1. חובנטוד? איזה מין שם זה חובנטוד?
שמה ההיסטורי של בדאלונה זורק באופן אוטומטי את האוהד הישראלי הממוצע לנס שחוללה מכבי תל אביב ב-1967. טל ברודי וחבריו מחקו 32 נקודות הפרש מהמשחק הראשון ברבע גמר גביע אירופה למחזיקות גביע, וניצחו בגומלין בפער זהה - כדי לכפות משחק חוזר ולנצח שוב ב-24.
לקטאלנים עצמם יש זיכרון טרי יותר וחיובי יותר מישראל. את גביע אירופה לאלופות היחיד בתולדות המועדון הם הניפו בסיומו של הפיינל פור ביד אליהו ב-1994. עם מאמן צעיר בשם ז'ליקו אוברדוביץ' הם הכניעו בדרבי את ברצלונה בחצי הגמר, ואחר כך גברו בקרב על התואר על אולימפיאקוס בתוצאת ניינטיז טיפוסית - 57:59 - משלשה דרמטית של קורני תומפסון; שזה בערך כמו שהפועל תל אביב תזכה ביורוקאפ בזכות קליעה של צ'ינאנו אונואקו מעבר לקשת.
הערב (רביעי, 21:00, ספורט4) חוזרים האדומים לרבע הגמר במפעל אירופי אחרי 19 שנות היעדרות. אחרי הקמפיין המרשים בשלב הבתים של היורוקאפ והניצחון הדחוק על ונציה בשמינית, הקבוצה הישראלית חוזרת למשבצת האנדרדוג; בדאלונה נמצאת בליגה משלה לעומת היריבה מאיטליה בשבוע שעבר, ואיש לא מצפה לביטול קליל של יתרון הביתיות שבו היא מחזיקה, אבל בדיוק בשביל הסיטואציות האלה נועדה שיטת הנוקאאוט השברירית. וכש-1,500 אוהדים ישראלים צפויים להרעיד את האולם האולימפי, קשה לבטל מראש את הסיכוי להפתעה.
על אף הנוסטלגיה והפאר, השתרשה בארץ טעות עתיקה באשר להגיית שם המועדון "חובנטוד" - וכעת מגיעה, סוף סוף, ההזדמנות לתקנה. מכיוון שמדובר במילה קטאלנית, Joventut, הדרך הנכונה לבטאה היא ז'וּבנטוט (תודה לסאל אמרגי מ"אל מונדו דפורטיבו" על הסיוע הלשוני).
2. מחלקת פוסט טראומה ע"ש יאקה לאקוביץ'
הפועל תל אביב זוכה כעת להבין איך מרגישות יריבותיה שמגיעות להיכל שלמה; זה לא שאוהדי ז'ובנטוט (הנה, התחלנו לדייק) מצליחים להתקרב לגובה הדציבלים שמפיק הקהל האדום, אבל בדומה ליריבתה - גם קבוצתם כמעט בלתי מנוצחת בבית, וממש כמוה עומדת על מאזן 1:8 באולמה.
בדאלונה הגיעה לפלייאוף אחוזת אימה מטראומת השנה שעברה. גם אז היא ספגה הפסד ביתי בודד, רק שהוא הגיע בתזמון הכי אומלל שאפשר לדמיין - 0:9 בעונה הסדירה ו-1:0 שהעיף אותה בשמינית הגמר, לאחר שנכנעה במפתיע 79:73 לאולם של יאקה לאקוביץ'. הגרמנים דאגו להישאר קרובים במשך כל הערב, ובמהלך הרבע הרביעי גרמו לקבוצה המקומית לקרוס תחת הלחץ; מפיגור 61:56 הם רצו 2:16 והגיעו לדקה האחרונה ביתרון מדהים של 63:72, שהספיק כדי לנצח.
