ביוני 1970 הופיעה נבחרת ישראל בכדורגל בפעם היחידה בהיסטוריה שלה במשחקי טורניר גמר גביע העולם שנערכו במקסיקו. זה לא היה הטורניר הגדול האחרון שבו הופיעה נבחרת ישראל בכדורגל (היו גם המשחקים האולימפיים ב-1976), אבל הוא נחשב לטורניר האחרון ואולי היחיד שבה השתלבה הנבחרת הלאומית לצד הנבחרות הגדולות בעולם, וטורניר הגמר של מקסיקו 70 נחשב לאחד הטובים והמשובחים במונדיאלים, אומרים שאפילו הטוב ביותר.
מאז ועד היום הפך בישראל המונח "מקסיקו 70" למושג נשגב, כמעט אוטופי, בוודאי בלתי נגיש. תקשורת הספורט סופרת בשביל הציבור הישראלי את השנים: 20, 30, לאחרונה 50 וכבר הגענו ל-53 שנה שבהן זכתה מכבי תל אביב בכדורסל בגביע אירופה לאלופות, יעל ארד זכתה במדליה האולימפית הראשונה כחול-לבן, ואחריה הגיעו גם מדליות זהב ולאחרונה שתיים באולימפיאדה אחת, הושגו אליפויות עולם, יש הישגים ספורטיביים ואפילו הקבוצות הישראליות בכדורגל הגיעו רחוק במפעלי היבשת. רק נבחרת ישראל בכדורגל נותרה בעקשנותה הרבה, מאחור. ומכיוון שהכדורגל הישראלי הצטרף לאירופה בתחילת שנות ה-90 והמשימה להגיע לטורניר גדול ונחשב (גם טורניר גמר אליפות אירופה הוא כזה), הפכה להיות קשה יותר, ההישג ההוא, כמו אנדרטאות לקרבות מיתולוגיים, הולך ודוהה.
לאחרונה מדברים על נבחרת ישראל הנוכחית כנבחרת שמסוגלת לשחזר את ההישג ההוא, לנתץ את המיתוס, לקבוע סטנדרד חדש. נכון, במונדיאל ב-1970 שיחקו רק 16 נבחרות ובמונדיאל בצפון אמריקה ב-2026 ישחקו 48 נבחרות; אליפות אירופה גדלה מ-16 נבחרות ב-1996 - אז השתתפה ישראל לראשונה במוקדמות - ל-24, אך גם מספר המנסות להגיע, גדל לאין שיעור. בטורניר מוקדמות המונדיאל ב-1970, ממנו העפילה ישראל, השתתפו בסך הכל 6 נבחרות, היום מעפילות לשם 23 נבחרות מתוך 55 חברות ביבשת, חלקן אפילו לא מדינות ריבוניות.
אז מה מביא אותנו לחשוב שדווקא הפעם זה אפשרי? ובכן, קווי הדמיון. בואו נתחיל מההישג האחרון של הנבחרת שהתרחש בנובמבר 2022, רק לפני כחצי שנה. ישראל העפילה לדרג א' של ליגת האומות, שם נכללות נבחרות כמו ספרד, איטליה, דנמרק, פורטוגל, בלגיה, גרמניה, צרפת והולנד. ישראל שם, אנגליה לא. באמת.
איך התרחש הפלא הזה? נבחרת ישראל העפילה מבית בדרג ב' בו השתתפות איסלנד ואלבניה. נכללה בו גם רוסיה, הנבחרת הבכירה בבית, אך היא הושעתה בגלל הפלישה לאוקראינה. במוקדמות של מקסיקו 1970, נכללה ישראל בבית עם צפון קוריאה וניו זילנד. צפון קוריאה הגיעה 4 שנים קודם לכן לרבע גמר המונדיאל באנגליה, והדיחה את איטליה. השיבוץ שלה עם ישראל, מדינה שאין לה יחסים דיפלומטיים איתה, גרם לה לפרוש. אילו ישראל הייתה נדרשת לשחק מול צפון קוריאה, בשני משחקים על אדמה נייטרלית (כפי שעשתה זאת אוסטרליה ב-1966), נדמה שלא הייתה מצליחה לעבור אפילו את הבית המוקדם. אז נגיד זאת כך: צריך לפעמים מזל בהגרלות. אגב, יש פה לזה גם פרק ב'.
לאימון הנבחרת מונה לפני כשנה אלון חזן. את הנבחרת אימנו דוביד שווייצר, יוסל'ה מירמוביץ', איציק שניאור, יענקל'ה גרונדמן, שלמה שרף, אברהם גרנט, דרור קשטן, אלי גוטמן ואלישע לוי, כולם הגיעו לנבחרת אחרי רקורד נכבד של אליפויות וגביעים בליגה הבכירה, אחרי קריירה - ארוכה או קצרה - של הצלחות, חלקם בשיא ההצלחה שלהם. אין ספק שאלון חזן הוא המאמן הישראלי עם רקורד האימון הכי דל בליגת העל מאז מקסיקו 70. הוא אימן בסך הכל 3 עונות בליגת העל, 57 משחקים עמד על הקווים, ומאז שהופסקה עבודתו במ.ס אשדוד - הקבוצה היחידה בה אימן - הוא לא שב לאמן בליגה, ועבר לאמן בהתאחדות לכדורגל.
