חנן ממן יעלה מחר לכר הדשא באצטדיון סמי עופר בפעם האחרונה כשחקן פעיל, כשהפועל חיפה תארח את סקציה נס ציונה במשחק הבית האחרון שלה העונה. הקשר בן ה-33 התחיל את הקריירה כבן של אגדת העבר ברוך ממן, הצליח לבסס קריירה מפוארת משלו, זכה בתואר "שחקן העונה" והיה שותף מלא לאליפות השלישית של הפועל באר שבע.
השבוע לאחר שהודיע על פרישה ישבנו עם ממן לריאיון רגע לפני שהוא תולה את הנעליים. על השנתיים האחרונות ("אי אפשר לעבוד על הנפש"), הפרישה ("לקחתי מפדרר, לא רציתי לבכות"), העונה בבאר שבע ("ראיתי לנגד עיניי רק אליפות"), הספסול בבירת הנגב ("מבחינתי נעשה לי עוול"), התכניות לעתיד ("רואה את אלברמן ובניון וחושב שאני יכול להצליח בזה") השיחה של ברוך עם זלצר, השחקן הכי גדול ששיחק איתו, המאמן שהכי השפיע עליו ועוד.
מה הרגע שהבנת שאתה רוצה לפרוש?
"בתחילת העונה אחרי כמה משחקים שלא פתחנו טוב ולא הרגשתי טוב. אני זוכר שהייתי יורד לחדר ההלבשה אחרי משחק ואומר לעצמי 'אין לי כוח יותר, מה אני צריך את זה? אני רוצה לפרוש'".
כי כואב פיזית?
"גם כי כואב פיזית, גם כי כואב לי על המצב של הקבוצה ושאני לא מצליח לעזור ואני לא טוב. בסופו של דבר ההחלטה הזו הייתה מגיעה גם אם הקבוצה הייתה משחקת טוב, אבל אני לא יכול להיות טוב בלי שהגוף שלי יהיה טוב. והגוף לא טוב".
תסביר.
"עברתי שתי פציעות שונות מאוד מגבילות. הפגיעה בירך זה משהו שלא ניתן לשפר רק דרך ניתוח, והפגיעה בבטן זו פגיעה מערכתית שאני לא מרגיש אותו בנאדם. אני רגיל לשחק כל שנה בכל המשחקים בלי פציעות ופתאום אני מרגיש שבדקה ה-50 נגמר לי הכוח. באימונים אני בלי כוחות וזה הרגיש לי לא טבעי ולא הוגן כלפיי הצוות והחברים".
אבל הם העדיפו שלא תפרוש.
"הלוואי שלא הייתי צריך לפרוש. לא תכננתי לפרוש בגיל כזה צעיר, בטח בימים האלה, אבל ניסיתי ולא הצלחתי".
כשהתראינו יומיים אחרי הניתוח שלך נראה היה שאין סיכוי שתחזור.
"כי לא רציתי לוותר ישר. לא יכולתי, לא היה סיכוי מבחינתי. אף אחד לא אמר לי לא להמשיך, רצו שהזמן יעבור והמזל שלי זה שהייתה פגרה - אז היה לי זמן להחלים. עשיתי הכנה טובה והשקעתי מאוד כדי לחזור טוב, חשבתי שאני בסדר, אבל אימונים לחוד ומשחקים לחוד. העומס היה שונה והבנתי מהר מאוד שזה לא הולך. כל העונה התחבטתי עם עצמי אם לפרוש".
איך היה מול קלינגר ורוני לוי בימים האלה?
"היה חשוב לי שיהיה להם נוח להבין שזה בסדר אם לא אשחק וזה בסדר אם אני על הספסל. עדכנתי את שניהם בהכל".
ירדה אבן מהלב עם ההודעה על הפרישה?
"כן, הייתה הקלה. כשאתה רוצה להודיע משהו כזה גדול, זה מלווה אותך. אותי זה ליווה כבר כמה חודשים. המחשבות לא פסקו והיה עליי המון לחץ".
כמו כל הקריירה, גם הודעת הפרישה שלך הייתה שקטה ולא שגרתית. פחדת לבכות במסיבת עיתונאים?
