כמה קשים יכולים להיות חייו של עיתונאי חובב סטטיסטיקות ומספרים. בתחילת הרבע השני, כשאור קורנליוס העלה את הפועל ירושלים ליתרון מפלצתי של 6:28, הכותרת לטקסט הזה כבר הייתה מוכנה. כך חשבתי, לפחות. "ה-23 לא יוצא לי מהראש", בפרפראזה על המשחק ההוא מתחילת שנות ה-90, תבטא את ריצת ה-0:23 שאמורה הייתה להכריע את הניצחון על א.א.ק אתונה.
את השריפה הבעיר קורנליוס. בחמש הדקות הראשונות איפשרו האדומים ליריבתם לחיות באשליה שהערב הזה יתנהל כמו כל ערב רגיל. אתם יודעים, התקפות שנמשכות קרוב ל-24 שניות, עם החטאות וקליעות ולעיתים גם איבודים. אבל אז, כשהיוונים הוליכו 5:6, חטף קורנליוס מדימיטריס פליוניס בקו מחצית המגרש. הוא הידהד בדאנק מתפרץ, ואיש לא התנדב אפילו להכניס את הכדור למגרש. משהו בשפת הגוף של שחקני א.א.ק כבר שידר ייאוש. ואז הם שוב לא הצליחו לעבור את החצי, וספגו שוב במהירות.
במשך שש דקות ו-25 שניות, האורחת לא קנתה סל. היא פגעה ב-0 מ-6 מהשדה ואיבדה שבעה כדורים, מאמנה איליאס קאנדזוריס ביצע שישה חילופים, וכלום לא עזר. בפרק הזמן הזה ירתה ירושלים ב-9 מ-12, ואיימה להכריע את ההתמודדות עוד בראשיתה. הריצה המטורפת הזו, שהחלה בחטיפה והטבעה של קורנליוס, הסתיימה בסל שלו. "אור לא מקבל את הכבוד המגיע לו, וזה מעצבן אותי כחבר שלו לקבוצה", החמיא ספידי סמית' לשותפו הישראלי. "הוא שחקן ההגנה הטוב ביותר בליגה, ובמקום לזרוק שמות של כל מיני שחקנים אחרים, הגיע הזמן שיזכה להכרה".
אלא שאז הכל נעצר: קני וויליאמס (לא הצ'כי) הזכיר מה קורה כשיש קני וויליאמס בבירה, ולאדו יאנקוביץ' ביצע את הפעולות הקטנות והנכונות, ולפתע - כשהתפזר אבק הכוכבים - התברר שלא מעט שחקנים באדום לא הופיעו.
זאק הנקינס לא הסתדר עם אקיל מיצ'ל ופייר אוריולה, פגע ב-1 מ-10 מכל הטווחים וסיים עם שתי נקודות, 13.5 מתחת לממוצע שלו; איתי שגב לא הגיע אפילו לזריקת שדה; ברנדון בראון נתקע על 1 מ-5; וקאדין קרינגטון זרק רק שלשות ולא ניסה לחדור לסל. ירושלים קלעה 26 נקודות ברבע הראשון, ונדרשו לה 23 דקות כדי להגיע ל-26 נוספות.
והקטע המיוחד שיש העונה בקבוצה של אלכסנדר דז'יקיץ' הוא שלמרות כל הנורות האדומות, תמרורי האזהרה והכבישים החסומים - זה הספיק. כי קורנליוס, ושגב, וגם מארקס מייריס, היו שם בצד השני של המגרש. בהגנה. "אמינה", כפי שהמאמנים היוונים אוהבים לזעוק.
א.א.ק רחוקה מלהיות קבוצת כדורסל מדהימה, אבל אופי לא חסר לה: לפני ארבעה חודשים היא פיגרה בבית 40:16 מול קרשיאקה, וניצחה 72:80; לפני חודשיים נקלעה לפיגור ביתי דומה, 37:17 נגד לימוז', וניצחה 72:82. את הקאמבק הזה היא רק כמעט השלימה בעיקר הודות לשומר החומות, ספידי סמית'.
ארבע דקות לסיום, כשמד הלחץ טיפס וזינק, והיתרון האסטרונומי הפך למשחק של פוזשן אחד, הרכז האמריקאי לקח את המשחק עליו. ביתרון 53:56 הוא מסר אסיסט לליוואי רנדולף, ומכאן והלאה לא הותיר פירור לאיש: סל לשתיים, 53:60. שתי קליעות עונשין, 55:62. עוד סל לשתיים, 55:64. גיים, סט אנד מאץ'. האיש היה אחראי לשמונה הנקודות האחרונות של קבוצתו, ודאג שתשמור על יתרון הביתיות.
הפעם האחרונה שבה א.א.ק נעצרה על כל כך מעט נקודות במסגרת אירופית התרחשה לפני 15 שנים וחצי, כשהפסידה לשולה 78:55 בנובמבר 2007. כמה עתיקים היו הימים ההם? בקבוצה הצרפתית הצטיין שחקן בן 20 בשם ננדו דה קולו. גם את הגולגולת הזו יכול דז'יקיץ' להניח בחגורה העמוסה שלו, וכעת הוא ושחקניו רחוקים ניצחון אחד מהפיינל פור.
"שתי הקבוצות יכולות לשחק טוב יותר, ואנחנו יודעים שיהיה קשה מאוד מאוד באתונה", סיכם המאמן המנצח. "חלק מהשחקנים שלנו לא היו במיטבם, וכקבוצה היינו צריכים לשמור על יותר ריכוז, אבל התמודדנו מול יריבה קשוחה. החטאנו זריקות פנויות, וגם הם, ונצטרך לשחק הרבה יותר טוב בשבוע הבא".