שנים רבות מאוד אני רואה את משחקיה של מכבי תל אביב בכדורסל, ושידרתי ברדיו לא מעט מניצחונותיה המפוארים. את הניצחון 96:100 שהשיגה אמש (חמישי) על ריאל מדריד, אני מצרף בשקט לאחד מהגדולים ביותר בהיסטוריה שלה.
הוא היה גדול מפני שמכבי תל אביב ניצחה את ריאל מדריד שהייתה הפעם בשיא כוחה! מדריד התאבדה בהגנה על כל כדור והפגינה יכולת התקפית מעולה. 96 הנקודות שקלעה ביד אליהו מוכיחים זאת כאלף עדים. למכבי קשה היה מאוד קשה לחסום את התקפותיהם של ארבעה שחקנים: גרשון יאבוסלה שקלע 25 נקודות, דז'נאן מוסה שקלע 20 נקודות, גבריאל דק שהוסיף 16 ומריו הזוניה שתרם את חלקו בעוד 15. בקיצור, ריאל מדריד הייתה במיטבה ומכאן שהניצחון הזה של מכבי ייזכר לשנים רבות.
איני יודע מה עבר אתמול על ראשיה של פנאתינייקוס כאשר שמעו על כך שהקבוצה שאותה מאמן עודד קטש גברה על ריאל מדריד וסיימה את הליגה הסדירה במקום החמישי, אולם לא אתפלא אם הם מרטו את שערות ראשם בהבינם עד כמה טעו כאשר ויתרו עליו. עודד, שהיה כדורסלן נפלא, נמצא גם כמאמן בשורה הראשונה של מאמני אירופה.
המקום החמישי בטבלת היורוליג הוא הוכחה נוספת לכך שאסור ומיותר לשפוט רץ מרתון כבר לאחר 10 או 15 הקילומטרים הראשונים. הוא נשפט רק כאשר מתקרבים לקו הסיום. אני יודע שאף אחד ממבקריו לא יאכל בפומבי את הכובע, אך זה גם עבורם לקח לכך שמאמן חדש, עם שחקנים חדשים, אינם עוגה הזקוקה לאפיה בת 40 דקות בלבד בתנור כדי לצאת ממנו מושלמת ומוכנה לאכילה.
ואם נשוב לריאל מדריד, הרי הגהינום שביד אליהו פתח עליה את פיו כבר מהדקה הראשונה. הקהל הצהוב הראה מהי בייתיות אמיתית, בעוצמות שהרקידו את גג ההיכל. גם לו חלק משמעותי בלילה הגדול של קבוצת מכבי תל-אביב, הגם שהבטיחה את מקומה בשמיניה הראשונה כבר במחזור הקודם.
ייתכן מאד שפציעתו של לורנזו בראון וחסרונו בדקות הקריטיות הדאיגו את מכבי, אולם, השחקנים והיציעים עשו את שלהם, והבטיחו להשאיר את הניצחון בתל-אביב. היה זה עידוד בלתי פוסק מאוהדים נילהבים, ששמו לעצמם מטרה אחת: לא לנוח. לפיכך הקבוצה הספרדית הגאה, נאלצה לשוב הבייתה בידיים ריקות.
הלילה הזה היה כולו מכבי. בשוך השמחה הגדולה היא תוכל להתכונן למאבקיה עם מונאקו, וכנראה שעודד קטש כבר מתכנן איך להתגבר על יתרון הביתיות שיש למי שסיימה את היורוליג במקום הרביעי בטבלה.