"(צוחק), כן לא רציתי לבכות ולא רציתי לא להיות מסוגל להגיד את מה שיש לי להגיד".
כמה טייקים לקח לך עד שיצאה ההודעה המוגמרת?
"הגיע אליי איש מקצוע מצוין בתחום הזה שקוראים לו טל כהן. האמת שזה לא לקח יותר מדיי כי הקראתי את זה לפני כן לאשתי וקראתי בלב כל כך הרבה פעמים. התגובות היו מטורפות".
איך עלה לך הרעיון להודיע ככה?
"האמת שקפצה לי לראש הפרישה של רוג'ר פדרר. הרעיון היה ממנו, הוא ספורטאי ענק שהשיג הכול בחיים שלו והרגשתי שהוא פרש בצורה קלאסית. ככה רציתי שזה יהיה אצלי".
אמרת בהודעת הפרישה שהנפש שלך פצועה. תסביר.
"מהכול. שתי העונות האחרונות היו מאוד קשות, מאתגרות ומסובכות. גם האובדן של אורית אחותי, גם הפציעות וגם הפרישה, זה חתיכת דברים לעבור בגיל שלי. אני מאוד אופטימי ומאוד חיובי וחייכן ותמיד אני רואה את הטוב, גם היום. אבל בסוף עם עצמי בשקט והראש עובד, אז לא קל ואי אפשר לעבוד על הנפש".
מבחינת הקריירה שלך, לא הצלחת להתגבר על המוות של אורית?
"בסופו של דבר אם אני פורש אז אפשר להגיד שלא, אבל אני מרגיש שזה לא שייך. אם הייתי כשיר ולא נפצע, לא הייתי פורש וזה לא היה משפיע עליי ברמה הזו. הכאב על אורית הוא תמידי ולעולם לא ייעלם אבל זה לא רק זה. הרבה דברים התחברו ביחד"
אמרת בהודעת פרישה שאתה מתנצל בפני ההורים שהם עוד צריכים לעבוד.
"אני באמת זוכר את עצמי בתור ילד להורים שלי שבזכותי הם לא יעבדו. בתור ילד אתה תמים. אני לא מסתכל על אחרים ולא מפריע לי עם כמה כסף סיימתי או לא. הרווחתי את מה שהרווחתי בכבוד, יכולתי להרוויח יותר אבל גם פחות ואני לא מתלונן על מה שהרווחתי".
השיא של הקריירה זה הפועל באר שבע?
"חד משמעית כן".
מה קרה שם שהתפוצצת?
"הייתי בשל, הייתי בשיא היכולת הפיזית שלי, בוגר בראש ועשיתי חצי עונה ראשונה מעולה עם הפועל חיפה"
באר שבע הייתה בדעיכה כשהגעת, הרגשת שאתה מרים אותה?
"הרגשתי שהרמה שם גבוהה והתחרות חזקה גם באימונים. הרגשתי שצריך להצית שם משהו ברמה המורלית".
מה הרגשת שם?
" חדר הלבשה שבע שלוקח מובן מאליו כל ניצחון. נכנסתי אחרי ניצחון והיה שם שקט, אז שאלתי אותם אם הפסדנו את המשחק. באתי מהפועל חיפה שאחרי כל ניצחון יש חגיגות של אליפות ופתאום פה זה מובן מאליו. הרגשתי שצריך להחזיר להם את הרעב, עלינו על גל טוב ואני הייתי טוב. זו התקופה הכי טובה שלי בקריירה, ראיתי לנגד עיניי רק את האליפות".
הרגשת שמגיע לך את תואר "שחקן העונה"?
"לא חשבתי על זה תוך כדי, אבל בסוף כן - אני חושב שזכיתי בצדק בתואר האישי".
היה חסר לך שאין לך תואר?
"הגעתי לעונה הזו בלי תואר ורק זה עמד לנגד עיניי כי זה היה חסר לי".
יש כאלה שאומרים שזכית בשני תארים באותה עונה כי עוד כבשת ובישלת במשחק הראשון בגביע עם הפועל חיפה והיא זכתה בגביע.
"אני לא מרגיש שזה תואר ששייך אליי"
עכשיו כשאתה פורש, אולי תסביר למה "שרפו" אותך עונה אחרי שזכית בשחקן העונה?
