיממו את האלופה, אלא שזאת הצליחה בתוך 5 דקות לצמק ל-4:3 ושוער מכבי תל אביב, אהרון שרשטינסקי אף חילץ כדור מבין החיבורים שכמעט כפה הארכה. הזמן אזל להפועל פתח תקוה.
8 במאי 1962, אצטדיון האוניברסיטה בגבעת רם, ירושלים
מכבי חיפה - מכבי תל אביב 2:5
גביע המדינה של עונת 1960/1 נגרר לתוך עונת 61/2, כמו הרבה דברים פחות מאורגנים בתקופה ההיא. לגמר הגיעה קבוצה הפאר של מכבי תל אביב ובפעם השנייה בתולדותיה גם מכבי חיפה, שבאותה עת הריצה את אחת מחוליות ההתקפה הטובות בהיסטוריה של הכדורגל הישראלי.
מכבי תל אביב, בעונתה החלשה בהיסטוריה, ניצלה אך בקושי מירידת ליגה, סיימה את העונה עם חמישה ניצחונות בלבד, ואיכשהו עלתה לגמר הגביע כשהיא מסלקת מהדרך בעיקר קבוצות מליגות נמוכות. חיפה, לעומת זאת, סילקה מהדרך את שתי הראשונות בטבלה, תחילה מכבי יפו ואחר כך הפועל פתח תקוה, אותה שחטה בחצי הגמר בתוצאה הבלתי מתקבלת של 1:5.
הגמר הראשון נערך באצטדיון רמת גן והסתיים ב-0:0. נשיא המדינה התשוש, יצחק בן צבי, שהלך לעולמו כעבור שנה, התקשה לעמוד בטלטלות והוחלט להעביר את הגמר לאצטדיון האתלטיקה בגבעת רם, אצטדיונה של אס"א ירושלים. 15 אלף איש הגיעו למשחק, וכדי להתכונן למשחק החשוב, החביא מאמן מכבי חיפה אוטו שלפנברג את נעליהם של השחקנים בבית ההארחה בו שהו, כדי שלא יפרו משמעת ספורטיבית. חיפה החזירה לגמר הזה את אהרון עמר, כוכב הקבוצה, שפחות משנה לפני כן ריסק את רגלו בשלושה מקומות כתוצאה מתאונת עבודה.
וזה עבד. בתוך 34 דקות הוליכה מכבי חיפה על מכבי תל אביב - 0:5. בדקה ה-13 היה 0:3. לא מדובר במשחק פלייאוף תחתון זניח לעיני 500 צופים בקרית אליעזר כמו ב-1988, זה גמר הגביע. לא היה כדבר הזה. שייע גלזר לפני המחצית, ונסים בכר הצעיר אחרי המחצית, צימקו ל-2:5, ועדיין היה מדובר בחצי השעה אולי הכי גדולה של קבוצה בגמר הגביע. עד 2015.
16 ביוני 1976, אצטדיון רמת גן
בית"ר ירושלים - מכבי תל אביב 1:2
לא מדובר כאן רק על גמר גביע, מדובר על נקודת ציון היסטורית, אולי אפילו פוליטית-חברתית. מדובר על הגמר עם מספר הצופים הרב ביותר: 55 אלף איש. מונומנטים כמו השעון הישן מעל היציע המזרחי או החפ"ק המשטרתי, הפכו למאחזים אנושיים. הגג מעל תא הכבוד בשער 5 הישן, היה מלא בצופים. אנשים חנו ליד הממר"ם, אוטובוסים נראו כמו בהודו, אנשים נתלו מבחוץ.
בית"ר ירושלים הייתה סגנית האלופה. למעשה מספר ימים קודם לכן היא נפגשה עם יריבתה בגמר במחזור האחרון של הליגה. איכשהוא, עם דממת האלחוט, התברר שניצחון הליגה של מכבי תל אביב 0:2 מנע מבית"ר אליפות היסטורית. היו שטענו ואף טוענים עד היום כי הייתה הסכמה בשתיקה: ליגה תמורת גביע.
במציאות, מכבי תל אביב של יענקל'ה גרונדמן פגשה בקבוצה של נסים בכר הצעיר, בה שיחק כדורגלן העונה אורי מלמיליאן וחוליית הקישור שלה (ויקטור לוי-מלמיליאן-שני נוימן) כבר זכתה לכינוי "שוקולד מנטה מסטיק", על שם להקת הבנות בכיכובה של ירדנה ארזי. נוימן עשה 0:1, ויקי פרץ השווה מיד וכך ירדו הקבוצות למחצית וגם נכנסו להארכה. אז קיבל מלמיליאן הזדמנות לנצח מהנקודה הלבנה ובעט ברשלנות החוצה.
