"הכושי עשה את שלו הכושי יכול ללכת". עבור אוהדי מכבי תל אביב, ההחלטה של ברק יצחקי ("המנהל המקצועי" של הקבוצה) לעזוב את המועדון בסיום העונה, היא אירוע חגיגי. אפשר להאמין ליצחקי שהוא קיבל את ההחלטה לעזוב את מכבי, אבל קשה להאמין שזה בדיוק מה שהוא רצה. עזיבתו של יצחקי היא סוג של כפיות טובה מצד המועדון. כפיות טובה בעיקר מצד הבעלים מיטש גולדהאר. זו לפחות התחושה (לא רק שלי).
במשפט אחד בהודעה שהוציא ברק יצחקי הוא סיכם את כל הסיבות לעזיבתו: "תמיד נתתי 100 אחוז. האינטרסים של המועדון מעל הכל". ובמשפט אחד בתגובה של גולדהאר להחלטה של יצחקי, אפשר להבין הכל: "ברק מהימן ונאמן למועדון. ברק הוא אדם עם יושרה". יצחקי וגולדהאר צודקים בכל מילה שאמרו. וזו בדיוק היתה הבעיה של יצחקי. לא היושרה שלו חלילה, גם לא האמינות שלו. יצחקי הפך לדמות הכי שנואה בקרב האוהדים של מכבי רק בגלל שעבורו האינטרסים של המועדון היו תמיד מעל הכל. יצחקי שילם את המחיר בגלל נאמנות עיוורת לבעלים, נאמנות שהובילה אותו החוצה. ברק יצחקי הוא לא הכוכב הראשון שהאוהדים של מכבי מגרשים, הוא גם לא הסופרסטאר הראשון שהפך מאליל האוהדים לדמות הכי שנואה במועדון. ויש לו חלק גדול בעליהום של האוהדים נגדו. הוא פתח להם את הדלת והסכים להיות שק החבטות של גולדהאר. הוא הגן על הבוס גם במחיר של פגיעה קשה בו עצמו.
יצחקי שילם את המחיר על ההתנהלות הבעייתית של המועדון. אבל גם שלו. הוא הפך לשכפ"ץ של גולדהאר. הנאמנות שלו לבעל הבית חרצה את גורלו. וחבל. אפשר להעריך את יצחקי על כך שהוא הסכים להכיל את כל השנאה והבוז של האוהדים נגדו, העיקר שגולדהאר יישאר נקי. אפשר להעריך את יצחקי על הרצון לשמור על האינטרסים של המועדון.
אפשר גם להעריך אותו על ההקרבה. אבל יצחקי הלך צעד אחד יותר מידיי. אפילו כמה צעדים. הכוכב הגדול שביטל כשחקן באלגנטיות מדהימה ובקלילות את הבלמים בדרך לעוד שער וירטואוזי, החליט ברגע שהתמנה למנהל המקצועי של מכבי- לבטל לחלוטין את עצמו.
ההשוואה לג'ורדי קרויף לא היתה הוגנת. גם לא נכונה. מעולם לא היו ליצחקי סמכויות מקצועיות כמו קרויף, מעולם לא היתה לו עצמאות, ומעולם הוא לא היה במעמד שהוא יכול היה להתווכח עם גולדהאר, לבקר אותו, לכעוס עליו, לדפוק על השולחן, ובטח לא לאיים בהתפטרות. בהגדרה שלו יצחקי היה מנהל מקצועי, אבל אפילו אלה שהובילו את קמפיין המחאה המכוער נגדו, יודעים בוודאות שהוא לא באמת האיש שהחליט מי יאמן ומי יהיה בסגל. הוא היה אולי שותף סוד, לא יותר.
קשה למצוא אוהד אחד של מכבי שבאמת האמין שברק יצחקי משמש בפועל כמנהל מקצועי. אפילו לא אחד. קשה עוד יותר למצוא אוהד אחד שמאמין כי יורשו של קרויף בחר את המאמנים, קבע את סגל השחקנים, והיה הסמכות המקצועית העליונה. אפילו לא אחד. השאלה שהכי הטרידה את האוהדים של מכבי היתה- מה בדיוק התפקיד של יצחקי (ולא רק אותם). וזו בדיוק הבעיה.
