ברכבת בדרך לסטמפורד ברידג' הסביר אוהד צ'לסי לחבריו שזה פרויקט בהתהוות. "תראו, זה כמו ארסנל. גם שם יש המון שחקנים צעירים ובשנה שעברה הם היו איומים ועכשיו תראו אותם. מישהו חשב שהם יהיו כל כך טובים? צריך לתת לשחקנים צעירים לשחק ואז יש תוצאות מאוחר יותר. "נו באמת, מייט", ענה לו חבר במעיל כחול מחנות האוהדים. "אין לנו אפילו מאמן לעונה הבאה ויש לנו את אלופת אירופה על הראש הערב. לארטטה וארסנל יש דרך וחזון, ומה יש לנו כרגע"?.
כרגע היה משחק רבע גמר ליגת אלופות מול ריאל מדריד באמצע משבר עמוק. הרבה זיכרונות של ערבים אירופאים גדולים בסטמפורד ברידג', תקוות זהירות למהפך וגם הכרת המציאות והפער בין שתי הקבוצות. כרגע אין אף שחקן בצ'לסי שמתעלה במעמדים גדולים. או משחקי ליגה רגילים. ריאל הגיעה עם יתרון של שני שערים למערב לונדון שעדיין הותירו תקווה לאוהדי צ'לסי, כי מהו אוהד ללא תקווה, אבל הכתיבו את תסריט המשחק הצפוי.
על לוח התוצאות התנוססה התוצאה 0:0 אבל מדובר במחצית שניה של המפגש, וריאל ידעה מה היא צריכה לעשות. צופה לא מנוסה היה יכול להתאכזב מהאופן המאופק שבו שיחקה אלופת אירופה, איש כדורגל ותיק אמר לעצמו, כך משחקת קבוצה בכירה. ככה מנצחים בקלות.
קרלו אנצ'לוטי אינו זר לסטמפורד ברידג', הוא אימן וזכה באליפות עם הקבוצה בימי רומן אברמוביץ' והוא מכיר את המועדון הקפריזי היטב. המיליארדר הרוסי על קשריו עם הקרמלין כבר לא מחזיק במועדון אבל נראה שמשהו בניהול הפרוע עבר בירושה לטד בולי. צ'לסי נתונה בבולמוס של קניות חפוזות, הוציאה יותר מ-500 מיליון ליש"ט העונה, על הקווים נמצא פרנק למפארד, המאמן השלישי העונה, וחדרי ההלבשה צרים מלהכיל את כל שחקני הסגל. פיזית ומילולית, באימונים נפתחים שני חדרי הלבשה כי אין מקום לכולם.
לקבוצה אין הרכב ברור, היררכיה כלשהי בסגל, ונראה שללמפארד אין מושג איך להוציא את הקבוצה מהמשבר העמוק. צ'לסי מתקשה להבקיע שערים ומול ההגנה של ריאל, הפתרון של למפארד היה לעלות עם הרכב אנרגטי, חדר מנועים עמוס, הספק עבודה מרשים ורוח לחימה. במילים אחרות - מהאפורות בקבוצות צ'לסי בעשרים השנה האחרונות. ניתן היה לדמיין את אנצ'לוטי מרים גבה, או שתיים, כשראה את ההרכב הפותח של היריבה. לא היה ברור מי ניצח במשחק הקודם מקראית ההרכב של המארחת.
אנגולו קאנטה צוות בחלק הקדמי של ההתקפה והגיע לשתי הזדמנויות טובות, אחת בפתיחת כל מחצית אבל הפתרון היה הבעיה. אם שתיים משלוש ההזדמנויות שלך נופלות לרגלי קשר הגנתי שמתקשה להבקיע שערים והשלישית לרגלי המגן קוקורייה, הסיכוי להבקיע אינו גבוה. אם בהרכב הפותח יש יותר שחקנים הגנתיים מיצירתים ואתה בפיגור של שני שערים, אז אנחנו צריכים לדבר על קבלת החלטות במועדון כולו. מדובר במועדון שמסתחרר כלפי מטה ועובר לצעדי ייאוש.
בולי שוחח עם שחקניו השבוע וניסה להמריץ אותם אבל מוטיבציה היא לא הבעיה של צ'לסי, היא כל מה שיש לה כרגע. האווירה ביציעים היתה טובה, הקהל שמר את הביקורת לעצמו בערב חגיגי אחרון בעונה מסויטת, הקבוצה לחצה היטב והצריכה את אנצ'לוטי להתאים את המערך שלו במחצית השניה אבל זה היה יותר משחק של ליגת אירופה בין קבוצה בכירה לקבוצה סבירה מליגה חלשה מרבע גמר של טורניר הדגל העולמי.
קבוצה ישראלית נגד קבוצה מהליגות הבכירות למשל. למשחקים האלו יש תסריט מוכר. כל דקה שעברה ללא שער של צ'לסי הפכה את התסריט לצפוי יותר. ברגע שצ'לסי לא ניצלה את ההזדמנויות שלה במחצית הראשונה, זה הפך לוודאות. פערים נוצרו לאורך המגרש, צ'לסי כבר לא היה מאורגנת והקיצונים של ריאל מדריד, רק חיכו להזדמנות. לריאל היו מהירות, ברק ואיכות בחוד ויתרון שני שערים. זה לא היה נוק אאוט בשחמט, זה היה ניצחון בדמקה.
צ'לסי עלתה עם קאנטה וקונור גלאגר בעמדות קדמיות כמספרי עשר ועם סטרלינג, מודריק, פליקס, פוליסיק, זייש ומאונט על הספסל. ריאל מדריד שיחקה עם ויניסיוס ורודריגו וגם בערב שקט של בנזמה זה הספיק. הקבוצה האמיצה אך נחותה השקיעה, רצה ולחצה עד שנכנעה לברק ולאיכות. שני שערים של רודריגו בדקות ה-58 וה-80 הכריעו את המשחק. הראשון בא מפריצה באגף הפנוי של רודריגו וחילופי מסירות עם ויניסיוס, והשני מבישול של ואלוורדה, ואיזה בישול אחרי מהלך מבריק של ריאל. 0:2 בסיום המשחק, 0:4 בסיום המפגש. המילה מאבק גדולה על 180 הדקות האלו.
בדקות הסיום ניתן היה לשמוע ביציעים הדוממים את השדר של מארקה מתאר בהתלהבות את הזמן הנמס לאיטו על המגרש. "זה פרויקט" אמר בעל תפקיד זוטר בצ'לסי על הפארסה המתנהלת במועדון שלו, וספק אם הוא שכנע את עצמו. צ'לסי לא תשחק באירופה בעונה הבאה ומי יודע מתי תחזור לליגת האלופות.
אוהדי ריאל שרו "ויוה אספניה" ו"ככה מנצחת ריאל" והמחשבות נדדו לעבר חצי הגמר, כנראה מול מנצ'סטר סיטי. מול קבוצה של ממש. עם מאמן. עם חזון. עם דרך. עם הולאנד והזיכרונות מהמאבקים המרים בין פפ לבלאנקוס. עם ההיסטוריה, דם ויזע. ליגת האלופות זקוקה לסיפורים, הפתעות, לדרמות. מפגש של ריאל מול סיטי אמור לספק לפחות איכות שאף טורניר אחר בעולם הכדורגל יכול לספק ובערב מעט מדכדך בסטמפורד ברידג,' זה התקווה האחרונה באירופה. כי מה נותר לאוהד בלי תקווה.