לפני שבוע נפגש יו"ר טוטנהאם דניאל לוי עם סטודנטים בקיימבירדג' ונשאל לגבי עתידו של הארי קיין. תשובתו התחלקה לשניים. ראשית, הוא הצהיר כי החלוץ יוכל לזכות בתארים בקבוצתו הנוכחית. שנית, טען לוי: "גם להיות אגדה זה חשוב. העובדה כי הוא מלך שערי טוטנהאם בכל הזמנים ועושה היסטוריה חשובה מאוד. אני מקווה שנקים בבוא העת פסל של הארי קיין ליד האיצטדיון שלנו".
האמירה הזו היתה מכוננת, כי בניגוד למועדונים בריטים רבים נמנעה עד כה טוטנהאם מבניית פסלים של דמויות מיתולוגיות ליד איצטדיונה החדיש. לוי אישית דחה את היוזמה לכבד כך את הסקורר האגדי ג'ימי גריבס שהלך לעולמו לפני שנתיים, ואפילו ביל ניקולסון, המנג'ר שהצעיד את טוטנהאם לאליפות האחרונה שלה ב-1961 לא נלקח בחשבון בנושא בינתיים. האם קיין באמת גדול מהם וראוי מהם? האם יש כאן שינוי מדיניות? והאם זה קלף נוסף שנשלף מהשרוול על מנת לשכנע את החלוץ להתמיד ולהאריך את החוזה, בצל גל הדיווחים על עזיבה אפשרית בקיץ?
בדיעבד, התברר כי עיתוי ההצהרה היה אומלל במיוחד. ביום ראשון ספגה טוטנהאם 5 שערים ב-21 הדקות הראשונות בהופעה מחפירה במיוחד בניוקאסל, בדרך לתבוסה 6:1. קיין כבש כהרגלו - יש לו 6 שערים ב-6 משחקי הליגה האחרונים, ובאופן כללי 24 שערי פרמייר-ליג בעונה האישית הפוריה ביותר מאז 2017/18 - אבל הביצוע הנאה שלו לא ריגש במיוחד את האוהדים, בלשון המעטה. אחרי שריקת הסיום הוא הלך להודות ולקהל האורח ולהתנצל בפניו, ונראה בודד ועגום במיוחד. בנקודת השפל הזו, כאשר יש תחושה שהכל מתמוטט ובאופק צפויה עבודה סיזיפית לאיסוף השברים, לא קשה לנחש שמחשבות על שינוי כיוון בקריירה עברו בראשו של הכוכב שיחגוג ביולי את יום הולדתו ה-30.
מצד אחד, ברור לגמרי שיש ערך עצום בהיותו אגדת מועדון. קיין שבר את העונה את שיאו של גריבס, הפך לכובש המצטיין בתולדות טוטנהאם ובסיכום הכללי יש לו כבר 274 כיבושים במדיה. הוא הסמל, ומעמדו מובטח אפילו ברגעים קשים כאלה, בעוד איש לא יודע מה מצפה לו בחוץ, וכיצד תושפע תדמיתו אם ינדוד למועדון אחר, תוך שהוא מאבד לתמיד את הסטטוס שיש לו בצפון לונדון. ומצד שני, האם כל זה באמת שווה אם בעתיד צפויות לו עוד השפלות רבות כמו בסנט ג'יימס פארק? ההתפרקות היתה כה מבישה מכל הבחינות שהמועדון החליט אפילו להחזיר את כספם של האוהדים שעשו את הדרך לניוקאסל ולשפות אותם. אפשר להיאבק על תארים ולהפסיד בקרב, אבל העונה טוטנהאם מובסת ללא קרב, ולא צפויה אפילו להעפיל לליגת האלופות. זו כבר הרגשה שונה בתכלית.
ואולי אנטוניו קונטה צדק? במסיבת העיתונאים האחרונה של המאמן האיטלקי, אחרי תיקו 3:3 בסאותהמפטון בו ספגה טוטנהאם פעמיים בדקות הסיום ואיבדה ניצחון, הוא פצח בנאום קשה, האשים את השחקנים במנטליות לקויה, והגדיר את התרבות הארגונית במועדון כסיבה המרכזית ללוזריות. "הסיפור בטוטנהאם הוא שיש אותו בעלים כבר 20 שנה, והם לא זכו בכלום. השחקנים לא משחקים על משהו חשוב. הם לא רוצים להיות תחת לחץ. זה קל להם ככה. אפשר להחליף מנג'ר, אפשר להחליף הרבה מנג'רים, אבל המצב לא ישתנה. תאמינו לי", צרח קונטה לפני שסיים את דרכו בקבוצה. אם יש אמת בדבריו, ושום דבר לא יעזור למועדון החולה, אז למה להישאר בו? מאידך, אולי קונטה התכוון בראש ובראשונה דווקא אליו, להארי קיין עצמו? ואם הוא עצמו פגום, למה שיצליח במועדון אחר?
בקצב הזה, עלול קיין לחשוב שרובצת עליו קללה, כי גם בנבחרת משהו תמיד השתבש ברגע האמת. אנגליה ספגה שער שיוויון והפסידה בפנדלים לאיטליה בגמר יורו 2020 שהתקיים בוומבלי. היא הודחה ברבע גמר המונדיאל האחרון בידי צרפת כאשר קיין החטיא את הבעיטה הגורלית מהנקודה הלבנה בדקה ה-85. אז הנה - הוא התנסה גם בחיים מחוץ לטוטנהאם. הוא הקפטן הלאומי, וגם במדי אנגליה הוא הפך לכובש המוביל בכל הזמנים אחרי שהדיח את וויין רוני מהפסדה והגיע כבר ל-55 שערים. האם זה עוזר לו?