וזה בדיוק הקטע עם בדאלונה: היא טובה, היא סולידית, היא כל כך מנוסה ויש לה כוכב אחד שראה כמעט הכל בקריירה. בשבוע שעבר הצטיין אנטה טומיץ' עם 16 נקודות (כולן במחצית השנייה), 9 ריבאונדים ו-4 אסיסטים מול לונדון ליונס, ודאג להפיג את החששות.
למטבע הזה יש צד שני, והוא עכור משהו. נכון שהסנטר הקרואטי הגיע למעמדים שיריביו בהפועל, או בקבוצה אחרת במפעל, יכולים לחלום עליהם - אבל לקבוצות שנשענות עליו יש תאריך תפוגה ונטייה ברורה לקרוס בשלב כזה או אחר. אחרי 19 שנות קריירה, מתוכן עשור בריאל מדריד ובברצלונה, טומיץ' - כבר בן 36 - עומד על תואר אליפות אחד בלבד. וזה, כנראה, אומר הכל.
3. גיל בני 24+, אקס מנפורד 11-
מהניצחון על ונציה יזכרו להפועל תל אביב את האווירה הלוהטת, רפרטואר הקללות באיטלקית שהציגו אוהדיה כדי להוציא את היריבה משיווי משקל, המחצית הראשונה המדהימה והפעולות הנכונות שמנעו את הקאמבק והמהפך. לכאורה, כל מה שקורה כמעט בכל משחק בדרייב אין.
בפועל, היה בניצחון הזה משהו מעט שונה. ככל שהדקות נקפו ברבע האחרון, ונציה הלכה ונגסה בפער, ומד הלחץ ביציעים, על הספסל ועל המגרש הרקיע שחקים. כל מה שאמור להשתבש במשחק נוקאאוט שכזה, השתבש. עד לדקה ה-37, כשהאיטלקים צימקו ל-80:75, אף אחד מהזרים באדום לא הצליח להגיע למספר הנקודות הממוצע שלו; ודווקא ברגע המשבר, השילוב הידוע לשמצה בין ג'ייקובן בראון לאונואקו הוליד את הסלים שסידרו לדני פרנקו אוויר לנשימה (וטיסה לספרד).
אז איך הפועל הגיעה ל-90 נקודות במשחק הזה? סורו למילון הכדורסל ושננו היטב את משמעות המונח "אקס פקטור". מדד הפלוס/מינוס, שמייצג את התוצאה שהשיגה הקבוצה בזמן שהשחקן היה על המגרש, הוא בעייתי וקצת מטעה. ובכל זאת, שווה להתעכב על מה שהוא הציג בשבוע שעבר: אקס מנפורד היה ב-11-, בראון ב-9-, אונואקו ב-6- וגינת ב-3-. ומנגד, האדומים ניצחו ב-24 הפרש ב-12 הדקות שבהן גיל בני שיחק ועמדו על 18+ עם ג'יי.פי טוקוטו, 15+ עם ג'יילן הורד ו-12+ עם עידן זלמנסון.
4. שאלת המיצוי
האם פרנקו יכול לבנות על 29 נקודות משותפות מזלמנסון, בני ובר טימור גם הערב? בכל פעם שהרכב בלתי צפוי מספק את המפנה המתבקש, נקלע המאמן שעל הקווים לדילמה מציקה בנוגע לשאלת המיצוי: מתי תתחיל הסטטיסטיקה להתיישר לרעת המחליפים הלוהטים, והאם תהיה דרך לזהות את הרגע הנכון שבו יש לחזור לליינאפ המקורי.
מאמן הפועל תל אביב חזר בדקות ההכרעה מול ונציה לאנשים שהביאו אותו עד הלום, ויודע שהוא תלוי בהם בראש ובראשונה. אלא שאין לזלזל בעצם העובדה שהוא מגיע למשחק הכי חשוב העונה בידיעה שעל הספסל ממתינות לו לא מעט אלטרנטיבות לגיטימיות, שנמצאות בכושר טוב ונהנות מביטחון עצמי גבוה.