בין סטיבן ג'רארד ללברון ג'יימס: ניקולו בארלה חולם על גמר ליגת האלופות

אם הייתם שואלים אוהדי אינטר לפני שנה לגבי החסרון המרכזי של ניקולו בארלה, הם היו אומרים שהיהלום שלהם לא כובש מספיק. זה מה שהיה חסר על מנת להפוך אותו, באמת ובתמים, לקשר מרכזי ברמה העולמית הגבוהה. כי הרי הוא יודע לעשות על המגרש הכל. הוא המנוע האולטימטיבי של הקבוצה - מתקל, מחלץ כדורים, מנווט, מספק מסירות נהדרות לכל טווח, קורא את המשחק טוב יותר מאחרים.

הוא הלב הפועם של אינטר, וזה היה תפקידו גם בנבחרת איטליה בדרך לזכיה ביורו 2020. ויש לו גם בעיטה מצוינת, מכל מרחק אפשרי, אבל בשורה התחתונה היו לבארלה 11 שערים בלבד באינטר ב-3 עונותיו הראשונות בסן סירו במצטבר. על הסוגיה הזו הוא נדרש לעבור על מנת להשתפר, והעונה נרשם צעד משמעותי קדימה - דווקא בזירה המרכזית בליגת האלופות.

אינטר לא היתה מגיעה לחצי גמר צ'מפיונס-ליג בלעדיו, וזה ברור כשמש גם אם לא לוקחים את הכדורים שהוא שם ברשת - אבל היו כאלה, מה שהופך את תרומתו לכבירה עוד יותר. במשחק הגורלי בקאמפ נואו באוקטובר הובילה ברצלונה 0:1 במחצית בקרב בו היתה חייבת לנצח על מנת לשמור על סיכוי טוב להעפיל לשמינית הגמר.

לבארלה היו תוכניות אחרות לגמרי, ובפתיחת המחצית השניה הוא התגנב לרחבת בלאוגרנה, ניצל עמדה גרועה של ג'רארד פיקה ששבר את מלכודת נבדל, קיבל מסירה מושלמת מאלסנדרו באסטוני - בלם שהוא עושה משחק, והכניע את מארק-אנדרה טר שטגן בסיבוב ברגלו השמאלית. כן, השמאלית - חשוב להדגיש זאת כי היה זה השער הראשון של בארלה בקריירה ברגלו החלשה. המאבק הדרמטי הסתיים בתיקו 3:3, דרכה של אינטר לשלב הבא היתה סלולה, ופיקה בכלל הודיע על פרישה מכדורגל ימים ספורים לאחר מכן.

מגמת החידושים נמשכה ברבע הגמר, בו נחשבה על הנייר בנפיקה לפייבוריטית, במיוחד במשחק הביתי באיצטדיון האור. גם הפעם היו לבארלה תוכניות אחרות לגמרי, ובדקה ה-51 הוא התגנב לרחבה כדי לקבל עוד מסירה מופתית של באסטוני ולהעלות את נראזורי ליתרון 0:1 בראשו. כן, בראשו - וחשוב להדגיש גם את זה, כי היה זה שער הנגיחה הראשון בקריירה של הקשר.

אינטר ניצחה 0:2, אבל לקראת הגומלין בסן סירו עדיין ריחפו סימני שאלה לא מבוטלים מעל יכולתה לשמור על היתרון - אחרי הכל, כושרה בליגה האיטלקית לא היה מרשים בלשון המעטה. אז בארלה הסיר גם את הספקות האלה עם שער אדיר בפתיחת המחצית הראשונה. הקשר חטף את הכדור במרכז המגרש, ביצע מסירה כפולה עם לאוטרו מרטינס, השאיר את ההגנה חסרת אונים עם הטעיה מבריקה, ושלח כדור מסובב לפינה הרחוקה. בשמאל, כמובן.

הפעם זה אפילו היה פחות מפתיע, כי היה לו גם ביצוע מרשים בשמאל מול סלרניטנה, בעונתו הפוריה ביותר גם בזירה המקומית. 5 שערים יש לבארלה בליגה, עוד 3 באירופה - בסל הכך 8. איך שלא תסתכלו על זה, מדובר בשדרוג נהדר - קל וחומר כאשר מדובר במאני טיים. בארלה הוא שחקן שלם יותר בזכות היכולות האלה, וזה רק מעלה את ערכו בשוק, הגבוה ממילא. בגיל 26, הוא ממשיך להתקדם ולהשתבח, כך שהשיא עוד עשוי להיות לפניו. ויש שיטענו כי כעת, בתום 4 שנים באינטר, אחרי שכבר הוכתר לאלוף איטליה ב-2021 והגיע להישג מרשים בצ'מפיונס-ליג העונה, ייתכן שכדאי לו לעשות את הצעד הבא על מנת שהנסיקה לא תיעצר. לאוהדי ליברפול לא תהיה התנגדות לכך.