יש כאן דיסוננס לא פשוט לעיכול. מבחינה אישית, העונה הנוכחית עדיין יכולה להיות מסווגת כהצלחה, אבל רק ממבט ראשון. ניתוח מעמיק קצת יותר חושף נסיגה משמעותית. לקיין היה שער בודד בליגת האלופות, ממנה הודחה טוטנהאם בשמינית הגמר בידי מילאן כי לא הצליחה למצוא את הרשת בשני המפגשים, ואפילו בקושי סיכנה את השער. בכל הקשור לבישולים, ההתדרדרות קטסטרופלית - יש לקיין שני אסיסטים בלבד העונה, לעומת 9 בעונה שעברה ו-14 ב-2020/21. האם הקבוצה אשמה בכך, או האחריות הכבדה ביותר מוטלת על כתפיו? ואם התשובה השניה נכונה יותר, האם זה הזמן הנכון לעזוב. המפלה מחוץ לטוטנהאם עלולה להיות כואבת פי כמה, וקונטה טוען שהוא לא רגיל לתפקד תחת לחץ.
לפני שנתיים, בקיץ 2021, דרש קיין לעזוב לטובת מנצ'סטר סיטי, אבל נתקל בסירוב נחרץ מצידו של לוי, והסאגה נגררה למשבר לא פשוט, בסופו ירד החלוץ מהעץ עליו טיפס. אם זכיה בתארים באמת היתה חשובה לו מכל, אכן היה הגיון בהצטרפות לקבוצה של פפ גווארדיולה, כי הסיכויים לסיים בפסגה גבוהים. כיום, לקראת הקיץ החדש, האופציה הזו כבר לא רלוונטית כלל, כי ארלינג הולאנד תפס את המשבצת, ואף אחד בצד התכלת במנצ'סטר לא מצטער על כך שקיין לא הגיע. המועמד המובילה להחתימו היא דווקא הקבוצה האדומה של העיר, ומנצ'סטר יונייטד כבר עשתה בימים האחרונים הכנות לקראת הגשת הצעה ללוי.
השדים האדומים מאמינים שיש להם קייס טוב. חוזהו של קיין בטוטנהאם מסתיים ב-2024, והמועדון ייאלץ למכור אותו אם אין בכוונתו לאבד אותו ללא תמורה. העניין הוא כי לוי, כמנהל משא ומתן מדופלם, הוא גורם לא צפוי שמחזיק את הקלפים קרוב לחזה ולא נכנע לתכתיבים. הוא בהחלט מסוגל להמר על כל הקופה, לסרב למכור את הסמל ליריבה בפרמייר-ליג, ולנסות לשווק אותו למועדון מחוץ לאנגליה - באיירן מינכן היא אופציה אפשרית בהקשר זה. לפי הדיווחים בתקשורת הבריטית, המחיר שידרוש לוי יהיה נמוך יותר עבור הגרמנים, בעוד מנצ'סטר יונייטד או מועדון אנגלי אחר יידרשו לשלם לפחות 100 מיליון ליש"ט.כלל לא בטוח שזה מחיר סביר עבור שחקן בגיל זה, וכלל לא בטוח שקיין רוצה להעמיס על עצמו ציפיות כאלה.
מה יקרה אם המעבר לאולד טראפורד יסתיים בכישלון מהדהד? השדים האדומים עצמם הואשמו במהלך העשור האחרון במנטליות ארגונית לקויה, ולא בדיוק הצטיינו במאבקים על תארים. האם כדאי לקיין להצטרף אליהם, רק כדי לחוות פיאסקו כואב פי כמה? האם תבוסה 7:0 של החבורה הזו בליברפול לפני פחות מחודשיים היתה משפילה פחות ממה שעברה טוטנהאם בניוקאסל ביום ראשון? לא בהכרח. איך שלא תסתכלו על זה, אין כאן תשובות פשוטות.
אז לוח המשחקים זימן לקיין ולמנצ'סטר יונייטד מפגש ישיר, ראש בראש, כבר הערב (22:15, ספורט2). מבחינת שני הצדדים, יש לקרב הזה משמעויות עמוקות יותר מאשר 3 נקודות. טוטנהאם תהיה נחושה להראות שהקריסה האחרונה היתה מקרית ולהביס את היריבה. קיין ינסה לעזור לה, אבל בתוך תוכו גם יידע שהוא בוחן מקרוב את המועדון שמעוניין לצרפו. מנגד, הצוות של מנצ'סטר יונייטד בראשות המאמן אריק טן האח, יבדוק מקרוב את הסחורה, תוך שהוא מנסה להנחיל לטוטנהאם תבוסה נוספת. בתום 90 הדקות, עשויים כולם להפיק לקחים חדשים. אולי הערב הזה יקרב את העסקה, אבל ייתכן שהוא ירחיק אותה מאוד, עד כדי שהיא תרד כלל מהפרק. אולי עדיף מבחינת קיין לבחור בפסל.