"זה חלק מהשובע, היה רצון במועדון לבנות דברים אחרת. איתי אישית לא היה משהו מעבר, הקבוצה עברה מתיחת פנים ולא הייתי חלק מזה".
מה הרגשת?
"הביאו שחקנים על העמדה שלי, נייג'ל האסלביינק ודיא סבע ואז גם רמזי ספורי. זו הייתה תקופה משונה ומאתגרת".
דיברת עם ברק בכר, ניסית להבין?
"ברור. דיברנו הרבה, התווכחנו הרבה, גם עם אלונה. כשזה מגיע ביחד עם זה שהקבוצה לא הולכת לקחת אליפות ולא פותחת טוב את העונה אז מתחיל כדור שלג לא טוב".
ברק ואלונה טעו כשלא נתנו לך להוביל את הקבוצה באותה עונה?
"מבחינתי נעשה לי עוול כי הייתי בשיא שלי וזה עצר אותי. בינואר חזרתי וקיבלתי את המפתחות והייתי טוב עד סוף העונה עם שישה שערים. הייתי שחקן נבחרת, זומנתי נגד רומניה והייתי אמור להיות מוזמן גם למשחק מול ארגנטינה שבוטל. הרגשתי שזה לא הוגן כלפיי. אבל זה לא היה מכוון אליי, כל הקבוצה נכנסה למערבולת. גם לי יש חלק בזה כי הורדתי מהרמה שלי באימונים ו'תרמתי' לזה. אבל זה הכדורגל הוא תמיד גלגל שעולה ויורד".
גם בבית"ר ירושלים ובהפועל תל אביב נראית טוב
"נכון, בחצי שנה הראשונה שלי בהפועל תל אביב הייתי טוב מאוד וגם בבית"ר. כמו שאמרתי, כדורגל זה תקופות. היו תקופות שהייתי בהן יותר חד והיו כאלה שפחות".
אמרו עלייך כל הקריירה שאתה משדר אדישות.
(צוחק) "זו השפת גוף שלי. אני קצת אדיש אבל זה לא מגיע ממקום של זלזול, הייתי צריך כל הזמן להוכיח ולהסביר שזו השפת גוף שלי, אמרו לי לאורך הקריירה שאני אדיש, אבל שיפרתי את התגובה שלי אחרי איבודי כדור ועוד כמה דברים קטנים של ריצה ומרחקים. ברגע שעשיתי את זה לא היה מאמן שלא היה לו ברור שזה אני ועוד 10".
הגעת לבלגיה מוקדם מדי?
"יכול להיות. זה מהלך שקרה ואחרי עונה לא פשוטה שלמדתי ממנה המון. יכול להיות שאם הייתי סבלני ונשאר לעוד עונה הייתי מצליח, כנראה חזרתי מוקדם מדי".
מזלזלים אצלנו בליגה הבלגית.
"זו ליגה חזקה וקשה, ליגה מאוד טובה. היא פחות איכותית ברמת הטכניקה, אבל היא מאוד קשה".
מה הגול הכי גדול בקריירה?
"מבחינת משמעות נגד בית"ר ירושלים בניצחון 1:4, אבל היו לי עוד גולים יפים".
מה הכי יפה?
"הגול שלי עם הפועל תל אביב נגד מכבי חיפה, מול דקל קינן ועם הצ'יפ שנתתי".
מי השחקן הכי גדול ששיחקת איתו?
"שיחקתי עם הרבה, אבל נראה לי שמליקסון הכי גדול, יותר מטוני וואקמה. מאור זה חוויה, הוא איש מאוד מצחיק ושנון, ושחקן מאוד מוכשר".
לא אחד שצועק.
"הוא מאוד שקט ומפרגן. אני אספר לך סיפור שיסביר לך מי הוא. במשחק הראשון שלי בטרנר היה פנדל במצב של 2:1 או משהו כזה, כשאנחנו עם 10 שחקנים. מאור רצה שאכנס מיידית לעניינים ושאל אם אני רוצה לבעוט".
ובעטת?
(צוחק) "לא. נבהלתי שהוא אמר לי את זה. אמרתי לו ישר 'לא, אני לא רוצה'".