יצחקי שמע את רעשי הרקע סביבו, הוא ידע מה האוהדים חושבים, מה הם מרגישים, הוא ידע כי למרות הערצתם כלפיו, הם יכולים להתהפך עליו ברגע. והרגע הזה הגיע. יצחקי הבין שהמחאה נגדו תלך ותתעצם. ידע ושתק. הוא המשיך להיות נאמן לבוס בקנדה, הוא המשיך לדבוק בדרכו- האינטרסים של המועדון מעל הכל. גם מעליו. יכול להיות שהוא ציפה (לגיטימי), שגורמים בכירים במועדון (כולל גולדהאר) ייצאו להגנתו, שהם יעשו עבורו את העבודה כדי לעצור את גל המחאה נגדו. לא שהיא בשיאה, אלא בתחילתה. וזה לא קרה.
יצחקי נשאר בודד בקרב אבוד מראש. למרות הכישלון הניהולי והמקצועי, עדיין יש למכבי מערך דוברות מהטובים בליגה. גולדהאר (ולא רק), יודעים לעבוד מול התקשורת, הם יודעים גם להעביר מסרים חדים ונוקבים שהם רוצים, אבל במקרה של יצחקי הם שמרו (לרוב) על דממת אלחוט. פה ושם היתה אמירה להגנתו, ולאחרונה (ממש לאחרונה) אנגלידיס התראיין והגן עליו. אבל זה היה מאוחר מידיי. יצחקי כבר היה מרוסק.
היה ראוי שהמועדון ייצא להגנתו עם הכלים הכי כבדים, גם אם היה צריך להתעמת עם האוהדים. עם הזמן (ממש לאחרונה), הבין יצחקי שלא הותירו לו ברירה. כמה חבל שהאדם הכי נאמן למועדון הופקר במשך תקופה ארוכה. האיש שציית לכל הוראה של גולדהאר ואנגלידיס, האיש שהתעקש לשים עצמו בפינה ולספוג את העלבונות לבד, במובן מסוים התעקש לסלול לעצמו את הדרך החוצה. לאט אבל בטוח.
היו ליצחקי הרבה הזדמנויות לתת לאוהדים (ובעצם לכולם) תשובה לשאלה שהטרידה רבים- מה בדיוק אתה עושה במועדון. ועל השאלה הפשוטה הזו, יצחקי העדיף שלא להתייחס. כאילו היה זה סוד מדינה. השאלה הזו ריחפה באוויר בכל קיץ, בכל פעם שמכבי חיפה והפועל באר שבע ביצעו רכש מצוין, ועם הזמן המחאה התעצמה אפילו אחרי כל הפסד או תיקו מביך. ככל שמכבי חיפה הפכה לעוצמתית ומפחידה, כך יצחקי ספג עלבונות ונאצות. בכל פעם שגולדהאר התעכב עם החתמת מאמן ושחקנים (וזה קרה בלי סוף) יצחקי ספג את האש והפך ללוזר ובובה בעיני האוהדים.
אבל צריך לומר את האמת- יצחקי תרם לא מעט לעליהום שיש עליו מצד האוהדים. הוא הסתיר מהם את האמת, הוא מנע מהם את המידע שהם כל כך רצו (באופן רשמי). מידע שהוא יכול היה להעניק להם ברגע, אבל הוא ויתר על הרגע הזה. יצחקי היה צריך להפגין (לפחות קצת) עצמאות ונאמנות גם לעצמו. הוא היה צריך להתייצב מול המצלמות בקריית שלום ולומר בגלוי מה התפקיד האמיתי שלו, מה הסמכויות שלו (בפועל), ובעיקר מה המגבלות שלו.
יצחקי יכול היה לספר לאוהדים מה מידת מעורבותו בקבלת ההחלטות, מה חלקו בבחירת המאמנים (גם בפיטוריהם), ומי בעיקר האיש שעל פיו יישק דבר במועדון. אחרי גולדהאר. אם יצחקי היה שקוף מול האוהדים, הוא היה עוצר את העליהום עליו כבר בתחילתו. נכון, מהלך כזה של שקיפות במכבי לא אוהבים. הוא גם היה מעצבן את הבעלים וגורמים נוספים בשדרת הניהול של מכבי (אם יש כזו בכלל). אבל היא היתה מעבירה מסר לכולם, בעיקר לאוהדים: אני לא הכתובת לביקורת. אני לא מחזיק בסמכויות המקצועיות כמו שאתם חושבים (או לא חושבים).
