נתחיל דווקא מהתסריט הפסימי ביותר האפשרי נכון לנקודת הזמן הנוכחית: גם אם מנור סולומון לא ישחק עוד דקה על כר הדשא העונה בשני משחקי הליגה שנותרו לקבוצתו, פולהאם, עונת 23/22 עדיין תוגדר עבורו כעונה חיובית. יש היאמרו, ובצדק, אף חיובית מאוד. כשבוחנים את הסיבות השונות שליוו את מנור עד שלב ההצטרפות לפולהאם- החל מהמשא ומתן המאתגר עם שחטאר דונייצק ומורכבות סוגיית השאלתו בעקבות המלחמה המתמשכת באוקראינה- ובעיקר העובדה כי לא שיחק באופן תחרותי במשך פרק זמן ממושך, הציבה אותו בנקודת פתיחה שונה ונחותה ביחס לכל מצטרף למועדון כלשהו, על אחת כמה וכמה כאשר המגויס החדש מנסה להסתגל למציאות שונה בליגה הטובה ביותר בעולם. ולאחר שלקח חלק פעיל במחנה קדם העונה של הקוטג'רס בפורטוגל ובנה את כושר המשחק שלו באופן הדרגתי, העובדה שנזרק למים העמוקים (גם אם מדובר בחילוף במחצית השניה) נגד סגנית אלופת אירופה ומחזיקת הגביע האנגלי, ליברפול, היוותה פתיחה מפתיעה ומרשימה בניגוד לרוב המוחלט שהעריך שאת משחקה הראשונה של העולה החדשה לפרמייר ליג הוא יצפה מיציעי קרייבן קוטג'.
ואז, באופן טראומתי, הגיעה הפציעה המאכזבת במהלך משחק הידידות נגד צ'לסי שהובילה לשיקום ממושך, החתמת שחקנים אחרים על עמדתו כאלטרנטיבות עבור פולהאם ותחושת ורטיגו מתסכלת עמה השגריר שלנו בפרמייר ליג נאלץ להתמודד. זאת הייתה המציאות הקודרת דאז שעמה מנור סולומון נאלץ בגיל 23 להתמודד כשבצומת הדרכים המרכזי שבו הוא ניצב בחורף האחרון, הוא בחר לשמור על קו מחשבה חיובי, גישה אופטימית בלתי מתפשרת ושעות על גבי שעות של התמדה על מנת לשוב למגרשים חזק יותר, פיזית ומנטלית.
פציעות הן חלק מתסכל אך חלק מ-'עסקת החבילה' שעליה חתום (גם אם לא באופן רשמי) כל ספורטאי מקצועני, אולם ספק גדול האם- גם בתסריט האופטימי עליו פילל- מנור סולומון האמין ששובו לכר הדשא יוביל לרצף של הופעות אישיות כה מרשימות, שיהפכו אותו בשבועות ספורים בלבד לאחד השמות המדוברים ביותר בכדורגל האנגלי. הדקות הבודדות שקיבל ראשית כמחליף נגד האל בגביע ובהמשך בדרבים המקומיים נגד צ'לסי וטוטנהאם סימנו שהקאמבק הולך ומתבשל באופן רגוע יחסית, אולם השער הראשון שכבש אי פעם במדי פולהאם בניצחון הביתי נגד נוטינגהאם פורסט באחד עשר בפברואר הוביל לגל של הצלחות ורגעי אושר ולתקופה חלומית עבור סולומון. השערים נגד ברייטון, וולבס, לידס יונייטד וברנטפורד לא רק שהפגינו את העקביות שמרשימה שסולומון הציג, אלא היו עדות נוספת לסל הכישורים שהוא מציע כשחקן: סיומת קטלנית ברגל שמאל, בנגיעה עם הימנית ואפילו נגיחה לרשתה של ברנטפורד בדרבי המערב לונדוני המקומי- כולן היו ראייה מוחשית לגיוון שסולומון הפגין והעלו את מניותיו לא רק בתוך המועדון עצמו, אלא האדירו את שמו משחקן יחסית אלמוני עבור מרבית הקבוצות בליגה שהתאושש מפציעה, לדמות שמצליחה באופן מרשים לשנות מומנטום ברגעים ספורים.