מי המאמן שהכי השפיע עלייך?
"ניצן שירזי ז"ל. ניצן הגיע להפועל חיפה וביחד עם שלומי דורה הם החליטו שלוקחים אותי כפרויקט ונתנו לי את המפתחות. ניצן עמד מאחוריי על הרגליים האחוריות ואז גם הביא אותי להפועל תל אביב. היה לי ממש קשה כשהוא נפטר, הוא השפיע על הקריירה שלי ויש רגעים בדרך שאתה אומר אם זה לא היה קורה זה היה ניראה אחרת. העובדה שהוא האמין בי שינתה לי את הקריירה".
מה המשחק הכי גדול שלי?
"אני חייב להגיד שחשבתי על זה ולא עולה לי משחק שאני מגדיר אותו הכי גדול".
מה הרגע הכי קשה בקריירה?
"אני חושב שהפציעה שלי אחרי העבירה של תמיר גלזר. לא הגעתי למעמדים שיצאתי מהם שבור, אבל הפציעה הייתה לפני חצי גמר הגביע. ציפיתי למשחק והייתי בכושר מעולה, וזה הרגע הכי קשה".
מה חסר להפועל חיפה כדי להצליח?
"צריך למצוא את האיזון בסגל ובנייה נכונה שתמשיך את הקבוצה הנוכחית".
אומרים שצריך לנפות את כל הוותיקים.
"ומה זה ייתן, מה תביא במקום?".
אומרים שנהייתם יותר חזקים מהקבוצה
"שטויות, אנחנו המקום הכי חם שיש להגיע אליו. כל הוותיקים נטולי אגו כמעט, מקבלי פנים בצורה הכי טובה, אין פרצופים ואין שביתות איטלקיות. זה מצחיק לשמוע שאומרים שאנחנו חונטה כי זה לא נכון. כשאתה פחות טוב אז צריך לשלם את המחיר ואם המחיר הוא לרדת לספסל או לצאת מהסגל, אז אלה החיים. צריך לבנות בהפועל חיפה משהו יציב בסגל ואני חושב שרוני עושה עבודה טובה בעניין הזה. יואב צריך לתת לו את הקרדיט להמשיך עם הויזן שלו".
אתה כבר תקופה בקורס מנכ"לים בכירים. חנן ממן יהיה המנהל המקצועי הבא בהפועל חיפה?
"כן, זה מעניין אותי. אני אוהב את המקצוע הזה, אני מסתכל על אלמוג כהן, ברק יצחקי, גל אלברמן ויוסי בניון ואני חושב שזה משהו שהיה מעניין אותי לעשות. יואב יודע שזה מעניין אותי והשאלה כמה זה משמעותי עבורו לאייש תפקיד כזה ואם הוא חושב שזה יכול לשדרג את המועדון".
מה אתה חושב?
"אני חושב שזה יכול לשדרג ולך תדע אולי זה גם יקרה".
יושב עלייך שבתור בן של אחד הכוכבים הכי גדולים במכבי חיפה לא קיבלת הזדמנות במדים הירוקים?
"לא חושב שאי פעם התנכלו לי בגלל אבא שלי או משהו כזה , זה פשוט לא קרה ואני שמח שכתבתי את ההיסטוריה שלי בהפועל חיפה".
של מי הבן שלך יהיה אוהד?
"של מי שהוא רוצה".
היית רוצה שהוא יהיה כדורגלן?
"לא אכפת לי, רק שיהיה מאושר".
הפתיע אותך שאבא שלך לא היה מהאבות ששומעים אותם בכל פינה?
"זה הכבוד והאגו שלו לא לעשות את זה. כשהיה צריך מאחורי הקלעים, הוא דיבר עם מי שצריך, במיוחד כשהייתי צעיר. אהבתי את ההתנהלות שלו מאוד, הוא היה שם בשבילי ברגעים הכי קשים ובזכותו יצאתי שחקן".
הוא רצה שתהיה כדורגלן?
"כשהוא ראה את הפוטנציאל בתור שחקן בוגר הוא הבין שאני יכול להצליח. אז הוא כבר רצה".
ספר על פעם שבה הוא כן התערב.