באמירות פשוטות וברורות, יצחקי היה מעביר את האש ממנו הלאה. כל הזעם והתסכול היה עובר לקנדה (או לאנגלידיס). נכון, במציאות של עידן הרשתות החברתיות, גם אמירת אמת והצגת המציאות, נתפסת אצל רבים כביקורת, כסוג של חתרנות, אבל יצחקי היה צריך להשמיע את קולו. גם אם זה היה גורם לחלקים במועדון לכעוס עליו, גם אם גולדהאר לא היה עונה לו לטלפונים עד יעבור זעם. ואפילו אם זה היה עולה לו במכתב פיטורים.
על המגרש אף אחד לא אמר ליצחקי איך לשחק ואיפה בדיוק לעמוד. על המגרש יצחקי היה גאון כדורגל (אפילו הרבה יותר מגאון), אבל מחוץ למגרש הוא גילה פחות עצמאות. פחות חוצפה. את כל מה שהוא עשה על המגרש, הוא זרק ברגע שהוא הפך למנהל מקצועי במכבי. אם היו נותנים לו להיות באמת ג'ורדי קרויף, אני מאמין (ולא רק אני), שמכבי היתה נראית אחרת בשנים האחרונות. אחרת לגמרי.
אבל ברק יצחקי בחר לעצמו את הדרך שהובילה אותו החוצה. הוא אימץ את הסלוגן המפורסם מהפרסומת: 'ללכת עם להרגיש בלי'. יצחקי שכב על הגדר למען מכבי, הוא שכב על הגדר למען גולדהאר, הוא היה נאמן למועדון הרבה יותר מאלה שנולדו בו, והוא שילם על כך את המחיר. מחיר יקר מאוד.
הייתם מאמינים שאוהדי מכבי חיפה, במקרה של כישלון, היו יוצאים בקמפיין נגד גל אלברמן למשל? תשכחו מזה. הם היו מניפים שלטים נגד שחר ובאים בהמוניהם להפגין נגדו. במשבר (המתמשך) של ברק בכר עם הפועל באר שבע, מישהו ראה את אוהדי באר שבע מנהלים קמפיין מכוער נגד המנהל המקצועי אליניב ברדה? ברור שלא. גם אוהדי חיפה ובאר שבע יודעים היטב מי האנשים החזקים באמת במועדון, ומי מקבל את ההחלטות החשובות באמת.
יכול להיות שאוהדי מכבי תל אביב מצאו שעיר לעזאזל כדי לא לפרוק את תסכולם נגד מיטש גולדהאר כדי שלא יברח להם. יצחקי לא משתף אף אחד בתחושות שלו. זה באופי שלו. הוא גם לא ייצא נגד אף אחד במכבי. בטח לא נגד גולדהאר. ולא, הוא לא יסתתר תחת המושג "גורמים בסביבתו של ברק יצחקי". הוא יילך הביתה ממורמר וכואב, אבל הוא יסתום את הפה, למרות שהאוהדים ביצעו בו טיפול שורש.
יכול להיות שגולדהאר לא פעל כדי למנוע מיצחקי ללכת הביתה? יכול להיות. רגע, יכול להיות שהבעלים מאמין כי לא ניתן להשאיר במערכת אדם שהאוהדים כבר סימנו אותו? ככה זה לפחות נראה. אז זה אומר בעצם שגולדהאר יחליט לשלוח הביתה את קראנקה? נמתין ונראה. גולדהאר כבר הוכיח שהוא יודע לקבל גם החלטות לא פופולריות. לפחות בעונה הבאה תהיה לאוהדים התלבטות את מי להאשים: את גולדהאר, את אנגלידיס, את מנספורד, או את כולם.
יהיה מסקרן לראות האם זה היה הג'וב המקצועי הראשון והאחרון של ברק יצחקי. (נקווה שלא). ואולי בכלל נראה אותו עם חליפה ועניבה באחד הפאנלים מנתח את מכבי תל אביב לצידם של אלי אוחנה, דודו אוואט, מאור בוזגלו, וכל השאר. זה כבר בטוח יהיה מעניין.