לפני כשלושה חודשים, כשמקומה של מכבי תל אביב בפלייאוף היורוליג היה רחוק מלהיות מובן מאליו, התארחתי בפודקאסט המומלץ "מכביבול" והצגתי דל"פ שהופכת רלוונטית יותר ויותר עם הזמן: בעונה הזו, יותר מבכל אחת אחרת, אין קבוצת על שדורסת את היבשת ולכן פחות חשוב הדירוג בתום הליגה הסדירה; השאלה הקריטית נוגעת לזהות היריבה ולמצ'אפ שבו הצהובים ייתקלו בסדרת רבע הגמר. כלומר, לא חשוב באיזה מקום תסיים, אלא נגד מי תשחק. הלוא מה הטעם לסיים במקום החמישי או השישי אם דווקא שם תמתין ריאל מדריד?
מכבי הבטיחה מקום באופן סופי ורשמי למרות שרצף ששת הניצחונות נקטע, ובשלב הזה אפשר לקבוע רק עובדה אחת בוודאות - אם וכאשר תגיע לשלב הבא, היא לא תחזיק ביתרון הביתיות. מכיוון שכך, היא תיתפס באופן אוטומטי כאנדרדוג, ולפניכם תמונת המצב של יריבותיה האפשריות, בדרגת קושי יורדת.
4. אולימפיאקוס תהיה בפיינל פור. תתקדמו
הקבוצה הטובה ביותר ביורוליג מדורגת באופן לא מפתיע במקום הראשון, והיא תוכל לנעול אותו כבר מחר אם תנצח בבלגרד את הכוכב האדום. המצ'אפ איתה אינו רע במיוחד מבחינת הצהובים, שניצחו אותה בתל אביב והצליחו להקשות עליה באופן יחסי ללא לורנזו בראון בפיראוס, אבל פערי הרמות אמורים לעשות את ההבדל.
או במילים אחרות ופשוטות יותר: אולימפיאקוס תהיה בפיינל פור. היא חזקה, איכותית, מגובשת ומנוסה, ה-MVP המיועד סשה וזנקוב נמצא אצלה והוא בשיאו, וכל המערכת רעבה מאוד להחזיר את הגביע בתום עשור שחון. בעונה שעברה התגברו היוונים בקושי על מונאקו בסדרה, רק כדי להפסיד באופן אכזרי בחצי הגמר לאנאדולו אפס. כמעט כל הסגל נשאר, ולצד שיופים ושיפצורים בשוליים, הם יבואו חדים, ממוקדים ושופעי ביטחון עצמי לקרב על הכרטיס לקובנה.
3. בעיית המצ'אפ מול ריאל מדריד
היא פחות טובה מאולימפיאקוס, ובסיטואציה שאינה תלושה מהמציאות עלולה למצוא עצמה במקום השלישי (ואף עלולה להידרדר לרביעי). ייתכן תרחיש שבו מכבי תל אביב תגיע למחזור הנעילה בידיעה שעליה להפסיד לבלאנקוס כדי להימנע מסדרה נגדם, זכר לטראומת הסוויפ בשנה שעברה. זה עשוי להציב בפניה דילמה לא פשוטה.
זו העונה הראשונה של ריאל ללא פאבלו לאסו, ועוזרו לשעבר צ'וס מתאו נאלץ להתמודד עם לא מעט קשיים בדרך לביסוס מעמדו כמאמן ראשי חזק. מעמד, אגב, שספק אם הצליח להשיג עד עכשיו. ועדיין, חומר הגלם שמונח בידיו הוא כמעט חלומי. אף שעמדת הרכז - שוב - היא החלשה ביותר בסגל, ולמרות לא מעט פציעות שפקדו את כוכביה המזדקנים, הקבוצה נהנית מכישרון בלתי נגמר בדמותם של דז'נאן מוסא וגבי דק (ולעיתים גם מריו הזוניה) ומיתרון אדיר במצ'אפ על מכבי בזכות גרשון יאבוסלה, ונסן פוארייה ובעיקר אדי טבארס.
2. מונאקו נטולת מסורת, אבל מסוכנת
הסיבה לכך שאוהדי מכבי תל אביב כל כך רוצים לקבל את מונאקו היא בעיקר היסטורית, ולא קשורה רק בשיקולים מקצועיים. כלומר, על הנייר עדיף לצהובים לפגוש אותה מאשר את אולימפיאקוס וריאל - אבל האווירה מסביב, כאילו הם יגיעו לסדרה מולה כפייבוריטים, אינה בהכרח מוצדקת.