אבל בכדורגל- כמו בחיים עצמם- מומנטום הוא גורם מרכזי להצלחה ולאחר התבוסה הביתית לארסנל (בה מנור פתח בהרכב והוחלף לאחר 75 דקות על ידי דניאל ג'יימס) פולהאם נכנסה לורטיגו שלילי וסולומון איבד את הקרדיט ממאמנו, מרקו סילבה. משחק הגביע באולד טראפורד (בו מנור עלה כמחליף בדקות הסיום) דווקא נפתח בצורה חיובית מבחינה קבוצתית ולא רק שפולהאם הובילה, אלא שנראתה בדרך הבטוחה להמם את השדים האדומים בדרך להדחה מפתיעה ברבע גמר המפעל העתיק ביותר בעולם. 'שישים שניות של טירוף', כך הגדירו באנגליה את סדרת קבלת ההחלטות של הדמויות המובילות בקבוצה, ובראשן המנג'ר וכוכב הקבוצה, אלכסנדר מיטרוביץ', שלצדו של וויליאן הורחקו בכרטיסים אדומים והקוטג'רס מצאו עצמם מתגוננים עם תשעה שחקנים ועם המנג'ר שנשלח ליציע גם הוא על ידי שופט המשחק, מאבדים שליטה עצמית ומודחים מהמפעל בזעם ואכזבה אדירה.
מיטרוביץ' שילם ביוקר על החלטתו לדחוף את שופט המשחק והורחק לשמונה משחקים וגם לאחר הפגרה הבינלאומית פולהאם המשיכה בקריסתה המקצועית הכוללת. מנור דווקא פתח במשחק הראשון לאחר החזרה מפגרת הנבחרות והיה השחקן הבולט של הקבוצה בהפסד בחוץ נגד בורנמות', אבל שוב (בצעד מפתיע) שב לספסל, עלה כמחליף בהפסד הביתי נגד ווסטהאם וכלל לא שותף בניצחון החוץ המרשים נגד אברטון במחזור שלאחר מכן.
אחד היתרונות הגדולים ביותר שמנור סולומון מציע גם מחוץ לכר הדשא הוא הבגרות ואורך הרוח הוא מפגין, ואלו הן חלק מהסיבות המרכזיות שהפכו אותו לדמות אהודה כל כך ביציעי קרייבן קוטג'. חולצתו היא החולצה הנמכרת ביותר (ובפער גדול) בחנות המועדון הרשמית, אוהדי פולהאם מאוהבים בו עוד מהופעת הבכורה החיובית נגד ליברפול אי שם באוגוסט האחרון וגם אנשי המועדון שעובדים איתו על בסיס יומיומי משבחים את הגישה החיובית שהוא מפגין. גם בתקופה בה כבש ללא הרף או לחילופין בתקופה האחרונה בה מספר הדקות וההזדמנויות שלו הצטמצמו באופן משמעותי, מנור שמר על קור רוח והתמיד בעבודה הקשה.
האכזבה ממיעוט הדקות היא טבעית, אולם סולומון- בניגוד לשחקנים אחרים ותיקים וצעירים אחרים כאחד בליגה- המשיך להיות דמות אהובה בחדר ההלבשה שהשקיע ועבד מסביב לשעון כדי להראות למאמנו שברגעים שבהם יידרש, הוא יהיה שם עבור פולהאם עם הניצוץ, המהירות והאיכות הייחודית שרק הוא מסוגל להציע. התסכול שחווה הוא מובן ובו זמנית היכולת שלו לשמור על הפרופורציות הנכונות ולהפגין גישה שקולה סייעו ויסייעו לו בהמשך הקרייירה העתידית שלו, בכל יעד שבו ימשיך להתפתח.
היום (17:00, ספורט1) פולהאם תפגוש את אחת הדמויות האהובות ביותר בתולדות המועדון, המנג'ר הותיק רוי הודג'סון, שישוב לקרייבן קוטג' עם קבוצתו הנוכחית, קריסטל פאלאס, לדרבי לונדוני לוהט. מטרת העל של הקבוצה היא לנפץ את שיא הנקודות שאי פעם פולהאם השיגה בעונת פרמייר ליג כלשהי (53 נקודות) ועם שני משחקים נותרים ו-51 נקודות כעת בקופה, היעד הוא בהחלט ריאלי. עבור מנור, השאיפה היא לנסות בשני המחזורים הקרובים למקסם את כמות הדקות על כר הדשא ובעיקר לשלוח למרקו סילבה ולהנהלת הקבוצה מסר שהאיכות המרשימה שהציג עד לפני חודשים ספורים יכולה לשוב ולבוא לידי ביטוי באופן מיידי, אם תינתן לו הבמה הראויה לכך.
בקיץ הקרוב הוא יחגוג יום הולדת 24 ולמרות הדעיכה המשמעותית בהזדמנויות ובדקות שניתנו לו על כר הדשא, למנור עדיין יש מניות מוערכות בהצלחתה של פולהאם העונה. סיום עונה חיובי אישי עבורו יעניק לו רוח גבית נוספת בקיץ הקרוב כאשר השאלתו הראשונית למועדון תסתיים באופן רשמי , ובד בבד המוניטין שצבר ויכולת ההסתגלות בעונה עמוסים אתגרים בלתי צפויים העניקו לו נקודות זכות בקרב הנהלת המועדון ויתר מועדוני הפרמייר ליג שלוטשים עיניהם לעברו ויקחו חלק פעיל בתחרות על החתמתו על חוזה קבוע בהקדם האפשרי.