בדקה ה-114 נפסקה בעיטה חופשית. במונחים של התקופה דיברו על 35 מטר אלכסונית מהשער של מכבי תל אביב. במגרש זה היה נראה יותר. מלמיליאן, ילד בן 19, עם עוצמה ודיוק בלתי רגילים, סובב את הכדור לפינה הקרובה, בין ידיו המושטות של השוער-מלחין גדעון אלרן. העוצמה שהתגלתה ביציעים הייתה מאלפת, אוהדי בית"ר הדליקו כל מה שהיה בידם והמדורות בערו על הטריבונות. למשחק הזה הגיעו 30 אלף אוהדי מכבי ו-20 אלף אוהדי בית"ר ויצאו ממנו 30 אלף אוהדי בית"ר ו-20 אלף אוהדי מכבי. לילה שסימן את ראשית זקיפת הקומה של מה שהוגדר אחר כך "ישראל השנייה". 11 חודשים לאחר מכן התרחש המהפך הפוליטי שהעלה את הליכוד לשלטון על חשבון מפלגות הפועלים.
1 ביוני 1983, אצטדיון רמת גן
הפועל תל אביב - מכבי תל אביב 2:3
יש האומרים שבשילוב "נתניה ועוד 15", וקמפיין הגביע, זו הייתה אחת העונות הגדולות בתולדות הכדורגל הישראלי, ואכן, קמפיין הגביע הפיל חללים בדרך מדהימה - החל מהאלופה הפועל כפר סבא אצל לזרוס חולון בסיבוב הראשון - עד הסוף. תזכורת: ברבע הגמר מנצחת הפועל תל אביב בבלומפילד את בית"ר ירושלים 0:2 מצמד של משה סיני, אחד השערים לא עבר את הקו. אוהדי בית"ר מתפרעים, ומקבלים אחר כך חצי שנה רדיוס.
בחצי הגמר פוגשת מכבי תל אביב את מכבי חיפה למשחק הגדול בהיסטוריה של הכדורגל הישראלי, 4:4 וניצחון של מכבי תל אביב רק אחרי 18 פנדלים. לגמר מגיעות הפועל תל אביב מהמקום הרביעי, מכבי תל אביב מהמקום החמישי, צביקה רוזן הסמל של מכבי, כמאמן הפועל, ודוביד שווייצר הסמל של הפועל, כמאמן מכבי. היציע החדש נמצא אז בבנייה, והמגרש יכול היה להכיל רק 25 אלף איש והוא אכן התפוצץ מגדרו.
עד כאן החלק האומנותי. הפועל טובה יותר, מ-1978 ועד 1984 מכבי לא מנצחת אותה והיא מובילה 0:2, כולל שער מהקרן של משה סיני, מכבי משווה ל-2:2. ואז מגיעה הדקה ה-67. כדור ארוך נשלח לעברו של גילי לנדאו. רק אבי כהן והשוער מוישל'ה מרכוס מפרידים בינו לבין השער. אבי כהן משאיר למרכוס להרחיק והוא בועט את הכדור לגופו של לנדאו, והכדור ניתז לעבר השער. אבי כהן מקדים אותו, חוסם, קופץ לכדור כדי להרחיקו אבל ברגע האחרון רואה שהיד של לנדאו נותנת אגרוף בכדור. השופט עובדיה בן יצחק לא רואה, אין VAR, וגילי לנדאו רץ אפילו נחוש יותר מדייגו מראדונה 3 שנים מאוחר יותר באצטקה. 2:3 להפועל, שער ניצחון ביד.
9 ביוני 1987, אצטדיון רמת גן
מכבי תל אביב - מכבי חיפה 3:3 (3:4 בבעיטות הכרעה)
אי אפשר להגיד שזו הייתה השנה הכי יפה בחייה של מכבי חיפה ושל שלמה שרף בעונתו הרביעית בקבוצה. אחרי שתי אליפויות רצופות ואובדן אליפות שלישית בדקה ה-86 (על ידי גיבורי האייטם הקודם), הקבוצה סיימה במרכז הטבלה, וראתה את בית"ר ירושלים עושה אליפות היסטורית. לגמר העפילה מכבי תל אביב לאחר ניצחון סנסציוני אבל מרשים על בית"ר ירושלים בחצי הגמר 0-2 עם שער סלאלום מרהיב של אלון נתן, חיפה ניצחה בפנדלים את בית"ר תל אביב אחרי 0:0.
במחצית הראשונה בגמר לא היה הרבה. במחצית השנייה התחילו הממטרים. גריאני עשה 0-1 לתל אביב, זאהי ארמלי השווה, אלי דריקס עשה 1-2 לתל אביב, אבל סלקטר השווה 4 דקות לסיום. בהארכה כבר עשה ארמלי מהפך, אבל דריקס בבעיטת מספריים השווה ל-3:3 בדקה ה-113. בפנדלים, כמו ב-1983, היה זה בני טבק שהכריע. השער של דריקס לרשתו של אבי רן היה השער האחרון שספג רן בחייו. ארבעה שבועות וחצי לאחר מכן, הוא נהרג בתאונה ימית בכנרת.