השאלה המרתקת ביותר במונאקו נוגעת, כמו תמיד, למייק ג'יימס. לפני כמה שבועות הוא הושעה בפעם המי יודע כמה בקריירה, ואת קבוצתו הנוכחית מייחדת העובדה שהיא לא תלויה רק בו. אלי אוקובו פרח בהיעדרו, ג'ורדן לויד הנהיג, והחבורה רצה לרצף ניצחונות מרשים - שנעצר בדיוק כשהוא חזר. אלא שבסוף השבוע התגברו סשה אוברדוביץ' ושחקניו על מוקש לא פשוט במינכן, כשג'יימס כבר הצטיין וירה 28 נקודות.
ההצגה הזאת כבר צריכה להדאיג הרבה יותר את יריבותיה של מונאקו, וגם הדברים שאמר המאמן בסיום המשחק: "התקופה האחרונה הייתה מתוחה עבורנו. כשמייק חזר, קצת התקשינו לשלב אותו באופן מיידי. הוא רצה לעזור ולתרום, ולא ידע איך. עכשיו מייק הוא שוב מייק. כשהוא משחק ולא חושב יותר מדי, זה הדבר הכי פשוט עבורו. אני מקווה שהמשחק הזה יעזור לו ולנו בעתיד".
כשג'יימס נמצא במיינדסט הנכון, ואוקובו ולויד בריאים ובכושר, ייתכן שמונאקו היא הקבוצה היחידה שמנטרלת את היתרון של ווייד בולדווין ולורנזו בראון בקו האחורי. וכשמביטים קדימה ורואים בעמדות האחרות את אלפא דיאלו, ג'ון בראון, צ'ימה מונקה ודונטה הול - ייתכן שכאן מסתתרת הסינדרלה האמיתית של היורוליג: קבוצה כל כך מוכשרת ואקספלוסיבית, שיכולה למצוא עצמה בקלות מחוץ לפיינל פור, אבל אם תגיע אליו, מסוגלת לזכות בגביע.
1. ברצלונה העמוקה, הלחוצה והמתוסבכת
פתחנו את הכתבה בדעה לא פופולרית אחת, ונסיים אותה בדל"פ אחרת. ברצלונה אחרונה ברשימה? מתחת למונאקו?! ובכן, כן. חשוב להבהיר: מבחינה מקצועית נטו, אין בכך המון היגיון. לקטאלנים יש את הכלים להכאיב למכבי תל אביב בדיוק בנקודות התורפה שלה, והם עשו זאת כבר פעמיים העונה. אבל סדרת פלייאוף היא כל כך הרבה יותר מכדורסל. ולאור הדינמיקה שנוצרה בפאלאו בלאוגראנה - בהחלט ייתכן שההזדמנות הטובה ביותר של הצהובים להפתיע מסתתרת כאן.
רבות נכתב ודובר על מערכת היחסים שבין שרונאס יאסיקביצ'יוס לשחקניו, ובינתיים החלו טפטופים גם על משבר בין המאמן למעסיקיו. ברחבי אירופה כבר צצו ידיעות שלפיהן רק זכייה ביורוליג תציל את שאראס מהדחה בקיץ, ולא מן הנמנע שהקאמבק של צ'אבי פסקואל למולדתו מתקרב בצעדי ענק.
חומר השחקנים של בארסה אינו מתכתב עם היכולת שלה. בשבועות האחרונים נראה שניקולה מירוטיץ' מתחיל לחזור לעצמו מהפציעה, תומאש סטוראנסקי מתברר כמתאים הרבה יותר מניק קלאתיס, וגם השחקנים האחרים מוצאים את דרכם לתרום. אבל הקבוצה הזו אינה יציבה, והיא נתונה למצבי רוח קיצוניים, ממש כמו מאמנה. אם מוסיפים לקלחת הזו את פציעתו של העוגן ההגנתי ניקולה קאליניץ' ל"תקופה בלתי ידועה", כפי שהוגדר השבוע בהודעת המועדון, ניחוח ההפתעה רק הולך ומתחזק.
בשנתיים הקודמות, כשברצלונה הייתה מרשימה ודורסנית הרבה יותר, וסיימה במקום הראשון בטבלה - היא הסתבכה בפלייאוף וניצלה מהדחה אחרי 2:3 דחוק על היריבה שבמקום השמיני (זניט סנט פטרסבורג ב-2021 ובאיירן מינכן ב-2022). זה לא מקרי, והפעם יש תחושה שהיא פגיעה מתמיד: משהו במערכת הזו לחוץ ולחיץ, ואם היא תסתבך באחד ממשחקי הבית בשבוע הראשון, הקבוצה עלולה להיכנס לסחרור.
* הערת אזהרה: יחסים במשבר? שחקנים שבעים? פציעות? צ'אנס להפתיע? כן כן, התיאורים הללו באמת נשמעים מוכרים מריאל בעונה שעברה, ואיך זה נגמר בסוף, כולם יודעים. ובכל זאת...