למעשה, קפיצת המדרגה שעבר בארלה בכל הקשור לכיבושים מחזקת עוד יותר את ההקבלה שצצה עוד בימיו הראשונים בקליארי. ב-2015, כאשר קיבל את החשיפה הראשונה בסגל הבכיר בקבוצת הדגל של האי, כינו אותו בגאזטה דלו ספורט "סטיבן גרארד של סרדיניה". היתה זו מחמאה קצת מרחיקת לכת, אבל האיטלקי באמת מזכיר בתכונותיו של הקפטן מאנפילד - הוא רב גוני, מכסה שטחים נרחבים, וגם מגלה כושר מנהיגות. לא לחינם נתנו לו בקליארי להיות הקפטן הצעיר ביותר בתולדות המועדון, וגם הדביקו לו את הכינוי "רדיולינה" - מכשיר רדיו קטן בו משתמשים האוהדים כדי לשמוע דיווחים ממגרשים אחרים במהלך המשחקים.

כי בארלה לא סותם את הפה לרגע. רומלו לוקאקו אמר עליו במהלך עונת האליפות: "ניקולו הוא הקול של הקבוצה הזו. אנחנו מתווכחים כל יום, ולפעמים גם תוקפים אחד את השני. אנחנו משוגעים, ואנחנו זקוקים לאנרגיות האלה כדי לשחק טוב יותר. אני זקוק לו ולביקורת שלו, כי אני יודע שאפשר לצאת איתו למלחמה". היה קצת משעשע להיזכר באמירה הזו בפברואר האחרון, כאשר התקשורת ניסתה לנפח ריב קולני בין בארלה ללוקאקו במהלך התייקו העגום מול סמפדוריה ולהגדירו כמשבר ביניהם. היו שם קללות, אבל זה בדיוק מה שעוזר להם לשמור על יחסים תקינים, על המגרש ומחוצה לו. ואז, כעבור שבוע, בישל בארלה ללוקאקו את שער הניצחון הדרמטי על פורטו במשחק הראשון בשמינית גמר ליגת האלופות. היה זה השער היחיד בצמד המפגשים, וקשה להגזים בהערכת חשיבותו של הקשר גם להישג הזה.

זה לו יהיה חלון ההעברות הראשון בו הביע יורגן קלופ עניין רב בבארלה. ב-2019, אחרי שתי עונות נהדרות במדי קליארי, הוא היה סחורה מבוקשת בשוק, וליברפול סימנה אותו כרכש אפשרי. גם נאפולי, ארסנל וצ'לסי היו בתמונה לפי הדיווחים, אבל עבור ניקולו היתה רק אופציה אחת. כיליד קליארי ובוגר בית הספר של ג'יג'י ריבה, הוא היה תמיד אוהד מושבע של המועדון מסרדיניה, אבל כל משפחתו שרופה על אינטר - ולכן גם לו יש הרבה מאוד חיבה לשחורים-לבנים. כאשר אנטוניו קונטה סימן אותו כשחקן חשוב בקבוצה שתיכנן לבנות, לא רצה בארלה לשמוע על שום אלטרנטיבה אחרת.

ואכן, קונטה הפך אותו לאלוף איטליה. המעבר הזה גם איפשר לבארלה להיות באנקר בהרכב הנבחרת של רוברטו מנצ'יני. כעת, כאשר השמועות על עזיבה אפשרית מתחילות לצוץ, הודיע בארלה חד משמעית שאין בכוונתו לנטוש את אינטר - והוא רוצה להמשיך להיות נאמן לקבוצתו האהובה. מצד שני, הצעה כספית טובה מאוד עשויה לגרום להנהלת המועדון לחשוב בכיוון, ואז העסק עשוי לקבל תפנית. בנוסף, יש שמציעים בקריצת עין לערב את לברון ג'יימס בסוגיה, כבעל מניות בליברפול. בארלה הוא מעריצו המושבע של כוכב לוס אנג'לס לייקרס - זו הסיבה בגללה לקח באינטר את החולצה מספר 23, ואפילו לכלב שלו קוראים לברון. אז לכו תדעו.

בינתיים, נמצא ג'יימס בעיצומו של פלייאוף ב-NBA, ובארלה חולם על העפלה לגמר ליגת האלופות, כדי ללכת בדרכו של דיאן סטנקוביץ' - הקשר שהיווה עבורו פעם מודל לחיקוי במדי נראזורי. העניין הוא שאת הסרבי השאיר ז'וזה מוריניו על הספסל בגמר מול באיירן מינכן ב-2010, והוא שולב רק בדקה ה-68. אם אינטר תעלה לגמר שוב בחלוף 13 שנה, מקומו של בארלה על הדשא באיסטנבול יהיה מובטח לחלוטין מהדקה הראשונה.