14 ביוני 1989, אצטדיון רמת גן
בית"ר ירושלים - מכבי חיפה 3:3 (3:4 בבעיטות הכרעה)
בתקופה הזו כמעט כל שנה היה גמר וואו. זה נחשב אולי לגמר הסנסציוני הכי וואו שהיה, כי מלכתחילה זה לא היה כוחות. חיפה אלופה, בית"ר פלייאוף תחתון עם שרידי קבוצה, עם בשורה שאורי מלמיליאן ואבי כהן בדרך למכבי תל אביב, ועם עונה שדרור קשטן יזכור פחות, גם השוער בוני גינצבורג.
זו עונת הגומלינים. משחקי גומלין בשמינית הגמר וגביע הגמר ומשחקים חוזרים בשאר השלבים, כולל בחצי הגמר, שם מנצחת מכבי חיפה אחרי משחק חוזר את שמשון תל אביב. רק 5,000 צופים מגיעים למשחק החוזר, שנערך ארבעה ימים לפני הגמר. בית"ר לעומת זאת נחה 8 ימים בין המשחקים.
בית"ר עולה בגמר עם הרכב בינוני בלשון המעטה. חיפה עם סגל של אליפויות, אבל זה לא אומר כלום. ראובן עטר עושה 0:1 מוקדם, מלמיליאן כופה שוויון לאחר פתיחת המחצית השנייה. אבי כהן עושה מהפך ובית"ר מתרגשת לקראת הנפת הגביע החמישי שלה ב-13 שנה, אבל עופר מזרחי חושב אחרת. ממש בהתקפה האחרונה הוא חותך לרוחב המגרש, ובועט ממרחק כדור לפינה הגבוהה של בוני, 2:2. הנה לנו הארכה. אבי כהן נותן שוב יתרון לבית"ר אבל עטר משווה, 3:3. הולכים לפנדלים. ניר קלינגר בועט את הפנדל החמישי של חיפה, במשחקו האחרון בקבוצה, ובית"ר זוכה בגביע.
4 ביוני 1991, אצטדיון רמת גן
מכבי חיפה - הפועל פתח תקוה 1:3
הגמר הזה זכור בעיקר בגלל שני דברים: זה היה מפגש בין שתי הקבוצות הטובות בארץ ושני המאמנים היריבים - שלמה שרף של חיפה ואברם גרנט של פתח תקוה - בעונה שבליגה לא הייתה ביניהם הכרעה, אבל חיפה זכתה לבסוף באליפות. ולכן, הגמר הזה הבטיח גם הכרעה וגם כדורגל.
כדי לנטרל את האיכות של חיפה עם טל בנין, אייל ברקוביץ' וראובן עטר בהרכב, שיחקה פתח תקוה אגרסיבי. בדקה השנייה תיקל המגן גיא גת את ברקוביץ' מאחור. שופט "היד של לנדאו" עובדיה בן יצחק, שלף לגת כרטיס אדום. דקה שנייה! התפתחה מהומה. חיפה ניצלה אותה כדי לצאת מפיגור 1:0 (מני בסון) ולכבוש במחצית השנייה שלושה שערים מרגלי ראובן עטר, משה אייזנברג ואייל ברקוביץ'. פתח תקוה וגרנט נותרו מהעונה הזו ללא כלום. גרנט הלך לחפש תארים אצל מכבי תל אביב ועונה אחר כך הפסיד בגמר להפועל פתח תקוה בלעדיו. גם זה היה גמר גדול.
17 במאי 2000, אצטדיון רמת גן
הפועל תל אביב - בית"ר ירושלים 2:2 (2:4 בבעיטות הכרעה)
עד 1999 הייתה הקלישאה לפיה "בית"ר ירושלים היא קבוצת גביע טיפוסית" מוצקה למדי. בין 1976 ל-1989 הגיעה בית"ר לחמישה גמרים וניצחה את כולם. ב-1999 נשבר הפרידגמה והפועל תל אביב זכתה בגביע אחרי ניצחון על בית"ר בפנדלים. הפעם הפועל הגיעה כאלופה, בפעם הראשונה אחרי 12 שנה. בית"ר הגיעה עם אלי אוחנה, במשחקו האחרון כמאמן בית"ר ירושלים. הודעת הפרידה נמסרה לאוחנה נמסרה ערב משחק רבע הגמר בנתניה שהוליד את אחד המשחקים הגדולים בתולדות הגביע, אבל בית"ר הגיעה לגמר, שם פגשה במאמן המיתולוגי שלה דרור קשטן, הפעם כמאמן הפועל תל אביב. שני גמרים עוקבים, אחרי משחק השרוכים.
