היו רגעים אתמול - לא רבים - בהם מכבי תל אביב הובילה בסמי עופר והזיכרונות לקחו אותי ל-1984, גם שם הייתה מעורבבת מכבי חיפה אם כי בצורה פסיבית. הפועל תל אביב, שיצאה קודם מהמרוץ לאליפות, הגיעה מחזור לפני הסיום לימק"א כדי לשחק מול המוליכה בית"ר ירושלים. לכאורה, לא היה לה על מה לשחק, ואוהדי בית"ר שצבאו על האצטדיון צר המידות מול מלון המלך דוד, הביאו איתם בקבוקי שמפנייה כדי לחגוג בסיום.
רק דבר אחד לא לקחה בית"ר ירושלים בחשבון: שזו יריבה שמתייחסת אליה כאל סדין אדום, שסוחבת איתה מטעני רגש אחרים, שמשחק מול בית"ר ירושלים בשבילה הוא יותר מאשר טיול אחר צהריים נחמד משכונת ממילא. והפועל כבשה, כל שער יותר יפה מהשני, וגם ניצחה 1:3. ואילו מכבי חיפה שניצחה במקביל ביהוד, זכתה באליפות הראשונה שלה.
מכבי חיפה הייתה שמחה ליריבה אחרת ממכבי תל אביב אתמול, לא כי מכבי תל אביב טובה במיוחד, אלא בגלל שזו יריבה מושבעת, רק שתעתועי הזיכרון הזמניים, כמו גם המציאות, היו קצרים ונשכחו מהר מאוד. מכבי חיפה 2023 היא לא בית"ר ירושלים 1984 שנכשלה כמה פעמים קודם לכן לזכות באליפות, וסחבה אחריה מריצה של כישלונות, כולל ירידת ליגה שערערה לה את הביטחון. מכבי חיפה על סף האליפות ה-15 שלה בפחות מ-40 שנה, ואחרי שתי אליפויות רצופות, עליה לליגת האלופות ואפילו ניצחון על יובנטוס בבית שבו היא בעיקר מנצחת, היא קבוצה אחרת. גם מכבי תל אביב היא קבוצה אחרת, אפילו עם שרן ייני על המגרש זו לא קבוצה של משה סיני ואלי כהן.
רוח המועדון הנושבת בה היא רוחו של מיטש גולדהאר, יזם עסקי מקנדה, ולא רוח המכביזם. מכבי תל אביב של אבי נמני הייתה מנצחת אתמול בסמי עופר ופותחת לחלוטין את סיפור האליפות, לא מכבי תל אביב של דן גלזר. מצד שני, ספק אם יש איזו קבוצה שהייתה מנצחת אתמול בסמי עופר, כולל הפועל באר שבע. מכבי חיפה שיחקה טוב גם לפני הפיגור: מהר, אינטנסיבי, דרך האגפים, כמו שהיא יודעת. ההגנה של מכבי תל אביב הייתה מספיק גרועה ואפשרה את המהפך השביעי שמכבי חיפה ביצעה העונה. הסיבה שהיתרון לא מומש ממש במחצית הראשונה היה דניאל פרץ, זה שגם תרם לפני סיום המחצית הראשונה את שער השוויון ביציאה מאוחרת והססנית לכדור נוראי שהחזיר לו לוקאסן.
אי אפשר לתלות את הקריסה של הגנת מכבי תל אביב (שספגה אתמול שישית ממה שספגה כל העונה בליגה) בהיעדרות של אנריק סבוריט כמו גם את אוזלת רגלה בהיעדרות של ערן זהבי. עצם ההצבה של סבוריט כבלם הוא סימפטום לסגל הגנתי חיוור, והסיבה האמיתית שמכבי תל אביב לא ספגה יותר מדי העונה הייתה דניאל פרץ והעובדה שלא הותקפה יותר מדי.
מכבי חיפה נהנתה אתמול שוב מהסגל העמוק שלה וממגוון האפשרויות שעומדות לרשותה גם כשעבדולאי סק לא משחק. אתמול זה היה תורם של חסרי המספרים, דולב חזיזה ודיא סבע, לספק את הסחורה. קבוצה שלא תלויה בשחקן כזה או אחר, היא הקבוצה שבסופו של דבר תזכה בתארים.
אייטור קראנקה מסתובב ומספר לכולם שהוא ממשיך בעונה הבאה. קשה לדעת מה באמת נכון, אבל אפשר להעריך שאין באמירות שלו כל הגיון. אם מכבי תל אביב תיתן לקראנקה להמשיך, עם 57 אחוזי הצלחה ו-44 אחוזי ניצחונות, אז המקום השלישי מובטח לה גם בעונה הבאה, והיי, קונפרנס ליג, זו אחלה במה. ואם לדבר בהגיון, אין שיפור בקבוצה מאז שהוא הגיע, לא טקטית, לא פרסונלית, הכדורגל לא סוחף וקראנקה גם לא גילה שום שחקן חדש (בניגוד לקרסטאיץ' ששם את הקריירה שלו על אוסקר גלוך), וייבש את רוב הצעירים כולל את דור תורג'מן שבשל די כדי לפתוח במונדיאל הנוער אבל לא כדי להחליף את ערן זהבי במשחק גארבג' טיים, גם אם הוא מול מכבי חיפה.
