יום הזיכרון מעלה תמיד סיפורים על הנופלים במערכות ישראל. הפעם זה סיפורו של הכדורגלן מאיר אלימלך, שהקריב את חייו להציל את חבריו וקיבל צל"ש.
מאיר אלימלך נולד בשנת 1942 בקזבלנקה, מרוקו. כשהיה בן 9 עלתה משפחתו לישראל, למושב ישרש. הוא למד בבית הספר היסודי 'אריאל' ובתיכון למד ב'עמל'. אהבתו הגדולה הייתה משחק הכדורגל, וכבר בגיל 15 שיחק בקבוצה הבוגרת של הפועל רמלה. אחרי עונה אחת שלו בבוגרים הפועל רמלה עלתה לליגה א', אז הליגה השנייה.
אלימלך שיחק בעיקר בעמדת המגן הימני, ניחן במהירות גבוהה, הבנת משחק מעולה ואהבה אין קץ למשחק הכדורגל. בזמן שירותו הסדיר שימש כנהג משאית ושיחק באליפויות צה"ל בפיקוד המרכז. בתחילת שנות השישים , קבוצת הפאר מכבי תל אביב הביאה לשורותיה את שלום שיקווה ומאיר נימני מרמלה, אבל מהלך לצרף את מאיר אלימלך ע"י המנג'ר ג'רי בית הלוי לא צלח בשל סירוב מרכז הפועל להעביר את אלימלך למכבי.
חברו של אלימלך, כדורגלן העבר ניסים לוי, מספר: "אלימלך היה שחקן נערץ, דמות מוכרת ואהובה מאוד ברמלה, כדורגלן שכולם הכירו ורצו להיות בקרבתו. הוא שיחק 14 שנים בהפועל רמלה, שנה בהפועל לוד ושלוש שנים בבית"ר רמלה כשחקן נערץ בטרם מצא את מותו. הוא היה מקובל על חבריו, צנוע ושקט, ועל המגרש משקיען גדול, קשוח ואוהב עד בלי סוף את הכדור, האימונים והמשחקים. הוא היה בן אדם וחבר אמת שכבר 50 שנים אינו איתנו, אבל לעולם לא נשכח אותו".
בשנת 1972 היה אלימלך בשדה התעופה לוד, בשעת מתקפת המחבלים הרצחנית במקום וניצל, אבל שנה לאחר מכן לא הצליח לחמוק מהגורל. "מאיר גויס למלחמת יום כיפור, הוא נהג על מוביל טנקים", מספרת אלמנתו זמירה, "הוא נשלח לרמאללה להוביל טנקים אחרונים לסיני בדרך באזור לטרון, הוא איבד את השליטה על המשאית ונותר ללא בלמים. הניסיונות לבלום לא הצליחו, הוא ראה משאית צבאית עם חיילים בהמשך הדרך, הורה לנהג הטנק ולמלווה שישבו לצדו לקפוץ מהרכב, שבר לצד שמאל למנוע פגיעה באנשים ונפל עם המשאית הכבדה לתהום, שם מצא את מותו. זה היה ב-14/10/1973. יום קודם לכן הוא טלפן הביתה ואמר לי שהוא מתגעגע ובקרוב ניפגש. מאיר הותיר אז הורים ושישה אחים ואחיות, ההלוויה התקיימה ברמלה".
ההודעה על מותו הותירה בך צלקת שלא תימחה.
"כשאנשי הצבא באו להודיע לי על מותו של מאיר הייתי בשוק. היינו נשואים שלוש וחצי שנים, הייתי בהריון. לאחר מכן איבדתי את העובר. מאז עברו כמעט 50 שנים, אני לא התחתנתי שוב, אין לי ילדים".
זמירה מספרת כיצד החל הקשר עם מאיר: "עבדתי במשרד הפנים, שם גם הוא עבד ועזב. ב-31 במרץ התחתנו, הוא אהב את החיים, בגדול, אהב כדורגל ובעיקר את מנצ'סטר יונייטד וליברפול. משחק הכדורגל היה אהבתו הגדולה, בזמן מותו הוא היה שחקן של בית"ר רמלה, תכנן להמשיך לשחק עוד מספר שנים. תמכתי בו, כולם ברמלה הכירו ואהבו אותו. מלבד הציון לשבח מקצין הספקה ראשי, הוענק לו ציון לשבח נוסף של מפקד האוגדה".
זמירה תרמה ספר תורה ופרוכת לבית הכנסת במושב ישרש, ובני משפחתו נר תמיד בבית הכנסת גאולה ברמלה. שמו מצוין בבית הכנסת בנמל התעופה בן גוריון, והספריה היא על שמו. במשך שנים קיימו קבוצות העיר רמלה טורניר הנצחה וגביע על שמו של מאיר אלימלך.