"כשהייתי בגיל נוער, זאביק זלצר היה מאמן הנבחרת. אבא שלי התקשר ואמר לזאביק 'בוא תראה אותו'. הלכתי לאימון בנבחרת ולא ממש הרשמתי כי הייתי מאוד חסר ביטחון. נבחרת הנוער טסה לשני משחקי ידידות נגד סלובקיה וגם בהפועל חיפה היינו אמורים לצאת למחנה אימון. הכנתי תיק למחנה אימון עם הפועל חיפה, אבל עומר דמארי נפצע וזלצר קרא לי. במשחק הראשון שיחקתי 10 דקות ובמשחק השני הוא נתן לי לפתוח. שיחקתי מתחת לחלוץ ובאמת עשיתי מה שאני רוצה על המגרש, עקבים, דריבלים, מתעתע בשחקנים, כבשתי. האמת היא ששאלת מה היה המשחק הכי גדול בקריירה שלי? נראה לי שזה מבחינת היכולת. זאביק בא אליי בסוף ושאל אותי 'מה קרה פה?'. אחרי זה כבר הייתי כל השנה עם הנבחרת בכל התכנסות".
מה העמדה שבה הכי אהבת לשחק?
"מספר 10, מתחת לחלוץ".
התבאסת כששמו אותך בכנף? כי בוא נודה, אתה לא הכי מהיר.
"לא התבאסתי, ברחתי לאמצע כל הזמן אז לא היה משנה".
הרבה שחקנים אומרים שקשה לייצר חברויות אמיתיות בכדורגל, אתה הצלחת לייצר קונצנזוס סביבך וגם הרבה חברויות לחיים.
"יש לי המון חברים לחיים. אני חושב שהסיבה היא שכיבדתי את כולם לאורך הדרך, גם מי ששיחק איתי וגם מי ששיחק נגדי. אני אחד שגם שומר לרוב על קשר. התגובות מאז שפרשתי מאוד חמות".
ניראה שאין שנאה אלייך בקבוצות מתחרות. זה יכול להיות גם מבאס.
"לא כיף שמקללים אותך, לי זה לא נותן דרייב. לא עושה לי את זה ששונאים אותי. דווקא מהקהל שלי שמעתי לפעמים בוז, זה לא נעים אבל גם פה ראיתי את ההגיון שבזה. כשאתה מרגיל אנשים לרמה מסויימת ואז אתה לא עומד בה, זה מאכזב והבנתי את זה".
איך אתה מסכם את הקריירה שלך?
"לא זכיתי בהרבה תארים אישיים וקבוצתיים, אבל זכיתי בהמון זכרונות ואנשים טובים שאספתי סביבי. מבחינתי החוויה הכללית מהכדורגל לא מסתכמת בניצחון או בשער, היא מסתכמת בחוויה שלי מסביב".
מה הכי קשה לך בפרישה?
"לחשוב על זה שאני קם בבוקר, מצחצח שיניים ולא נוסע לאימון".
בר, אשתך, מכינה לך משימות?
"אני עושה גם היום כבר הכול. נכון שאנחנו מתאמנים, אבל שחקן כדורגל גם הרבה בבית ויש שעות פנויות - ובשעות האלה אני אוהב שגרה עם הילדים".
מבאס אותך שהבן שלך לא בגיל שהוא יזכור משחקים שלך?
"כן מאוד. חשבתי על זה הרבה בחודש האחרון".
גם אתה לא ראית את ברוך
"נכון וזה צבט לי".
הכנת כבר משחקים שיוכל לצפות בהם כשיגדל?
"היום זה קל, אראה לו הכול. אני בקושי קלטת של אבא שלי ראיתי. יש פה ושם ביצועים, אבל לא ראיתי משחקים וכל מה שאני יודע זה ממה ששמעתי"
ניסית להדמות לו?
"לא, ניסיתי להיות אני. בסוף באמת הוא הפך להיות אבא של חנן וזה סימן שהצלחתי בקריירה. הצלחתי לשבור את העניין הזה 'להצליח כבן של שחקן גדול' בזכות האופי. בוא נגיד שאני אדם יותר נעים מאבא שלי, אבל זה תקופות שונות והוא עשה מה שצריך לעשות כדי לשרוד ולהתפרנס".