לא ראיתי אתמול בתגבור הקישור בשלושה שחקנים יצירתיים על חשבון חלוץ (גם אם באופן מאולץ) איזה רענון. ג'וש כהן נדרש לרדת כמה פעמים לקרקע, כולל לאסוף כדור מהרשת, כי הוא טווח מרחוק. נכון, גם דיא סבע מתמחה בכיבושים בעיקר מחוץ לרחבה, אבל קבוצה עם שלושה קשרים יצירתיים שבועטים מחוץ לרחבה, היא קבוצה שלא יכולה להיכנס לרחבה עם כל היצירתיות שלה, וזה כשל. כדאי לשים לב גם לירידה ביכולות הכיבוש של ג'ורג'ה יובאנוביץ' שכבש 3 שערים ב-10 המשחקים האחרונים שלו, חצי מההספק שלו קודם לכן.
מכבי תל אביב חייבת חריש עמוק כדי לגרות את גולדהאר להשקיע יותר בכיבוש שוק השחקנים כבתקופת ג'ורדי קרויף. הבאתו של מנספורד אמורה לתת לכך רוח גבית, אם כי קדנציה שנייה - ראו מקרה איביץ' - לא מעידה בהכרח על רעב גדול. מנספורד חוזר אחורה מבחינתו, מעניין כמה אנרגיה זה יביא איתו.
הדבר הכי חשוב בסגל של מכבי תל אביב חייב להיות אמון בשחקני בית, במחלקת הנוער. יותר מדי שחקנים כישרוניים שגדלו במחלקת הנוער של מכבי תל אביב מסתובבים בכל מיני מקומות, חלקם מנפגעי דוקטרינת ואן לוון. מכבי תל אביב היא קבוצה שחייבת להתרענן גם מבחינה גילאית, לתת לשחקני רכש מקצה הספסל מסלול חיים חדש ולשים במקומם שחקני בית, וכמה שיותר. אולי זה תהליך שיבשיל כמה שנים - וזה המון במושגים של קהל קנאי ורכישת מנויים ומרצ'נדייז - אבל זה התהליך הכי בריא שאפשר למצוא למועדון כזה. גולדהאר לא בא למכבי תל אביב כדי לזרוק עליה מדי עונה 15 מיליון דולר קנדי בלי שהמועדון ייצר כסף באופן עצמוני. לפעמים הצליח לו, לפעמים פחות. בשורה התחתונה, עם כל המשקל הכבד שלו, מכבי תל אביב סיימה אתמול עונה שישית מתוך 8 ללא תואר אליפות, ובשתי העונות האחרונות גם ללא תחרות אמיתית על תואר האליפות.
צריך להחמיא להפועל באר שבע. עם סגל מאוד חסר, עם סיכויים מאוד קטנים, עם תחושת קיפוח מטפסת, היא ממשיכה להתעקש לא לאפשר למכבי חיפה הכתרה מוקדמת. חופרת וחופרת בסיכויים ומנצלת כל הזדמנות. למרות ולמרות ולמרות, הפועל באר שבע שם, והיא לחלוטין תבנית נוף מאמנה, לכל דבר ועניין.
אתמול היא ניצחה בקושי, אחרי מחצית שנייה טובה מאוד של אשדוד, ופנדל שעצר עומרי גלזר, ועדיין היא ניצחה. את השער כבש בצורה מסוגננת רמזי ספורי שנעדר יותר מדי פעמים העונה בגלל פציעה. למעשה, ספורי כבש שבעה שערים ובישל פעמיים ב-22 משחקי ליגה בלבד, פחות משני שלישים של עונה. תארו לעצמכם אם היה לאליניב ברדה עוד שחקן שמייצר מספרים לאורך כל העונה? וזה בדיוק מה שברדה צריך להיאבק עליו לעונה הבאה: שיהיו לו בסגל שחקני הכרעה, שחקנים שמייצרים מספרים, לא רק כאלה שפותחים הגנות או עושים מעברים מהירים. תראו מה עשה עומר אצילי למכבי חיפה ותבינו מה חסר להפועל באר שבע. יש כאלה? יש, צריך פשוט לצפות טוב טוב במונדיאליטו ובאליפות אירופה לנבחרות צעירות, שם גדלים שחקני ההכרעה של המחר.