לאחר שראיתי שלשום (ג') את מכבי תל-אביב בניצחון החוץ שלה 67:79 על מונאקו, הציפייה הערב ליתרון של 0:2 בסידרה, אינה מופרזת. היא אפילו הגיונית.
היא מתבקשת, מפני שמכבי נראתה כקבוצת כדורסל היודעת מה עליה לעשות במיגרש. לעומתה, מונאקו הבייתית, לא מצאה לא את ידיה ולא את רגליה. האמת היא שההערכות המקצועיות שהגיעו מאירופה, לפני המשחק, קבעו שמונאקו תיזכה בסידרה כולה בתוצאה 2:3 או 1:3. אמנם, תיאורטית,זה עדיין יכול לקרות, אבל הסיכוי לכך הוא לדעתי על גבול האפס.
מעבר לעובדה שהצהובים הפגינו עליונות בדרכם ל־0:1 בסידרה, נדהמתי מחולשתה של מונאקו. כי הרי בסוף המטרה היא לקלוע סלים, ושחקני הנסיכות נכשלו בזה אחר זה בניסיונותיהם להשיגה. הם זרקו לעבר סל מכבי 26 פעמים מחוץ לקשת, וקלעו בהצלחה רק 4 פעמים. שלשות הן נשק שכמעט בלתי אפשרי היום לנצח בלעדיו. למונאקו אין את אותו נשק, וכל החטאה שלה בזריקה שמחוץ לקשת, הכניסה את שחקניה ללחץ כבד. כמה מניסיונות הקליעה שלה ממרחק היו ממש עלובים, ושיחקו כמובן לידי מכבי תל אביב. פשוט לא להאמין שזו מונאקו, שסיימה את היורוליג במקום הרביעי בטבלה.
מנגד, מכבי המשיכה ברצף הנהדר שבו סיימה את הליגה הסדירה. בכך הוכיחה שבספורט הפיניש הוא הקובע. לאחרונה נאמר, ויותר מפעם אחת, שעודד קטש מצא את הנוסחה הנכונה. אני חוזר על כך משום שלפני חודשים אחדים היו שחשו שהוא לא יסיים את העונה כמאמן הקבוצה. ולפתע, כל אלה כבר ממהרים להחמיא לו, כאילו שכחו עד כמה לא האמינו בו. אלה חכמים שלאחר מעשה.
עכשיו הפכה מכבי לבעלת הסיכוי הגדול יותר לחלוף על פני משוכת מונאקו. זאת במיוחד נוכח העובדה שביום שלישי הקרוב היא תארח את המשחק השלישי בסידרה. ההיכל ביד אליהו יהיה המקום שאליו לא תשמח קבוצת מונאקו להגיע. היא כמובן יודעת בדיוק מה יצפה לה ברגע שבו שחקניה ידרכו על הפרקט.