אוחנה השאיר על הספסל את ויקטור פאצ'ה, ראה את רענן דרעי מורחק ונכנס למגרש כדי להתעמת עם השופט מאיר לוי. עד הדקה ה-86 היה רגוע ואז שלח דיאן רצ'וניצה עם החיצון ועשה 0:1. פאצ'ה שהחליף את סביליה השווה ל-1:1 בדקה ה-92, רץ לאוחנה, זרק עליו את החולצה והוסיף לעברו ברכות שונות. הארכה. טועמה קבע 1:2, 5 דקות לסיום וזה נראה גמור. ואז הגיע הדקה ה-118 שמעמידה בסימן שאלה את כל מה שכתבנו קודם על השער הדרמטי של עופר מזרחי.
השוער איציק קורנפיין עלה לקרן. יוסי אבוקסיס הגביה, קורנפיין הגיע ראשון לכדור ונגח אחורה בלי לדעת לאן, הכדור עמד לצאת וגולן דרעי הציל אותו בחצי זינוק ואז הגיע פאצ'ה שנגח בקשת. סלים טועמה עמד על הקו ולא הגיע, 2:2! בפנדלים עצר שביט אלימלך את גולן דרעי, סרגיי טריטיאק בעט לחפ"ק המפורסם, ורצ'וניצה סגר את מה שפתח. המשחק הזה שינה את הנרטיב. הפועל תל אביב הפכה באותו ערב לקבוצת גביע טיפוסית ולקחה את התואר מבית"ר.
27 במאי 2003, אצטדיון רמת גן
הפועל רמת גן - הפועל באר שבע 1:1 (4:5 בבעיטות הכרעה)
אירוע קוסמי חד פעמי. קבוצה מתחתית הליגה השנייה זכתה בתואר משמעותי בכדורגל הישראלי שנה לפני שיוון זכתה באליפות אירופה. רמת גן, מודרכת על ידי אלי כהן החיפאי, העיפה בחצי הגמר את האלופה מכבי תל אביב משער ניצחון של שרון אביטן בדקה ה-89. זו הייתה לבדה סנסציה עצומה. קבוצות מליגה שנייה עלו לגמר הגביע, אבל שנים שזה לא קרה. לא הייתה היתכנות לזכייה של רמת גן, בפרט כשבגמר חיכתה לה הפועל באר שבע החזקה שמחצה בחצי הגמר את מכבי חיפה 0:3.
אבל זה בדיוק היה העניין. באר שבע זלזלה. שחקנים אלמונים הצליחו להוביל 0:1 משער של אופיר חלוואני ולקבל שער שוויון מאופיר חיים ממש לפני הסיום. הגמר הלך לפנדלים. ואלה שמות האורדונים שלא החמיצו מהנקודה הלבנה: איציק ברוך, משה שפירא, איתן עזריה, שחר כדורי וליעד טפר. זה הספיק לזכייה היחידה אי פעם של קבוצה מליגה שנייה בגביע המדינה. ונשבע לכם, ראיתי דמעות בעיניו של רון קופמן. כנראה שזה באמת היה חסר תקדים.
20 במאי 2015, אצטדיון סמי עופר בחיפה
מכבי תל אביב - הפועל באר שבע 2:6
למרות שעירוני קרית שמונה של ברק בכר זכתה לבסוף בסגנות האליפות, קרב האליפות האמיתי היה בין מכבי תל אביב של ערן זהבי ופאקו איסטריאן להפועל באר שבע של מאור בוזגלו ואלישע לוי. רק שהשמות ברק בכר ואלישע לוי התערבבו זה בזה כמה ימים לפני הגמר, כשאלונה ברקת הודיעה על פרידה מאלישע לוי וביקשה אישור להפגש עם ברק בכר, מה שהוביל לפיטוריו המפתיעים מקרית שמונה. כאמור, סגנית האלופה.
לגמר הגיעו שתי הגדולות. מכבי תל אביב עם הרכב טלאים הגנתי, בלי הבלמים קרלוס גרסיה ואיתן טיבי, כשהיא עולה עם עומרי בן הרוש ויואב זיו כמגינים ועם גל אלברמן כמגן. באר שבע הביאה קהל, באה רעבה, אבל נתקלה ביום מטורף של ראדה פריצה. עד הדקה ה-52 היו לו שלושה שערים, את המשחק הוא סיים גם עם שני בישולים, בדקה ה-28 היה 0:2, בדקה ה-26 היה 2:6 וככה גם נשאר, באר שבע התנחמה בשער מטורף של בוזגלו. אין ספק, גמר סוף.