את נבחרת ישראל מקסיקו 70 הצעיד עמנואל שפר, שאי אפשר לומר על קריירת האימון שלו במועדונים שהיא מוצלחת. הוא אמנם אימן 8 עונות בליגה הבכירה, אבל לא באמת עונות. 7 פעמים הוא לא סיים עונה, ועמד על הקווים בסך הכל 108 פעמים. ובכל זאת, הוא הצעיד את הנבחרת לרבע גמר אולימפי ולהופעה מכובדת במקסיקו 70'.
אבל זה לא נדיר. בכל רחבי העולם יש עשרות מאמני נבחרות שהרקורד שלהם בקבוצות קלוש ביותר, אם בכלל. רובם צמחו כמאמני נבחרת. יש לכך גם הסבר: מאמן קבוצה נפגש עם השחקנים שלו מדי יום, מתווה דרך ודיסיפלינה, מנהל סגל, ולפעמים נאלץ להסתפק בסגל שהתקציב יכול להשיג. לא כל מי שיבקש - יקבל. בנבחרת, כמעט באופן מוחלט, יכול המאמן לקבוע מי יהיה בסגל שלו. בנבחרת, המאמן נפגש עם השחקנים שלו אחת לתקופה, למספר אימונים מצומצם. הם מגיעים מהקבוצות מוכנים ולו נותר לבחור מהם הרכב ראשון, לתת דגשים על עקרונות משחק, לעבוד על מצבים נייחים ולדעת לנהל אותם בסביבה רגועה הרבה יותר, ומאוד זמנית. במילים אחרות, מאמן קבוצה הוא לא בהכרח מאמן נבחרת.
ולמאמן נבחרת יש יתרון אם צמח מלמטה, מהנבחרות הצעירות, עבד כמאמן נבחרת עוד קודם, זכה להצלחות, גידל דורות של שחקנים, ויכול היה להשתמש בהם. ובמובן הזה, גדול הדמיון בין שפר לחזן. שפר קיבל את אימון נבחרת הנוער ב-1963 ועבד איתה 4 שנים, בהן זכתה שלוש פעמים ברציפות (פעמיים במשותף עם בורמה/מיינמאר) באליפות אסיה. רוב השחקנים שעברו תחתיו בנבחרת הנוער גם שיחקו מאוחר יותר במקסיקו 70'. בואו נגיד כך, מבין 22 השחקנים שהיו בנבחרת ישראל במקסיקו 70', רק השוער השלישי יאיר נוסובסקי, רחמים טלבי ודני שמילו-רום, לא עברו תחת ידיו בנבחרות הנוער.
חזן החל לעבוד כמאמן נבחרת נערים ב' כבר ב-2009, אימן שחקנים שהיום הם בני 30. משם התקדם לנבחרת הנוער ומשם לנבחרת הצעירה, אותה הוליך בדרך להעפלה ראשונה לאליפות אירופה מאז 2007 (מי שהעפיל בסופו של דבר הוא גיא לוזון שירש אותו באמצע הקמפיין, עם מינויו של חזן כמאמן הנבחרת הבוגרת). מדהים, אבל בהרכב הנבחרת במשחק האחרון הוא 5-6 שחקנים שגדלו אצלו בנבחרות ובסך הכל מסתובבים בין 15 ל-20 שחקנים בכירים, שעברו תחת ידיו, שיכולים בכל עת לשחק בנבחרת.
חזן החליט להצעיר את הנבחרת באופן דרמטי. במשחק האחרון מול קוסובו שיחקו שלושה שחקנים שנולדו במאה ה-21, מתוך שישה שחקני סגל בסך הכל מתחת לגיל 23. הבולט הוא אוסקר גלוך ששיחק בנבחרת עוד לפני גיל 19. ההנחה היא שכאשר תסיים הנבחרת הצעירה את הופעותיה בטורניר גמר אליפות אירופה ביוני, גם מספר השחקנים הצעירים בנבחרת יגדל, כך גם נבחרת הנוער שתשחק באליפות העולם עד גיל 20 בארגנטינה, בחודש הבא.
במקסיקו 70' הייתה ישראל הנבחרת עם הכי הרבה שחקנים מתחת לגיל 23 - שבעה, הנבחרת הכי צעירה באליפות. שמות כמו שרגא בר, מיקו בלו, צביקה רוזן, שמוליק רוזנטל, יצחק שום, גיורא שפיגל ושייע פייגנבוים - כל השבעה - פתחו גם בהרכב הנבחרת במשחקיה המוצלחים מול אורוגוואי, שבדיה ואיטליה.
וחשוב לומר, שחקנים צעירים משחקים אם הם טובים, ואכן, ההישגים ביבשת של הנבחרות הצעירות בשנים האחרונות - סגנות אליפות אירופה לנוער, העפלה לאליפות אירופה לנבחרות צעירות - מזכירים את ההישגים של נבחרות הנוער באסיה באותן שנים.
והייתה גם את הדרך לבחור שחקנים ואת הדרך שהתוו להם. עמנואל שפר בחר את שני כוכבי התקופה - מוטל'ה שפיגלר וגיורא שפיגל - ועטף אותם בשחקנים חרוצים, שגם כשהיו שחקני התקפה, ידעו לעשות את מלאכת ההגנה, לקחת שחקנים אישית, לעבוד למען הכוכבים ובגדול למען הנבחרת והמדינה - ככה שיחקו פעם. את שאר הכוכבים הוא לקח לא כאלטרנטיבה, אלא כרזרבה, הם מעולם לא היו יכולים להחליף אצלו את הכוכבים הגדולים, אלא אם היו נפצעים חלילה או מורחקים.
כוכב גדול בתקופה ההיא כמו אלי בן רימוז' כמעט ולא שיחק אצלו, ואת יצחק אנגלנדר ורוני קלדרון הוא לא לקח למונדיאל, כי לא הסתדר איתם. במקביל הוא החזיר מפרישה את דני שמילו-רום שהיה האתלט הכי גדול בנבחרת של שחקנים מאוד אתלטים - ז'לובים כלשון התקופה - שחקנים שיכלו לתת מענה לכדורגל האירופי, זה שהיה גדול עלינו אז, ובמונדיאל - לרגע אחד קסום - לא חשו בכך. נבחרת ישראל שיחקה בבית אחד עם אלופות אירופה ודרום אמריקה והפסידה רק פעם אחת. שתיהן אגב הגיעו לחצי הגמר, ואיטליה אף הגיעה לגמר. המשחק מולה במונדיאל הסתיים ב-0:0.
אלון חזן - עושה רושם - בונה גם הוא את הנבחרת סביב מנור סולומון ואוסקר גלוך, שני כוכבים גדולים שמגיל מאוד צעיר משחקים בחו"ל. סולומון עזב בגיל 19 לאוקראינה, ועכשיו כבר נמצא בליגה הטובה בעולם, וגלוך עזב לא מזמן לאוסטריה, לפני גיל 19, והוא עוד יגיע לליגה הטובה בעולם. חזן נאמן לשחקנים בלי אגו, בתנאי שהם נאמנים לו ולדרך שלו. כוכבים גדולים - ערן זהבי או עומר אצילי - מצאו את עצמם לאחרונה מחוץ לסגל כי לא הסתדרו איתו או עם אמות המידה של הנבחרת, שעושה רושם שהולכת ונהיית קשוחה ותחת מגבלות משמעת גדולות יותר, כמו שהייתה הנבחרת של שפר.
כאמור, נבחרת ישראל העפילה למקסיקו 70, כתוצאה מכך שצפון קוריאה פרשה, יריבתה השנייה הייתה ניו זילנד החלשה ששיחקה מול ישראל פעמיים באצטדיון רמת גן, אחר שהגיעה ללחות פה מהחורף הניו-זילנדי כשהשחקנים לובשים חולצות צמר. היריבה על הכרטיס למונדיאל הייתה אוסטרליה שנדרשה קודם לכך לשחק ארבעה משחקים מול דרום קוריאה ויפן ועוד שלושה משחקים מול רודזיה (זימבבאווה), כשהאחרון בהם, במוזמביק, התקיים חמישה ימים לפני משחקה הראשון ברמת גן. בעוד אוסטרליה שיחקה תשעה משחקי מוקדמות, ורק אחד מהם באוסטרליה, שיחקה ישראל רק ארבעה, רק אחד מחוץ לישראל. היתרון של ישראל היה ברור.
הנבחרת הנוכחית זכתה במוקדמות יורו 2024 להגרלה הכי נוחה, בערך מאז מקסיקו 70': שווייץ, הנבחרת הכי אפורה מהדרג הבכיר, רומניה שנמצאת בירידה מתמדת, קוסובו שהיא נבחרת חסרת ניסיון במישור הבינלאומי וגם בלארוס שגולה מארצה ואנדורה הנמושה. שתי נבחרות יעפילו לאליפות אירופה מכל בית, ולמרות שישראל פתחה את המוקדמות עם תיקו ביתי מאכזב מול הקוסוברים ותבוסה בשוייץ, מירב המשחקים הקובעים ייערכו בעונה הבאה, כשלחזן יעמדו כמעט כל השחקנים שהוא רוצה, צעירים וקצת ותיקים. הסיכוי שנבחרת ישראל תעפיל ליורו 2024 הוא הגדול ביותר מאז מקסיקו 70'. יתכן שבשנה הבאה יסכמו 54 שנים של חידלון, ויבינו שלפעמים צריך לסדר את הכוכבים - מאמנים שצמחו בנבחרות, דור צעיר, מבנה ומשמעת - לפי תקדים העבר.